העושק האמיתי בבנקים נמצא בנקודות סמויות מן העין, באותן עמלות קטנות אך יקרות מאוד שהלקוח נדרש לשלם כאשר הוא נזקק לשירות בנקאי שהוא יכול לקבל רק בבנק שלו. או אז, הבנק מנצל עד תום את כוחו ודורש עמלה גבוהה ומופרזת.
בואו ניקח, למשל, את עמלת הערבות הבנקאית. רוב הלקוחות אינם נזקקים לשירות זה ביומיום, אך אלה מהם שכן נדרשים לו מגלים שבהעדר חלופות, אין להם ברירה אלא לשלם את המחיר שהבנק דורש.
לשם המחשה, הנה סיפור ששמענו לא מכבר מע' (השם המלא שמור במערכת), צעיר תל אביבי ששכר עם חברתו דירה. בעל הבית התנה את החוזה בקבלת ערבות בנקאית על סך 20 אלף שקל, שתופעל כמובן רק אם יהיו בעיות, למשל אי תשלום שכר הדירה או נזק לדירה. מאחר ומצוקת הדיור בעיר גדולה, לא הייתה לע' ברירה והוא סר אל סניף הבנק שלו וביקש לרכוש ערבות בנקאית. אין בעיה, אמר לו הפקיד, נא העמד ביטחון מתאים. לע' היה בפק"מ סכום של 20 אלף שקל והוא התחייב שלא לפרוע את הפק"מ עד תום תקופת הערבות.
רק רגע, אמר הפקיד, עליך לשלם גם עמלה שעומדת על 5% מסכום הערבות. 5%? שאל ע' הנדהם. 5%, אישר הפקיד. 1,000 שקל תמורת ערבות? הקשה ע'. 1,000 שקל, אישר הפקיד, זה המחיר. אחרי התמקחות קצרה הסכים הפקיד להוריד את העמלה ל-3.25%. גם סכום זה, 650 שקל, נראה לע' מופרז, אבל לא הייתה לו ברירה. בבנק אחר אף אחד לא מכיר אותו, הוא גם לא יעבור עכשיו בנק, עם כל הברדק הביורוקרטי הכרוך בכך, בגלל כמה מאות שקלים, והכי חשוב - בעל הבית לוחץ.
גובה העמלות דיסקונט הכי יקר
כמה לקוחות יש כמו ע'? אפשר להניח שעשרות אלפים. לקוחות כמוהו נקלעים למצב שבו הבנק לוחץ אותם אל הקיר ומחייב אותם בעמלה בגובה לא סביר. היינו מצפים מצרכן נבון שבשלב הזה יעשה שופינג בין הבנקים, אבל גם אם ע' היה מפגין צרכנות טובה ועושה סקר שוק בין כל הבנקים, הוא היה מגלה שאין טעם בכך. תעריפי עמלת ערבות בנקאית בכל הבנקים גבוהים מאוד ודומים מאוד.
בדקנו. הבנק היקר ביותר הוא דיסקונט , שדורש עמלה בשיעור של 7% מסכום הערבות הנדרש. אחריו מזרחי טפחות , עם 6.2%, ואחריו - הפועלים , לאומי והבינלאומי , עם 5% בכל אחד מהם. זאת ואף זאת, הבנקים גובים עמלת מינימום, וגם היא בשמים. למשל, בבנק דיסקונט, עמלת המינימום היא 500 שקל, בבינלאומי 440 שקל, בלאומי 396 שקל ובפועלים ובמזרחי טפחות - 380 שקל.
למעשה, העמלה גבוהה כל כך, עד שבבנקים מסוימים זול יותר ללקוחות לקחת הלוואה על סכום הערבות מאשר לשלם את עמלת הערבות, כיוון שתשלום הריבית על ההלוואה נמוך מהסכום שהבנקים גובים כעמלה.
מדוע עמלת הערבות הבנקאית גבוהה כל כך? מסיבה אחת ויחידה - כי הבנקים יכולים. מדובר בשירות נדיר שלקוח נזקק לו לעתים רחוקות, למשל כשהוא שוכר דירה. מאחר שהלקוח נזקק לערבות בדחיפות ואין לו חלופה לערבות בנקאית, הבנקים מנצלים את חולשתו, דוחקים אותו לפינה וגובים תעריפים מופרזים.
