בכיר בפרקליטות: "אפשר להבין את הטענה שהקלנו עם ורמוס"

"אפשר להבין את מי שטוען שהקלנו עם רועי ורמוס יתר על המידה" - כך אומר ל"גלובס" גורם בכיר בפרקליטות, בעקבות חתימת ההסדר המותנה עם מנכ"ל פסגות בית השקעות לשעבר, רועי ורמוס, שבמסגרתו הוחלט שלא להעמידו לדין בתמורה לתשלום של חצי מיליון שקל והתחייבות לא לתבוע את הפרקליטות על אובדן הכנסות.

לדברי הבכיר, "במכלול נסיבות העניין ההסדר הוא סביר, אבל יש גם ביקורת הפוכה, שטוענת כי על החומר הדל יחסית שנאסף בחקירה אי-אפשר לבסס אישום פלילי. זו לא הייתה רק עמדתם של הסנגורים".

ביחס לשיחות הטלפון ששימשו לליבת חומרי החקירה בפרשת פסגות, אמר הבכיר כי לאחר השימוע שנעשה לורמוס ביוני 2011, התקיימו בפרקליטות דיונים בשאלה מה המשמעות הראייתית של השיחות הללו לגבי ורמוס עצמו - האם ובאיזו מידה ניתן להגדירו כמי שהוביל את תהליך המניפולציה והתרמית על מחיר ניירות הערך, באיזו מידה ניתן לייחס לורמוס את ההובלה או השידול, או שמא לייחס לו רק ידיעה ואחריות פסיבית.

בהמשך הטיפול בתיק, התגבשה אצל ראשי מחלקת ניירות ערך בפרקליטות מיסוי וכלכלה ואצל פרקליטת המחוז, ליאת בן-ארי-שווקי, גישה שלפיה ניתן לרדת במדרג העבירות לעבירות מנהלים בתאגיד; נוכח מכלול הנסיבות בתיק - הזמן שחלף וגרם לורמוס להיות מנוטרל דה-פקטו מלעבוד בשוק ההון, וכן הקשיים בגיבוש חוות-דעת כלכלית בתיק - ניתן יהיה להסתפק בהסדר מותנה. פרקליט המדינה משה לדור אישר את ההסדר.

בפרקליטות רואים אפשרות לפרש גם את שיחת הטלפון המדוברת בין ורמוס לדוד אדרי, באופן המקל עם ורמוס. לפי ניתוח זה, השיחה מתאפיינת בסגנון דיבור מתרברב מצידו של אדרי, של מי ש"מותח" את התוצאה העסקית בשוק, ולא בהכרח של מי שכיוון לתוצאה זו מלכתחילה.

לטענת הפרקליטות, גם העובדה שאדרי דילג על כמה דרגות ביניים ניהוליות בשיחתו עם ורמוס, ולפיכך מדווח למי שאינו עוסק בנושאים אלה ביומיום, מסייעת להבין את הדברים כך.

בפרקליטות הדגישו כי בפועל, לא נמנע מורמוס מלעבוד בשוק ההון בשנים האחרונות - ואף לא בפסגות. לדברי הבכיר, "לא גזרנו עליו באמת להישאר בביתו, הוא בחר להישאר בביתו".

לפי גישה זו, הפרקליטות לא חייבה את קרן אייפקס, שביקשה לרכוש את השליטה בפסגות ב-2010, להעביר את ורמוס מתפקידו כמנכ"ל. אייפקס היא זו שפנתה לפרקליטות וביקשה התחייבות שלא להעמיד לדין את התאגיד בפרשה, להבדיל מהעמדה לדין של אנשים בשר ודם.

בסופו של דבר התחשבו בפרקליטות במכלול הנסיבות בפרשה - העובדה שהאופציה של אייפקס לרכישה עמדה לפוג בתוך ימים, והאינטרס הציבורי בכניסת משקיע גדול מסוג אייפקס לשוק הישראלי - והגיעו למסקנה כי אם תתבצע שורת צעדים, כגון הדחת בכירי פסגות, החלת ממשל תאגידי חדש ותשלום עתק בסך 150 מיליון שקל, המבטא קבלת אחריות על כשלי התאגיד בפרשה, מדובר בעצם ב"תאגיד אחר", ולכן ניתן לקבוע כבר בשלב ההוא שאין עניין ציבורי בהעמדה לדין של החברה עצמה.

"לא סחטנו"

עם זאת, בפרקליטות ערים לכך שהתהליך הוביל את ורמוס להישאר דה-פקטו מחוץ למגרש המשרות הניהוליות הבכירות בשוק ההון בשנים האחרונות, בין בשל החלטת אייפקס להדיחו ובין בשל העובדה שנוכח החקירה המתנהלת, הוא נחשב לשחקן לא אטרקטיבי. גם נתון זה הובא בחשבון בעת השיקול אם להיעתר להסדר המותנה שהציעו סנגוריו.

תפקיד מרכזי שיחקו גם הקשיים הפנימיים במערכת אכיפת החוק - החקירות בין רשות ניירות ערך לבין הפרקליטות; הקושי הנמשך בגיבוש חוות-דעת כלכליות; התמשכות הטיפול בתיק בפרקליטות עצמה - הובילו להקלה עם ורמוס, מעבר למסקנה הראשונית שעלתה מהראיות שנאספו נגדו. הבכיר: "יש לנו קשיים פנימיים, ויש לנו קשיים עם חוות-הדעת שמנתחת מה שקרה בפועל בשוק ההון".

במערכת אכיפת החוק מתרעמים גם על הגדרת התשלום שורמוס אמור לשלם, בסך חצי מיליון שקל, כמעין ביצוע "סחיטה באיומים" שהפרקליטות סחטה מורמוס. לטענת בכירים בפרקליטות, הרעיון שזו סחיטה הוא מקומם. ורמוס יוצג על-ידי מיטב הסנגורים, הוא מכיר את כל החומרים בתיק, וידע שהוא רשאי להמשיך לעבוד בכל גוף בשוק ההון בכל נקודת זמן. ורמוס יכול היה להחליט להיאבק עד הסוף, ללכת למשפט, לשדר ביטחון בכך שלא עבר שום עבירה, סנגוריו היו מנהלים את התיק בשמו, ולא הייתה נגרמת שום הכבדה חריגה על אורח חייו והמשך הקריירה שלו. ורמוס החליט לקנות סיכון - אם היה מחליט ללכת למשפט, אפשר שהתוצאה בסופו לא הייתה אופטימלית מבחינתו.

ומסכם הגורם הבכיר: "הביקורת שהקלנו עימו יתר על המידה היא הרבה יותר לגיטימית מאשר לומר שניצלנו את כוחנו מול ורמוס חסר האונים".