הזכות לפרטיות

יש מחשבות שהדחקה היא הדרך הטובה להתמודד איתן: אנשים קטנים בחליפות בועה שבאו גם הבוקר להחתים כרטיס בכור באיראן; עוד כמה טונות של חומר נפץ התקבלו בתודה ברפיח והועברו ליעדן; עוד החלטת תגובה חסרת משמעות שתתקבל בירושלים; עינויים בבורמה, התחממות כדור הארץ, ואפילו ברמה השכונתית, בעיר שדורשת (ומקבלת) שכר דירה של מנהטן, מדרכות מזוהמות בגללים של בעלי חיים גדולים.

גם האופציה של חיטוט בחשבון הדואר האלקטרוני האישי שייכת לקבוצת ההדחקות שקוראים עליהן בעיתון, רק שעכשיו ההדחקה כבר לא עובדת. מישהו נכנס לחשבון ה־Gmail שלי, ועושה רושם שהוא רצה שאשים לכך לב: ביום שישי לפני שבועיים נכנסתי לקרוא מיילים, ולא היו מיילים. למעשה, לא היה שם כלום.

תקלה טכנית? כפתור הריפרש לא שינה את המצב: התיבה באמת ריקה. נפרצה. כן, עוד מישהו נהנה מקריאת המיילים (די משעממים, צריך להודות) שהצטברו שם, ולא רק שהסתובב בין התיקיות, ואולי קרא בעניין (בעיקר על הסטארט־אפ שאמור לשנות את האופן שבו אנחנו צורכים תוכן) כמה שורות שהעלו אבק שלוש וארבע שנים, אלא שבדרך החוצה גם מחק כל דבר שהיה בחשבון: כל המיילים הנכנסים, ההודעות היוצאות, אפילו תיקיית הקבצים שנמחקו. זה הרגיש בדיוק כמו הרגע שבו נכנסים הביתה ורואים את האבק מתחת לטלוויזיה, שכבר לא נמצאת שם. מישהו שחט לי את הג'ימייל, ורץ לספר לי שעכשיו הוא מכיר אותי קצת יותר טוב. זאת חדירה שלא נגמרת בשניות: כדי למחוק הודעות מכל התיקיות ולוודא שהחשבון ריק ונקי, צריך קצת יותר זמן.

מסמכים, הודעות ותמונות נשמרו בחשבון הזה בשנים האחרונות, מתוך הנחה - נאיבית, ברור - שהדואר האלקטרוני של גוגל הוא המקום הפחות מסוכן לאחסן בו דברים שבאמת צריכים להישמר. גם אם המחשב יקרוס, הבית יישרף או מלחמת עולם תפרוץ - תמיד תהיה לנו ג'ימייל. ובעולם גלובלי וכו' אפשר לגלוש לחשבון וכו'. רק שעכשיו התיאוריה קרסה, הפנים נשמטו בצער, והאצבעות חיפשו מספר טלפון (ורצוי שיהיה אדום) לזעוק אליו ולדרוש תיקון.

אם זה יקרה לכם, קחו אוויר. כאן לא שירות מזגנים, ואין מוקדני תמיכה שאפשר להוציא עליהם עצבים בטלפון ואז להתנצל. המשרדים החמודים של גוגל ישראל אינם כוללים מרכז תמיכה, כך שהתשובה תגיע רק מהאימפריה עצמה, בארצות הברית. כאן עובדים רק דרך המייל. איך מגיעים אל דסק התמיכה? קצת מסובך. לא לנסות דרך חיפוש goole helpdesk בגוגל - כי זה לא יוביל לאיזה שהוא מקום שלא נקרא תסכול. אפשר לחפש בהגדרות של ג'ימייל - רעיון יותר טוב, אך גם כאן הדרך אל האור מסובכת. בקשת עזרה מאנשי יחסי הציבור של החברה בישראל הייתה הדרך הקצרה ביותר להגיע לתשובה (החלקית מאוד, כפי שיתואר מיד). בעזרתם נמצא הלינק שמוביל למרכז התמיכה העולמי של גוגל.

אחרי כיומיים־שלושה של ציפייה (זה התחיל בסוף השבוע כאן, ובגוגל לא עובדים ביום ראשון) נחת בתיבה המפונצ'רת שלי מייל משמח: הגוגל־טים בעצמו מבקש פרטים מלאים על האירוע, כדי לחקור מה אירע: תקלה טכנית שגרמה למחיקה מלאה של החשבון (זה קרה למשתמשים של ג'ימייל בזמן האחרון), או חדירה לחשבון. הבדיקה הייתה קצרה ותכליתית, כי בתוך פחות מיממה קיבלתי את ההודעה המאשרת כי לא מדובר בתקלה, אלא בדבר עצמו - מישהו אכן חדר לחשבון ומחק את כל המיילים ביסודיות ולצמיתות, כך שלא יוכלו להימצא.

לעוצמתה של גוגל אין סוף

ואז קרו שני דברים נוספים: האחד - גוגל הוכיחה שהיא כול־יכולה וכול־יודעת, כשאנשי ה"טים" שחזרו את כל המיילים והחזירו אותם בעדינות למקום. מה שנמחק לתמיד בעצם לא נמחק בכלל, ורק יושב בארכיון נסתר ומחכה לשחזורו בשעת הצורך. השני - גוגל לא מוכנה לחשוף בפניי את הפרטים שיובילו לפורץ: מאיזה מחשב נעשתה החדירה, מתי היא התרחשה, וייתכן שגם פרטים נוספים הידועים לחברה ברישומיה.

מגוגל נמסר בתגובה: "שירות ג'ימייל כולל אמצעי אבטחה מקיפים, המגינים על המידע של המשתמשים ומגבים אותו. אנו מגינים על כמויות עצומות של מידע, כך שהתשתיות חזקות ואמינות במיוחד. באופן כללי, תוכנות אירוח הן אמינות ומאובטחות. לנו ולכל הספקים של תוכנות אירוח יש מדיניות ונהלים כדי להבטיח את הרמה הגבוהה ביותר של נגישות למידע והגנה עליו. גוגל מספקת הנחיות לבחירת סיסמאות חזקות, שאם משתמשים פועלים לפיהן הם אמורים להיות מוגנים". זה הלינק: http://mail.google.com/support/bin/answer py?hl=en&answer=29409

ואיך, אחרי שינוי הסיסמה, מוצאים את העבריין ומונעים ממנו להמשיך במעלליו? אם גוגל תתמיד בסירובה ולא תעביר את הפרטים שידועים לה - היא תקשה את מציאת התשובה. למשטרת ישראל הפתרונים.

itay@globes.co.il