דרוש סדר חדש

מה עוד צריך לקרות כדי שמקבלי החלטות במדינת ישראל, שרים, חברי כנסת, בית המשפט, יאזרו אומץ ויעזו להתחיל לבדוק את יישומו של סדר חדש, הוגן, נקי ושקוף בעשרות מיליארדי השקלים שנועדו "לעודד" יוזמה כלכלית והשקעות הון? הפרסום מהיום (ג'), שכפתה שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיכל אגמון-גונן על המדינה, חושף עוד חלק בפאזל המעוות של החלוקה האפלה והחסויה של כספי ציבור, בין במענקים כספיים ובין בהטבות מס כבדות, בתירוצים לאומיים, לגופים ו/או לאישים נבחרים.

נראה כי אין מה לעשות. החשיפה של היום, אף שאינה שלמה, מובילה לפתרון אחד, על אף שיהיו בכירים, עורכי דין, רואי חשבון ופקידים מקורבים, שיאמרו שהוא פתרון בעייתי: לפתוח את כל ההסכמים של השנים האחרונות, לחשוף את כל ההטבות שניתנו כדין, את אלה שניתנו מעבר לדין, מה עשו מנהלי התאגידים ויועציהם מאחורי גבן של ההטבות הללו, איך קרה שמינימום חבות המס שניתנה, הפכה מהר מאוד ובאגרסיביות למקסימום הבלתי מושג של המס.

במקביל: יש לבצע חשיבה חדשה על-ידי גוף ציבורי נקי מפניות, כזה שלא ירעד מהאיום הצפוי: כל העולם רודף אחרינו, אם לא תיתנו - נלך מכאן...

1. כדי להבין את גודל העניין נחזור על נתון רשמי של שווי הטבות המס כפי שפורסם לפני כחודשיים בפרק מדוח מינהל הכנסות המדינה: 5.6 מיליארד שקל בשנת 2010. ומכאן להערכות של פקיד בכיר מאוד בממשלה, שאמר אז ל"גלובס" כי ב-2012 יעלה שווי ההטבה שהמדינה מעניקה ל-7-8 מיליארד שקל. ובשנים 2013, 2014 ל-12-14 מיליארד שקל בכל שנה.

מדובר בצפי לעלייה של 20%-25% בגובה ההטבה הכוללת בכל שנה, עד לסיום סופי של כל הפרויקטים לעשר או ל-15 שנים. רוב-רובה של ההטבה עוברת לכמה חברות גדולות, כפי שנקבע במשטר חוק עידוד השקעות הון הישן, לפני זה שנכנס לתוקף ב-2011.

2. נתון רשמי כולל נוסף נחשף בדיווח של סגן שר האוצר לשעבר, יצחק כהן, על דוכן הכנסת, ביולי 2012: "שיעור המס הממוצע שמשלם המאיון העליון של החברות המוטבות היה 2.9% בלבד בשנת 2009, ו-3.3% ב-2010" .

3. עוד נתון שמתייחס לאותה קבוצת חברות שפרטי ההטבות שלהן פורסמו היום: רווחים בגובה 120 מיליארד שקל כלואים במרכזי הון כאלה ואחרים של כמה מאות חברות ישראליות. רוב-רובם של הכספים, כ-70 מיליארד שקל, בחיקן של קבוצת החברות הגדולות הנבחרות הרב-לאומיות. אלה אותן חברות מרכזיות שאליהן מתייחס עיקר הפרסום הרשמי כמו טבע (40 מיליארד), אינטל, כיל, מוטורולה, צ'ק פוינט, ישקר...

אילו היו החברות משלמות מס על דיבידנדים, כפי שהתחייבו בעת שקיבלו את ההטבות, הייתה המדינה נהנית מהכנסה של 35 מיליארד שקל לאורך שנים. זה לא קרה. במקום זה הן "כלאו" את הכסף בדרכים מתוחכמות המלוות לא פעם בתכנוני מס אגרסיביים.

המדינה כבר ויתרה, ועכשיו היא מתחננת ואף חוקקה חוק מיוחד כדי שהנהנים יואילו לשלם ולו כמה אחוזים בודדים מהמחויבות הזו, אבל גם זה לא ממש מגיע...

4. כדי להבין את השימוש הציני, לעיתים הנצלני והמניפולטיבי, ברעיון הציוני הנעלה שעמד פעם ברקע חוק עידוד השקעות הון מאז 1959 ועד היום - "פיתוח כושר הייצור של המשק, שיפור מאזן התשלומים, קליטת עלייה, פיזור אוכלוסייה ויצירת מקומות עבודה חדשים" - די להציץ בפרק מדוח מינהל הכנסות המדינה ל-2011, שפורסם לפני כחודשיים.

א. הדוח מוצא כי בין השנים 2003-2010 נרשמה עלייה חדה בהטבות, מ-2.3 מיליארד שקל ב-2003 ל-5.6 מיליארד ב-2010.

