מנהיגות ה"קווה קווה קווה"

לכל אדם "נחשב" - בין אם באמת או רק בין אם בעיני עצמו - יש עוזרים. ביניהם יש מישהו שתפקידו להביא לידיעת האדם החשוב את תמצית התקשורת בנושאים העיקריים שעל סדר היום. ומה יותר חשוב עכשיו מהנושא האיראני (אם לא לוקחים בחשבון את האולימפיאדה)? בקלות אפשר לזהות, על-פי תגובות המתפרסמות מפיהם, איזה קטעי עיתונות קיבלו הנחשבים באותו היום.

הרמטכ"ל גנץ אמר משהו על איראן - אולי. מיד ראש הממשלה כבר מדבר על "צה"ל" במונחים של זלזול. מיד האלופים משגרים כותרות: נעלבנו. וכל זה על משהו שכנראה בכלל לא נאמר. ברווז. קווה קווה קווה.

המנהיגים האמיתיים

כך נוצרת מציאות על-פיה המנהיגים מונהגים לעתים על-ידי התקשורת. היא זו שמכתיבה להם לא רק את סדר יומם, אלא גם את סידור מחשבתם, את עמדותיהם, את נטיותיהם. כמעט אין דבר כזה שכותרות לא יזכו לתגובה. גם כאשר אין לדברים שחר, הרי שהפרסום הופך אותם לאלמנט שיוצר אצל הפוליטיקאים חובה של התייחסות.

זה מצב די מדכדך, כי מה זה התקשורת? אנשים. ויש בה כאלה ואחרים. לא קשה, למי שקצת מכיר את הברנז'ה, להבחין בידיעות שעל פניהן הן חסרות שחר ונטולות בשר. יש המון עיתונאים טיפשים, פשוטו כמשמעו; יש חסרי השכלה; יש רבים מאוד, שהם יותר בגדר פקידי עיתונות מאשר עיתונאים; ויש בלי סוף חסרי אחריות. מפרסמים מה שגורמים שונים מאכילים אותם, ואינם טורחים, או אינם מסוגלים, ללעוס את החומר, להרגיש אותו, להריח, לבדוק את טיבו ואיכותו.

מבלבלים את הנושא

מידע אמור להאיר את עינינו, האם זה המצב? איזה מידע אנחנו מקבלים בנושא האיראני? האם הידיעה המתפרסמת משקפת עובדות ונתוני אמת, או "עובדות" ו"נתונים", שנועדו לשרת דעות של זה או אחר.

פוליטיקאים בכירים, ואנשים נחשבים בכלל, אמורים לדעת את ההבדל, ולהתייחס אל המידע שהם קוראים בהתאם. אבל מסתבר שהם לא, שהמילה הכתובה, או המשודרת פשוט משגעת אותם. הם אינם מסוגלים להתעלם ממנה. המחשבה שאם לא יגיבו, הרי שה"יריב" יזכה ליתרון תקשורתי - זה פשוט מטריף את דעתם. במיוחד שיש להם יועצי תקשורת שלוקחים פרסומים כאלה גם באופן אישי - שלהם, לא של האדם שאותו הם אומרים לשרת.

זה לא טוב. זה מבלבל את הנושא, אם להשתמש במטבע לשון אנגלית. והנושא של איראן, אסור לו להיות מבולבל. אפילו לא טיפה.

הצעתי, לכן, לאלה העוסקים בנושא זה: אל תקשיבו לעיתונאים שרבים מהם מעריכים, מנחשים, ממציאים ומבקשים לסכסך. תורו לאנשיכם לא להניח את קטעי העיתונות על שולחן עבודתכם. נסו את זה שבוע-שבועיים. אולי זה ימצא חן בעיניכם. ובעינינו.

מברוק, חיים רמון

הערכתי לחיים רמון על תגובתו הארוכה והמובלטת ("גלובס" 2.8.12), המחזקת את הדברים שכתבתי עליו בטור "שלושת המורשעים", שהוא אחד מהם. תודה.