בלוגרים, אל תלכו לתפוז

כבר שנים שהפורטל תפוז מתגאה בהיותו אתר הבית לתוכן גולשים בישראל. ואכן, האתר שייסד גיא אליאב הוביל את המחנה האינטרנטי כאן בכל הנוגע לבלוגים, וידיאו גולשים, פורנו גולשות, פורומים, קהילות, צ'אט, סנוז, משחקים אונליין ומה לא.

אפשר כמובן - צריך, למעשה - לתהות האם הקונספט של תוכן גולשים טהור, ללא תוספות מערכתיות יכול להחזיק אתר מוביל בישראל (אני סבור שלא), אך בלחם ובמרגרינה שלו תפוז בהחלט עשה עבודה יפה עד יפהפייה לאורך השנים, לפרקים אף מעוררת רפלקס רדום (במחוזותינו) של מחיאת כפיים.

לכן, מצערת אותי כל-כך ההסתבכות הנוכחית של הפורטל הזה במה שהולך ומתברר כ"פרשת ייגרמסטר". תקציר הפרקים הקודמים: בלוגר עלום שם, המכנה עצמו "ייגרמסטר", כתב וניהל בתפוז בלוג ספורט נשכני במיוחד, שהפנה פעמים רבים את מלתעותיו הלא ממוסדות לאתר הספורט One ולמנהלת התוכן שלו, אופירה אסייג.

הבלוג צבר פופולריות וגם כמה פרסי "בחירת העורך" בתפוז, אלא שאז, ללא התראה מוקדמת, נשרפה קופסת הפיוזים של אסייג ועורך דינה. השניים שלחו מכתב מאיים לתפוז, בו העמידו את בעלי הפורטל בפני ברירה לא נעימה: הסרה מיידית של התכנים הבעייתיים לתפיסתם בבלוג - או תביעה משפטית בגין לשון הרע.

מכאן מתפצלות הגרסאות, זו של תפוז וזו של ייגרמסטר - אך מהשורה התחתונה קשה להתעלם: הבלוג אוים - וחדל להתפרסם.

איך זה קרה? "ייגרמסטר" טוען כי הבלוג הוסר לאחר שסירב להיחשף ולא הסכים גם לתיקוני עריכה מעורכי הדין של תפוז מחד ושל אסייג מאידך. עורכת תפוז, דבורית שרגל, מספרת לנו, בבלוג שלה, שכמה פוסטים הורדו "זמנית" לצורך "בחינה של עורכי הדין", מה שמעיד כנראה על כוונת תפוז להחזירם לבלוג בשלב כלשהו. אלא שבדרך, לטענת תפוז, החליט "ייגרמסטר" עצמו להחשיך את הבלוג.

שרגל גם חושפת בפני קוראיה, בצעד שאין להגדירו אלא כמביש, תכתובות פנימיות שהיו בין תפוז ל"ייגרמסטר" ומציגות הבולגר כמי שאינו דובר אמת - ומיד אחר-כך קוראת לבלוגר לחזור לכתוב באכסניה שעליה הופקדה. איך יחזור? מי יחזור? לאן יחזור?

הבלוג של "ייגרמסטר" היה, כנראה, איכותי ופופולארי דיו כדי לזכות בפרסי העורך, אבל עכשיו, כשאופירה אסייג מאיימת, 13 פוסטים יורדים עד שייערכו מחדש בידי עורכי דין? מה זה, לכל הרוחות - ולאיזה גיבוי אמורים לצפות הבלוגרים בהווה ובעתיד בתפוז? על אחת כמה וכמה כש"ייגרמסטר" מוצג באור ביקורתי על ידי שרגל? זה לא גיבוי, זה חתיכת מקל מטאטא בישבן.

בתפוז גם טוענים כי אין ביכולתם לספק גיבוי ל"ייגרמסטר", מאחר שהבלוגר מסרב להיחשף ולכן אין להם שמץ מושג על מי הם מגוננים. זה טיעון חזק לכאורה, אך מופרך מאחר שבתפוז היו צריכים לחשוב על זה קודם. אי אפשר להגיד לבלוגר: היה אנונימי, עד שעורכי הדין שלנו יחשבו אחרת. כלומר, אפשר, הרי מיליארדי אנשים נוהגים בטיפשות מדי יום ביומו. אז גם לחבר'ה של תפוז מותר.

