"בסוגיית איראן, צריך להיזהר מנבואות שמגשימות את עצמן"

"לישראל הייתה הצלחה מהממת בשמירה על מונופול גרעיני במשך יותר מ-40 שנים, אבל השאיפה שמונופול כזה יחזיק מעמד לתמיד אינה ריאליסטית. במקרה האמריקאי למשל, המונופול הגרעיני שלה החזיקה מעמד במשך לא יותר משנתיים", אומר ד"ר גרגורי טרברטון שמנהל את המרכז לביטחון ולסיכונים עולמיים במכון ראנד, כשהוא נשאל על יחסה של ישראל לתוכנית הגרעינית של איראן.

בעולם איסוף המודיעין וניתוחו, מסביר טרברטון, יש צורך ב"סיפור". ללא סיפור שיכתיב את העניין של המערכת, את אופי השאלות הנשאלות ואת המיקוד שלהן, פיסות מידע מנתרות לכל הכיוונים ולא זוכות להתייחסות הראויה להן, ולכך שהן ימוקמו בקונטקסט הראוי להן וייצרו תמונה בעלת משמעות".

"עם זאת", הוא מדגיש, "לא תמיד הסיפור שהמערכת מתכווננת על-פיו הוא אכן הסיפור הנכון. כשאני חושב על המדיניות האמריקאית כלפי מה שמכונה האביב הערבי, אני רואה ניסיון להחזיר דברים לקדמותם בסגנון 'ליצור קשר עם מישהו שאנחנו יכולים לסמוך עליו', כמו מובארק. אבל אני חושב שלעתים קרובות מדי הרצון להחזיר את הדברים למצב הקודם שלהם, מונע מאיתנו לראות הזדמנויות חדשות שנוצרות כתוצאה משינוי המציאות שאירע".

השאלות שאינן נשאלות

טרברטון, שישתתף בחודש הבא בוועידת ישראל לעסקים של גלובס, הגיע למכון ראנד לאחר שנים של פעילות בגופי הערכת המודיעין האמריקאיים. הוא כיהן בוועדת הסנאט הראשונה לביון, היה האחראי לטיפול באירופה במועצה האמריקאית לביטחון לאומי, ועד לאחרונה היה אחראי לכתיבת הערכות הביון הלאומיות כשהיה סגן יושב ראש מועצת הביון הלאומית. לפני תפקידו הנוכחי הוא ניהל את מרכז מדיניות הביון של המכון.

עבודותיו האחרונות בוחנות את הטרור, הביון ואת אכיפת החוק, והוא מתעניין במיוחד בצורות חדשות של שותפויות ציבוריות-פרטיות. הוא מחזיק בדוקטורט בכלכלה ובמדיניות ציבורית מאוניברסיטת הרווארד.

"על אף שברור שישנם הבדלים משמעותיים מאוד בין ארצות הברית לישראל, משהו בהתייחסות שלכם לאיראן מזכיר לי את ההתייחסות של ארצות הברית לעיראק של סדאם חוסיין", כך טרברטון. "השיח כולו מתמקד ביכולות של הצד השני. שאלות כמו 'מדוע לסדאם להעמיד פנים שיש לו נשק להשמדה המונית בעוד שלמעשה אין לו נשק כזה', כלל לא נשאלו אצלנו בזמנו".

- לאן אתה חותר עם ההשוואה?

"אני חושב שנוח להתמקד בשאלת היכולות ולומר 'זה לא מקובל עלינו בשום מצב', ולא לשאול מדוע בעצם איראן רוצה לבנות יכולת גרעינית, ואם היא מתקדמת לבנייה של נשק גרעיני. תשובות לשאלות הללו מורכבות יותר להשגה, אבל הן יכולות להועיל לנו מאוד בגיבוש מדיניות. קל מאוד להעריך יכולות, לספור כלי נשק וכולי, אבל קשה מאוד להעריך כוונות ולהסתכל על הדברים בקונטקסט רחב. צריך להיזהר ולא ליצור נבואות שמגשימות את עצמן".

הסקטור הפרטי יוביל שינוי

במילים אחרות, טרברטון מציע לישראל, ולמעשה לכל ממשלה או גוף שצריך לקבל החלטות ולגבש מדיניות; לחשוב מחוץ לקופסה. "במסגרת עבודתי במרכז לביטחון ולסיכונים עולמיים במכון ראנד, אנחנו מנסים להסתכל על הדברים בקונטקסט הכי רחב שיש, ולנסות לראות אילו השפעות יהיו לאירועים גלובליים כמו התחממות גלובלית, מגפות ומחסור במים, על הביטחון הלאומי בארצות הברית ובכלל", הוא אומר. "וכמובן מנסים לחשוב בצורה חדשנית על קביעת מדיניות שתתאים למציאות כזאת".

- מה המסקנות?

"בדרך כלל אנחנו חושבים על מדיניות כעל משהו שנקבע למעלה, ברמת הממשלות, ומיושם למטה, בשטח. אבל תרחישים כמו אלה שאני עוסק בהם גורמים לחשוב שאולי מדיניות במצבים כאלה תיקבע בפועל על-ידי חברות בסקטור הפרטי, ותחלחל כלפי מעלה בתהליך איטי".

- הדגם בבקשה.

"בארצות הברית, למשל, אנחנו תקועים לגמרי בנושא ההתחממות הגלובלית ברמה הממשלתית, ואני מצפה שאם יהיה שינוי הוא יתרחש דווקא בגלל החלטות של חברות פרטיות שישפיעו זו על זו וייצרו אותו. חשוב להבין שממשלות בדרך כלל חושבות על קביעת מדיניות כאמצעי לפתרון בעיה - ובדרך כלל מה שהן רוצות זה להחזיר את המצב לאחור, כלומר לשמר סטטוס קוו".

- בוא נחזור לישראל. מה אתה מקווה לשמוע ממקביליך כאן במהלך ביקורך?

"מעניינות אותי מאוד ההערכות הישראליות לגבי מצרים, ואני חייב לומר לך שאני מתעניין בעמדות בציבור הישראלי לגבי עתיד המדינה שלכם בטווח הארוך. כשאני מסתכל על המצב שלכם אני רואה שתי אפשרויות: האחת, לוותר על הזהות היהודית של המדינה, והשנייה, להפוך למדינת קסרקטין. מעניין אותי מאוד איך הציבור הישראלי רואה את הדברים".