התעריפון, אגב, משותף ליחידים ולעסקים קטנים, שמן הסתם נזקקים לשירות זה לעתים קרובות יותר.
התירוצים: העמלה משקפת את הסיכון
כדי לרדת לעומקה של העמלה, פנינו לבנקים וביקשנו תשובות לשלוש שאלות:
1. מדוע עמלת ערבות בנקאית כה יקרה?
2. מדוע נקבע סכום מינימום כה גבוה?
3. מדוע אין עמלה נפרדת ליחידים ולעסקים קטנים?
לפניכם התשובות.
בנק דיסקונט: "תעריפון העמלות מבטא מחיר מרבי הן ללקוחות עסקיים גדולים וקטנים והן ללקוחות פרטיים. עמלת ערבות בנקאית נגבית בגין התחייבות בלתי חוזרת של הבנק לתשלום הערבות על פי דרישה, ללא תנאי ובכל עת. מדובר בעמלה מימונית, המבטאת עלות הנקבעת בהתחשב בקריטריונים הכוללים, בין היתר, עלויות אשראי, סיכוני אשראי והוצאות תפעוליות. תמחור העמלה, ובכלל זה עמלת המינימום, נקבע כך בשל תמחור הסיכון ועלויות האשראי".
עם זאת, מוסיפים בדיסקונט, "זהו תעריף מרבי ובפועל המחיר ללקוח נקבע על פי מאפייני פעילותו, ביטחונותיו ורמת הסיכון שלו".
מזרחי טפחות: "גובה עמלת ערבות בנקאית משקף את העלויות הכרוכות בהעמדת הערבות, למגוון סוגי הלקוחות, הן בהיבט האשראי והן בהיבט התפעולי. כפי שעולה מהשוואתך, מזרחי טפחות גובה את עמלת המינימום הנמוכה ביותר, בהשוואה לשאר הבנקים הגדולים".
גם במזרחי טפחות מוסיפים הערה השולחת את הלקוח להתמקח: "נוסף על התעריפון הרשמי, יש בידי הבנקאים בסניפים הסמכות להפעיל הטבות והנחות, הנגזרות ממאפייני הלקוח, רמת הסיכון שלו וטיבה של מערכת היחסים איתו".
הבנק הבינלאומי: "ערבות בנקאית הינה אשראי לכל דבר הדורש טיפול לאישורו וביצועו, ככל אשראי אחר. כמו כן חלים על הערבות כללי ריתוק הון כפי שחלים על אשראי. סכום המינימום נובע מן העובדה כי תהליכי העבודה הנדרשים על ערבות בסכום 1,500 שקל דומים לאלו הנדרשים על ערבות בסכום 50 אלף שקל. נציין כי תעריפי הבינלאומי הינם תחרותיים וכמובן שהבנק מעניק גם הטבות בהתאם לצורכי הלקוחות ואופיים".
בנק הפועלים (שגובה את העמלה הנמוכה ביותר): "ערבות בנקאית הינה אשראי לכל עניין ודבר. הנפקת ערבות בנקאית מותנית בהעמדת ביטחונות מתאימים ע"י הלקוח ועל פי טיב הלקוח. בגין העמדת הערבות, לבנק קיים סיכון כמו בכל אשראי, שהלקוח לא יעמוד בהתחייבות עפ"י המצוין בכתב הערבות, וכתוצאה מכך ידרוש המוטב את מימוש/חילוט הערבות. העמלה, כפי שנקבעה בתעריפון הבנק, מבטאת את הסיכון לבנק, את העלות התפעולית ואת הקצאת ההון הנדרשת בגינה".
עוד אומרים בבנק: "עמלת המינימום מושפעת מהעלות התפעולית וממרכיבים אחרים". בבנק הפועלים גם מציינים כי "בניגוד לאשראים אחרים (כמו הלוואות), לא נגבית מלקוח יחיד עמלה נוספת הקשורה להעמדת הערבות כגון דמי טיפול באשראי ובביטחונות".
בנק לאומי: "גם בתחום זה העמלות שגובה לאומי הן מהזולות במערכת. גובה העמלה נגזר מהמורכבות הגבוהה של הפעולות המבוצעות בעת העמדת ערבות ללקוח. בהתייחס לעמלה זהה ליחיד ולעסק קטן, נציין כי ברפורמת העמלות שאושרה בכנסת הונחו הבנקים לפרסם תעריף זהה ליחידים ולעסקים קטנים".
