נחשפו במערומיהם

מפתיע בכל פעם מחדש כמה "מרחנים" ו"דחיינים" יכולים רגולטורים להיות. ואף מילה, חשש או חשד על כניעה ובריחה מהתמודדות מול אינטרסים גדולים וחזקים.

לפתע היום (ד'), סוף מאי 2013, התעוררו שני המפקחים הגדולים של השוק הפיננסי, דודו זקן ועודד שריג, ובפרץ תמוה של ציבוריות ושיתופיות יצאו בקריאה לציבור להגיב על תוכניתם להביא לשינויים בפרקטיקה הנפסדת שקיימת בביקורת רואי החשבון בגופים פיננסיים.

למה דווקא עכשיו? התשובה: כי מריחת הזמן של זקן ושריג נחשפה בשיא מערומיה, אחרי ש-3 חברי כנסת בכירים - רובי ריבלין מהליכוד, שלי יחימוביץ' מהעבודה ומאיר שטרית מהתנועה - הגישו לפני כשבועיים הצעת חוק, הרבה יותר מרחיבה ויסודית, הקוראת לחייב בחוק רוטציה של רואי חשבון המבקרים את המוסדות הפיננסיים, ולקבוע הגבלה של 5 שנים בלבד בתקופת העסקה של רואה חשבון במוסד פיננסי.

איפה היו זקן ושריג עד היום? הרי השליטה החד-משמעית של רו"ח גד סומך - שהוא עיקר-העיקרים בבעייתיות אי-הרוטציה, בדיוק כמו שנוחי דנקנר היה בזמנו עיקר העיקרים במבנים המקולקלים של הפירמידות - במערכת הבנקאית בעייתית ונמשכת.

משרד רואי החשבון של סומך מבקר זה שנים 4 מתוך 5 הבנקים הגדולים בישראל. זה היה עד כדי כך בעייתי וזועק, עד שבנובמבר 2011, כאשר שמו אנשי קרן המטבע את הטיוטה הסופית של הדוח השנתי שלהם על שולחן ראשי בנק ישראל ומשרד האוצר, הם טרחו לציין את המונח "כמעט מונופול".

להלן חלק מהנוסח שהופיע אז בתרגום לעברית, כפי שנחשף ב"גלובס" ב-27 בפברואר 2012: "...הרשויות צריכות לעודד רוטציה אפקטיבית יותר של מבקרי ספרים. לחברות ראיית חשבון בינלאומיות ואינדיווידואליות יש, עושה רושם, שליטה על ביקורת בחלקים שונים של המערכת (לפירמה אחת יש כמעט מונופול על העסקים הבנקאיים). השותפים בפירמה מתחלפים ברוטציה, אבל היתרונות של 'זוג עיניים נוסף' מוגבלים, אם הם מאותה פירמה.."

פירוש הנסתר: השותפים בפירמה מתחלפים ביניהם ברוטציה - זו הייתה ונשארה הסיסמה/ההגנה של מונופול ראיית החשבון ואלה החפצים ביקרו, או חוששים ממנו. אנשי קרן המטבע אמרו להם: שמענו, אבל לא השתכנענו.

נשארו מאחור

הדוח הסופי יצא לאור באפריל 2012. הקטע על ה"כמעט מונופול" רוכך, במעט. וזה קרה, כך אומרים "מקורבים לדבר" אחרי מסע לחצים, ניסיונות שכנוע והאשמות מצד נפגעים.

המפקח על הבנקים ניסה לשכנע את קרן המטבע שהוא עושה מספיק, משום שנוהל בנקאי תקין מספר 302 אומר שיש לקיים רוטציה בין שותפים באותו משרד רואי חשבון בכל 5 שנים.

אנשי הקרן לא השתכנעו. בבנקים אמרו: זה כל-כך רגיש וכל-כך קריטי, שצריך לתת זמן מספיק לפירמות אחרות לבנות התמחות בביקורת בנקאות. ואכן, בדוח הסופי כתוב כי הרוטציה חיונית, אך יש לבחון בזהירות את המעבר לרוטציה בגלל המומחיות הנדרשת.

זה היה כאמור במחצית 2012. הפיקוח על הבנקים הודיע אז כי הוא מקיים דיונים. רשות ניירות ערך דיווחה כי היא נמצאת בשלבים סופיים של גיבוש טיוטת חוק בעניין, וח"כ יחימוביץ' פתחה במסע התכתבות עם המפקחים הפיננסיים. מכתבים יצאו ותירוצים חזרו.

אז גם בא משבר נוחי דנקנר-גנדן-בנק לאומי-רקפת רוסק עמינח. יחימוביץ פנתה שוב למפקח על הבנקים, והדגישה את העובדה הלא מפתיעה שסומך הוא בה בעת רואה החשבון של בנק לאומי ושל קבוצת אי.די.בי, שחייבת לו כסף גדול.

כך קרה שבשבוע הראשון של מאי 2013 הונחה הצעת החוק להגבלת העסקה ורוטציה. העובדה שחתומים עליה 3 חברי כנסת בכירים מהקואליציה ומהאופוזיציה, לצד המודעות הציבורית החדשה, יוצרות יחד סיכוי גבוה שתקבל תמיכה גורפת.

שני הרגולטורים, שריג וזקן, נשארו מאחור. הצעת החוק הרבה יותר גורפת והרבה יותר משמעותית מההצעה המהוססת שלהם. ומה שנותר לשניים הוא להמשיך את מריחת הזמן, ולקרוא ל"ציבור" להעיר הערות. מי זה בדיוק הציבור הזה שיעיר הערות - חוץ מגד סומך וכמה מנהלי בנקים?

דבר אחד בכל זאת יוצא מהודעתם של שני הרגולטורים היום: המילים "חיוב רוטציה במשרדי רואי חשבון מבקרים" מונחות על השולחן.