ב. בשנים הללו חל גידול נומינלי של 470% (מ-3.2 מיליארד שקל ב-2003 ל-18.2 מיליארד ב-2010) בהכנסה העסקית של 4 החברות הגדולות, טבע, אינטל, כיל וצ'ק פוינט, שהן גם הנהנות הגדולות - 70% מהטבות המס.

זאת, ביחס לגידול בהכנסות עסקיות של 29% בלבד בכל 600-700 החברות המוטבות האחרות (מ-7.7 מיליארד שקל ב-2003 ל-10 מיליארד ב-2010).

ג. עוד עולה מהדוח כי אצל אותן 4 חברות - טבע, אינטל, כיל וצ'ק פוינט - נרשם באותן שנים גידול משמעותי ביותר בחלק ההכנסות הפטורות ממס, מ-17% ב-2003 ל-77% ב-2010.

זה יכול לנבוע, על-פי הדוח, מגידול בהשקעות ו/או מגידול שיעורי הרווחיות ו/או, כפי שכתוב: "הסטה חשבונאית של רווחים של חברות-בנות או חברות קשורות בחו"ל, במדינות שבהן שיעור המס גבוה יותר משיעור המס של חברות בישראל".

5. השאלה המרכזית היא: האם מהלך של העברת מיליארדי שקלים בשנה של כספי ציבור, באמצעות מענקים מאסיביים או הטבות מס מופלגות, הוא אכן טוב, מועיל, נכון ומיישם את המטרה המרכזית של החוק - עידוד יוזמה כלכלית והשקעות הון.

התשובה המתחזקת והולכת היא: לא! מחקרים רבים בדקו את השפעת החוק, ורוב החוקרים הטילו ספק ביעילותו. כך נכתב במבוא למחקר מקיף שערכה חטיבת המחקר בבנק ישראל, ופורסם בנובמבר 2009.

מחקרים אחדים שבוצעו בשנים שלפני כן התמקדו בבחינת השפעת הסבסוד על פעילות הפירמה, ומצאו כי הסבסוד מביא לביצוע פרויקטים לא כדאיים לפירמה, ביוצרו מלאי הון עודף במפעלים; ששיעור הניצולת של ההון המסובסד נמוך יחסית; שהסבסוד מביא לאי-יעילות בייצור ולהקמת מפעלים שסיכויי הישרדותם נמוכה.

מחקרים אחרים שנערכו בעבר בחנו את תרומת החוק לפיתוח הפריפריה ומצאו כי סבסוד המדינה תרם לפיתוח תעשייה מסורתית, עתירת עבודה לא מיומנת, שאינה מגדילה את מגוון אפשרויות התעסוקה של התושבים. שהחוק, כפי שמומש מאז שנחקק, איננו אפקטיבי במשיכת השקעות למקומות מרוחקים, אלא רק לשולי המטרופולינים הגדולות.

לאחר עבודה יסודית, חיזקו גם שני חוקרי מחלקת המחקר בבנק ישראל את המחקרים הקודמים, ושבו ומצאו כי החוק שבמסגרתו נשפכו הכספים על הפריפריה - כשל.

6. ישראל לא לבד בזירה. התנפחות ההטבות המופלגות שנותנות ממשלות בעולם לטובת השקעות, התחמקות שיטתית מתוחכמת, פחות או יותר, של חברות מתשלומי מס, הון שחור שמתעצם, וצמצום הולך וגדל בהכנסות המדינות ממסים - הם מכת מדינות. גם אצל המפותחות ביותר שביניהן.

סוגיית ההטבות מעסיקה את כל מדינות ה-OECD. בדוח שפרסם הארגון בתחילת שנה זו מתארים כלכלני וחוקרי הארגון כמה מהדרכים האגרסיביות שבהן משתמשים חלק מהתאגידים הרב-לאומיים הגדולים הנהנים מהטבות, למטרת הפחתה מאסיבית של עשרות אחוזים בתשלומי מסים.

מנכ"ל הארגון, אנחל גוריה, אמר עם פרסום הדוח כי תכנוני המס, הנחשבים לחוקיים, שוחקים את בסיס המס וההכנסות של מדינות, מאיימים על יציבות מערכות המס בעולם, ומטילים עול כבד והולך על האזרחים משלמי המסים הנאנקים תחת הנטל.

במרכז תכנוני המס האגרסיביים הפרוסים במרחבי הגלובוס ממוקמות חברות גדולות שפועלות באמצעות חברות-בנות במדינות רבות בעולם, שבהן שיעורי מס ורמת הטבות שונים, ומניעות את הכספים, הרווחים והמסים באופן שיבטיח להן מס אפסי.

7. יש צורך דחוף בחשיבה חדשה, אחרת. הפעם ציבורית-כלכלית-חברתית אמיתית. כזו שתתייחס לתועלות הכוללות למשק, במישרין ובעקיפין; למעמדה התחרותי, הטכנולוגי והעסקי של ישראל, ולצרכיה המקומיים והגלובליים לשנים הבאות.