אנו נציין כי למרות טענת לאומי, בעמלת הקצאת אשראי שמתפרסמת באותו תעריפון, לאומי בהחלט מוצא לנכון להפריד בין העמלה הנגבית מיחיד - 12 שקל לרבעון - לבין העמלה הנגבית מעסק קטן, ששיעורה 0.45%.
הרמז: לכו תתמקחו
הבנקים אינם מספקים תשובות ענייניות לשאלה מדוע העמלה כה גבוהה, ותחת זאת מספקים שלל תירוצים, שעיקרם - תמחור העמלה מבטא את "העלות לבנק", את "מורכבות הפעולה", את "עלות ריתוק ההון" ואת "העלות התפעולית".
התירוצים הללו היו מתקבלים אולי אלמלא שלושה בנקים - דיסקונט, הבינלאומי ומזרחי טפחות - היו אומרים בלשון משתמעת שניתן לקבל הטבות והנחות בהתאם ל"מאפייני הלקוח וטיבה של מערכת היחסים איתו", שם קוד בנקאי ל"לקוחות שמתמקחים ועומדים על שלהם".
וככה זה עובד באמת, לא רק בעמלת ערבות בנקאית, אלא כמעט בכל שירות או מוצר בנקאי. יש תעריפון ויש מחיר שניתן לאוכלוסיות מיוחדות, סקטורים, לקוחות מועדפים או כאלו שפשוט מתמקחים.
ומה אומרים בבנקים שלא לייחוס? "בפועל אנחנו נותנים הטבות שמגיעות גם לשיעורים של עשרות אחוזים מהתעריף", אומר בנקאי בכיר, "אבל אין סיבה שנוריד את מחירי העמלות הרשמיים - תמיד יש מי שלא מתווכח או לא מודע למחיר, ומשלם את המחיר בתעריפון".
מה אפשר או צריך לעשות? כל לקוח חייב לעשות שני דברים: ראשית, להבין כמה הוא משלם - לרוב הלקוחות אין מושג מה גובה העמלות שהבנק גובה מהם. שנית, על הלקוח לדרוש הטבה, הנחה, או בפשטות - להתמקח. צאו מנקודת הנחה שהתעריף הרשמי גבוה במתכוון כדי שהבנק יוכל ללכת לקראת הלקוח, ודרשו את ההנחה. במקרה הרע, לא תקבלו. במקרה הטוב, תופתעו לראות עד כמה הבנק מסוגל להתגמש.
תרגיל התעריפון
אחת השיטות המקובלות בבנקים להגדיל את ההכנסות היא שיטת התעריפון. בנק הוא ביסודו של דבר שוק. אמנם בנק הוא מקום מצוחצח וממוזג ואין בו דוכנים, מוכרים קולניים וריחות, אבל בכל זאת בנק הוא שוק שבו מוכרים מוצר וירטואלי הנקרא כסף.
כמו בכל שוק, גם בבנק התמקחות היא מאפיין מרכזי. המחיר הרשמי הוא רק הבסיס למשא ומתן בין קונה למוכר. זה רוצה לשלם פחות והשני לגבות יותר והמחיר הסופי הוא פשרה. אבל הלקוחות בבנק לא מבינים זאת. בדיוק כמו שלקוח לא ניגש למוכר בסטימצקי ומתמקח איתו על המחיר הנקוב של הספר, כך הלקוח בבנק טועה לחשוב שהמחיר הנקוב הוא המחיר הסופי.
כך עובדת השיטה: המחיר הרשמי של השירות גבוה מאוד והגיונו היחיד הוא היכולת של הבנק לנצל את כוחו ולגבות את המחיר שדרש. במקרה הלא סביר שהלקוח מתקומם, ניתנת לו הנחה על המחיר המקורי. הלקוח יוצא מרוצה, הנה הוא התמקח עם הבנק הגדול והנורא וחסך כסף. בפועל, גם אחרי הנחה, המחיר לחלוטין לא סביר.
שיעורי עמלת ערבות בנקאית
■ ראו גם: עושים עלינו קופה - איזה קופון גוזרים עלינו הבנקים מהפרשי ריביות?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