אפשר היה לצפות משרגל, שכתבה זמן רב בלוג תקשורת תחת הכינוי "וולווט אנדרגראונד", להבין שזה בדיוק המקרה להילחם עליו. ועזבי אותך עכשיו מעצות חמורות סבר ומנומקות היטב של עורכי דין. תפוז הייתה צריכה לקחת את One, אסייג ופרקליטה לבית משפט, שם היה ייגרמסטר נחשף, אך איתו אולי גם כמה סודות אפלוליים מהקרביים של אתר הספורט.

תפוז הייתה צריכה גם להראות לבלוגרים שלה שהיא מוכנה להילחם למענם, גם במחיר של הפסד משפטי. הייתה כאן הזדמנות מופלאה לצאת לקרב על הנשמה של תפוז - החופש הכמעט אינסופי של יצרני התכנים שלה - ובמקום זאת קיבלנו פחד, אימה וגלימה. אז אופירה אסייג מתפקעת מצחוק ("מפרלטטים בפרסומות, רביבו"), ואולי, מעברה השני של ביצת הבלוגים, גם זאב חספר בנענע-10. אצלו, אני רוצה להאמין, זה לא היה קורה. וגם לא יקרה.

הערה מאוחרת 1:

בתפוז כצפוי, דברים נראים אחרת. לטענת בכיר בחברה, "ייגרמסטר" קילל, השמיץ - ועשה זאת עשרות פעמים. בפני צמרת תפוז עמדו חוות דעת משפטיות שקבעו נחרצות כי אם המקרה יובא לפתחו של בית המשפט, תפוז תפסיד בתביעה ותשלם 2 מיליון שקל. יש גם היגיון מסויים גם בעמדה זו.

הערה מאוחרת 2:

חלף-עבר לו הלילה שבין חמישי לשישי - והנה בא לעולם עוד פוסט כועס, משתלח ובעיקר עגום של דבורית שרגל, עורכת תפוז. הנושא: יונתן כיתאין ודורון אביגד, שניים אשר חברו להם יחדיו לקונספירציה מערכתית-אימתנית והעזו לבקר את התנהלות תפוז בפרשת ייגרמסטר.

מעולם לא כתבתי מלה על שרגל, לכאן או לכאן, אבל ברור לגמרי שברגע בו בחרתי לבקר אותה בגין התנהלות אווילית, שהסבה להערכתי נזק אדיר לתפוז, נעשיתי חלק מקונספירציה גלובסית שנרקחה חודשים רבים אי-שם בקסבה של איזור התעשייה במערב ראשל"צ.

יש, עם זאת, נקודה אחת בתגובתה של שרגל הראויה להבהרה. אכן תקפתי את עורכת תפוז על כך שחשפה בבלוג האישי שלה תכתובות מיילים בין תפוז לבין ייגרמסטר - והגדרתי את צעדה זה כ"מביש". ותגובתה של שרגל? הנה היא לפניכם:

"אביגד, מתוך היתממות, בורות או סתם טיפשות, וכנראה שלוש הסיבות גם יחד המציא ביטוי חדש "התכתבויות פנימיות". אין שום דבר פנימי בחלופת מיילים, שתשמש גם, ככל הנראה, כראיה בבית המשפט, לכשנגיע לשם, אם וכש. כל צד רשאי להשתמש במיילים המועברים אליו, גם אם זה לא נוח לשולח".

מוזר ככל שיישמע, עורכת תפוז בכלל לא מבינה מה הבעיה. אז הנה, שוב: תפוז הוא אתר תוכן גולשים. אין לתפוז תכנים אחרים מלבד תוכן גולשים. תפוז הוא גם אתר המשלם מדי חודש כסף לבלוגרים המצליחים שלו, ורואה בהם, בצדק רב, שותפים לדרך.

וכאן הנקודה: לא חושפים מיילים משותפים לדרך. נקודה. רוצה להתנצח, מאסת לגמרי בייגרמסטר? חכי בסבלנות לבית המשפט. בכותבך כי "כל צד רשאי להשתמש במיילים המועברים אליו, גם אם זה לא נוח לשולח" את שולחת מסר קשה לכל הבלוגרים ויצרני התכנים שלך, ויוצרת אצלם ספק מסוכן: האם מה שיכתבו לך היום יהיה הראייה המשפטית נגדם מחר?

מסר שכזה עלול לא רק לפגוע בתפוז, אלא להחריב את תדמיתו כאתר תוכן גולשים. ובהמשך, גם להחריב את תפוז בכלל.