מי מצטרף אליי לתביעה ייצוגית נגד דן חלוץ?

מיליון שקל תבע דן חלוץ מבנק לאומי - ולבסוף התפשר על 150 אלף שקל שיתרמו למטרות צדקה.

הרמטכ"ל לשעבר האשים את הבנק, כי הדליף לתקשורת את אותה שיחה מפורסמת ביום הראשון למלחמה בלבנון, שבה נתן חלוץ הוראות מכירה בתיק מניותיו. חלוץ מאשים את הבנק בהפרת חובת הסודיות, ודורש פיצוי של מיליון שקל על הנזק שנגרם לתדמיתו.

מה יכול היה חלוץ לרצות בתביעה הזאת? שיפוץ תדמית הוא הרי לא יקבל. אם כבר, אז כל העניין יחזור לתודעה הציבורית, ויחזור אליו כבומרנג. אז אולי חלוץ רוצה שאיזו שהיא אמת תצא לאור? לא סביר, מכיוון שעובדת קיומה של השיחה אינה שנויה במחלוקת. מה נשאר? כסף. כן, קשה להאמין, אבל זו יכולה להיות המטרה האחת והיחידה של התביעה. למה קשה להאמין? כי האדם הסביר, שלא לדבר על איש הציבור הסביר, היה מוכן לשלם כדי שאנשים ישכחו מפרשה שפגעה בו.

אז אם בכסף מדובר, אני מבקש להגיש כאן תביעה בשם הציבור נגד חלוץ. הוא הוביל אותנו למלחמה. אלפי צעירים יצאו בפקודתו ללבנון כדי לחרף נפשם. מיליוני אזרחים היו נתונים למטחי קטיושות שנורו אלינו בגלל המלחמה שהתחילה בפקודתו של חלוץ. בחוזה הבלתי כתוב בין המפקד לבין פקודיו ואזרחיו יש סעיף שאומר כך: במקרה שאתה, הרמטכ"ל, פוקד עלינו לצאת למלחמה, כאשר אתה חושף אותנו לסיכונים, אנחנו מצייתים. בתמורה לציות שלנו, אתה, המפקד, מעניק לנו את כל זמנך, כל מחשבותיך, כל מעייניך, כל מרצך - כל הזמן, כל רגע מזמנך, עד סיום המלחמה.

אנחנו את חלקנו קיימנו. אתה, דן חלוץ, הפרת אותו. מתוך אטימות, שוויצריות, היעדר תבונה. אבל אותנו הסיבות לא מעניינות. אותנו גם לא מעניינת מערכת היחסים שלך עם הבנק. אנחנו אדישים לגמרי לשאלה מי הדליף עליך.

אותנו מעניין דבר אחד: שביום הראשון למלחמה הנוראה הזאת, בשעה שהיית צריך לקבל החלטות גורליות למדינה ולאנשיה, מעייניך היו נתונים, ולו גם לדקה, לתיק ההשקעות שלך. זו עובדה. כל מה שנותר לעשות עכשיו זה לברר את הנזק שגרמת לנו, ולקבוע את סכום הפיצוי.