המקלט קם לתחיה

הטלוויזיה לא מתה, לפחות לא בישראל. ההספדים על מותו של המקלט היו בהחלט מוקדמים, וכפי שזה נראה כעת, הם לא עומדים להפוך רלבנטיים ב-5 השנים הקרובות לפחות.

השבוע החולף הוכיח לנו, שוב, כי הקשר בין הישראלי לבין המסך שלו בסלון לא רק שאינו מתרופף אלא גם הולך ומעמיק.

תוכנית בישול קטנה ולא ראוותנית, בימים חמימים שניתן בהחלט לצאת בהם מפתח הבית, הצליחה לרתק אליה יותר אנשים מאשר משדרי חדשות בימי מלחמת לבנון השנייה.

"מאסטר שף" של קשת השכילה בתוכנית הגמר שלה להדליק טלוויזיות ב-41.6% ממשקי-הבית היהודיים בישראל - נתון רייטינג נדיר בעבור ערוצי ברודקאסט בעולם המערבי, אשר אופייני בעיקר לאירועים בעלי ממד לאומי יחיד בדורו, או לחילופין - נתון המתאים למדינות בהן אין אלטרנטיבה.

בעוד רגע יובער שוב התנור במטבחו של אבי ניר, מנכ"ל קשת, והריאלטי האימתני "האח הגדול" ייצא לדרך.

בעידן של אין ספור ערוצי נישה ושפע אלטרנטיבות במחשב הביתי או הנישא או על זה שבכף-היד, נצטופף שוב כולנו יחד על הספה החמימה וניתן לברודקאסט את הכבוד המגיע לו.

 מאסטר שף / צילום: טל אביב

מחקר שערך ערוץ 10, שחשפנו כאן ב"גלובס" לפני מספר שבועות, גילה כי הטלוויזיה היא בראש ובראשונה מכשיר המאפשר לבני המשפחה הישראלית להיות יחד.

הוא נותן נושא לשיחה, צחוק ודמע משותפים, בעידן בו בני הבית מתקשים לעורר את הקרבה הזו בקשר בלתי אמצעי. בימים שהאפשרויות לבידור "לבדי" מוצלח ויעיל רק הולכות וגדלות, משלימים הערוצים 2 ו-10 את הצורך האנושי ההולך וגדל להתקבץ ולגלות שוב את האנשים שחולקים איתנו את אותה קורת-גג.

אם לפני עשור ויותר הטלוויזיה היתה מקום המפלט של הילדים מהוריהם עד שעה מסוימת, ומשעה מאוחרת יותר נמלטו המבוגרים אליה - היום כשאפשר לברוח לפייסבוק או ל-iPhone, יש רק יותר סיבות לשבט להתכנס יחד ולהבעיר עוד יותר את המדורה הישנה והטובה.