הכל עניין של אגו

ב-1995 טבע ג'יי לנו את הביטוי "מה לעזאזל חשבת" כשפתח את הראיון עם יו גרנט, אחרי שנתפס עם זונה ממין זכר. אני בטוח שזה מה שעלה לכל מי שקרא את הראיון עם דייויד פדרמן ב"ישראל היום". מה לעזאזל חשב לעצמו פדרמן כשמתח ביקורת נוקבת, אישית ומקצועית, על דייויד בלאט כאילו סיימו במכבי לעבוד עם בלאט ולא נמצאים לפני חתימת חוזה חדש. אין לי ספק שפדרמן התכוון לדבריו, ושבלאט גם הרוויח את אותן מילים. אבל למה לשפוך בעיתון ביקורת שמקומה בישיבות בחדר סגור?

תומכי תיאוריות הקונספירציה יטענו שמדובר ב"מזימה שיווקית", שמטרתה ליצור באזז סביב הפיינל-פור של הליגה האדריאטית. אבל אם נחבר אחד ועוד אחד, עם הראיון של דני פדרמן למוסף G של "גלובס" שבו התייחס פדרמן ג'וניור להתבטאות הקשה בזמנו של אביו בהקשר של רענן כץ ("..הוא לא אחד שמתבטא באופן כללי, ובטח לא בצורה כזאת בוטה"), הרי שמדובר במשהו עמוק יותר. כשנסקור בפרספקטיבה רחבה יותר את השנתיים האחרונות, נראה כי כמו כל מערכת יחסים כנראה גם במכבי קיימת בעיה של תיאום ציפיות.

מצד אחד ראשי מכבי רצו להביא (והביאו) מאמן בעל שיעור קומה, אבל כזה שיהיה חף מטעויות (כמו בנושא ההחתמות), ואחרי סאגת פיני גרשון רצוי גם שיהיה כזה שייתן הקשב כשההנהלה קוראת. מהצד השני בלאט, הוא הניח לתומו שבמכבי המבחן היחיד הוא מבחן התוצאה ולא משנה אם נשארים כמה חללים בדרך כמו שאייר, פאפאלוקאס, מאלט. בלאט כנראה חשב שהצלחה מקצועית תאפשר לו להסתכל להנהלה בעיניים כשווה בין שווים בקבלת ההחלטות, לסרב פקודה (פאפאלוקאס) או לבקר אחרת (השתתפות באדריאטית) כשהעובדה שהוא עדיין רק מנהל שכיר במועדון, זניחה בעיניו.

במהלך הרצאה שהעביר העונה בלאט בכנס מאמנים, אפשר היה לקבל חרך הצצה לנפשו של מאמן מכבי. בלאט נשאל על-ידי אחד המשתתפים, האם שחקן יכול להעיר לו במהלך אימון. התשובה היתה: "הוא יכול, אבל כדאי לו מאוד מאוד שיהיה צודק", עם חיוך שבע רצון על השפתיים שהבהיר בדיוק את הסאב-טקסט של דבריו. חוט השני מקשר בין אותה תשובה, הייבוש של פאפאלוקאס (למורת רוחה של ההנהלה) ועד להעלבת השופט ששרק לו טכנית במלחה ("מי הוא שייתן לי עבירה טכנית..."). חוט של אגו שרוצה לפרוץ קצת מהר מדי את גבולות הטעם הטוב.

אחרי שבלאט נתן עונות אימון מקצועיות ברמה של פיני גרשון והפך לאחד מהמאמנים המוערכים ונחשבים לא רק ביבשת, נאלצה הנהלת מכבי לגלות שבלאט הוא לא אותו גוד-גאי/יס-מן, שעזב את המערכת ב-2004. אם חוזרים למבחן התוצאה - שהוא עדיין חזות הכל במכבי - אז אפשר להניח שגם את האופי "הגרשוני" החדש של בלאט המערכת תוכל להמשיך ולבלוע.

אבל מאחר שזרעי הפורענות כבר נטמנו עמוק מאוד בעונה הנוכחית על-ידי בלאט, כשם שנטמנו בזמנו על-ידי גרשון, לא צריך לאמץ את הדמיון כדי להניח מה יקרה אם הקסמים של בלאט על המגרש יתחילו להתפוגג.