הפקרות, ציניות, כדאיניקיות

מתוסכלים, מותשים, ממורמרים וכועסים הלכו שלשום (ג') לישון מחוסרי הדיור, הנכים וילדיהם, תושבי "מאהל הרכבת". אלה מהם שהספיקו לקלוט את הכותרות: הטבות מס של 11.8 מיליארד שקל נתנה המדינה לטבע ב-2006 - 2011, מתוך כ-17 מיליארד שקל שחולקו ב-6 שנים לכמה מאות חברות, רובם ל-6 הגדולות, דפקו בתסכול ובכאב על שולחן הפלסטיק המתנדנד שהונח על הדשא העירוני.

הם נדו בראשם למראה שמות האישים שעל שמם קרויים רחובות מרכזיים בארץ המקיפים את אי-התנועה הגדול: חיים ארלוזורוב, מראשי היישוב בטרום-המדינה; מרדכי נמיר, מראשי תנועת העבודה, שר וראש העיר תל-אביב; מנחם בגין, מנהיג תנועת בית"ר, האצ"ל, חירות והליכוד, ראש ממשלה צנוע ואמיץ, שההערצה אליו גברה מאז הלך לעולמו. שלושתם מתהפכים בקברם לילה אחר לילה.

לא רק כמה עשרות תושבי המאהל מחוסרי הדיור - 99% מתושבי המדינה הזו מופתעים כל יום מחדש לדעת מה עושים באמת עם הכסף שלהם. לקח לציבור הרחב הרבה זמן להתעורר, לרצות לדעת, ולהתחיל להבין ולחשוף עד כמה הפקרות, ציניות, כדאיניקיות וחוסר אחריות טמונים בבסיס חלוקת הכסף הגדול של המדינה, שעליו אחראים ראשי ממשלה, שרים, חברי כנסת ופקידים בכירים בכל העשורים, ובעיקר באחרון.

99% מתושבי הארץ הזו נמעכים בין חבורה של טייקונים ששיחקו בכספיהם והפכו לספרי-צמרת ולמעצבי-שיער מדופלמים, שמאשימים את הרגולציה העודפת במצבם. חבורת אנשים שלא מביאים שקל מהבית, לוקחים משכורות מנהלים מפוצצות ומרגיזות, עושים הסדרי חוב מעוותים, בהם פוליטיקאים שעושים לביתם, מנהיגי איגודים מקצועיים וועדי עובדים חזקים, בממשלה, בפיננסים, בשירות הציבורי, באוויר בים וביבשה, שכותשים את כולם.

מדינה שלמה שוכבת על הרצפה, ו-1% דורכים עליה, בעזרת עוד איזה 1% של נהנים מטעמם. אחר-כך הם יצקצקו בלשונם: השנאה לעשירים תחסל את המדינה... הסתה... עוד יהיה פה רצח...

חודש אחר חודש, שנה אחר שנה והמסקנה היא אחת: המאיון העליון הרוויח ביושר את מעמדו המתכלה. בכיר מאוד לשעבר בממשלה, שישב עד לא מכבר במקום מכריע וקיבל החלטות כבדות, הגיב אוטומטית במילים "אסון גדול", כששמע את החלטת השופטת לחייב את האוצר ורשות המסים לחשוף את הטבות המס בכלל ושל חברות הענק בפרט, תחת הכותרת "ראוי ונכון הוא כי לא במחשכים יחולקו כספי הציבור מכוח החוק לעידוד השקעות הון".

ללמדך, איך חושבת הביורוקרטיה הפקידותית השלטת שמחלקת את הכסף למי שטוב בעיניה, בדרך לא אחראית ולא אמינה, ואחר-כך בוכה ומייבבת איך קרה שמפקפקים בה.

את השורות הבאות נמסור בהערכה לאיציק אלרוב, איש צנוע ולא מתלהם מבני-ברק, ממובילי המחאה החברתית ומייסד תנועת "הצרכנים", מהבודדים שלא עשו ממרד הציבור מקור להכנסה אישית. בתגובה להטבות המס שקיבלו תאגידי הענק אומר אלרוב: "בניגוד לטענות הספינולוגים-מטעם ומלהגי הפופוליזם למיניהם, היום הוכח שהמחאה החברתית לא אשמה בגירעון. להפך, היא זו שעמדה והתריעה בשער על שיקולי האיפה ואיפה שנוהגים פקידי השלטון בין השכירים והעצמאים הקטנים הנדרשים לשלם מסים גבוהים, לבין תאגידי הענק הנהנים מהטבות מס שערורייתיות.

"כמה אטימות ואכזריות קיימות בדרישה ממיליוני אזרחים מן השורה להסכים להעלאות המע"מ והמסים, שנועדו בעיקר כדי לממן את המשך חגיגת הטבות המס שמקבלים התאגידים הגדולים? זהו אות קין על התנהלות המדינה, שנצבעת בדמעות וביזע של מאות אלפי אזרחים עניים, שיוקר המחיה מכה בהם ללא רחם. זוהי בדיוק סלילת הדרך לחורבן הבית הכלכלי ולאיבוד הסולידריות. הציבור לא ינוח ולא ישקוט עד שתוחזר השפיות למחוזותינו. עד שהסטנדרטים האנושיים והערכים המוסריים הם שינחו את השלטון ופקידיו".