מורך לב של הפרקליטות

שיחת הטלפון בין רועי ורמוס לדוד אדרי, בעיתוי שבו התקיימה - ערב מכרז ההחלף שביצעה המדינה - שופכת אור חדש על החומרה הפלילית המתלווה להתנהלותו של ורמוס בפרשת פסגות.

השיחה בין השניים מעוררת את השאלה, לא מדוע הפרקליטות התעקשה להציג עמדה קשוחה ולגבות ממנו קנס של חצי מיליון שקל כתנאי לסגירת התיק נגדו, אלא מדוע היא מפגינה מורך לב כזה, בהימנעותה מלהעמיד לדין אדם שיש נגדו ראיות לעבירה חמורה בתחום ניירות ערך ושוק ההון.

עבירת התרמית בניירות ערך נמצאת בליבת חוק ניירות ערך, ומטרתה למנוע מניפולציות בשוק ההון על-ידי מי שבכוחם לבצען. דינה של העבירה הוא 5 שנות מאסר.

החלופה הרלבנטית לעניין ורמוס, במסגרת עבירת התרמית, קובעת כי אדם ייחשב למי שעבר עבירת תרמית בניירות ערך, אם "השפיע בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך".

לעומת זאת, עבירת מנהלים בתאגיד, המעוגנת בחוק העונשין הכללי ולא בחוק ניירות ערך, דינה שנת מאסר אחת בלבד. הסעיף הרלבנטי קובע כי "מנהל, מנהל עסקים או עובד אחר של תאגיד, שעשה ביודעין בעסקי התאגיד דבר בדרך הפוגעת בניהול תקין של עסקיו - דינו שנת מאסר אחת".

לפי הדינמיקה הנחשפת בשיחתם של ורמוס ואדרי נדמה כי על הסקאלה בין שותפות אקטיבית של ורמוס למעשה התרמית לכאורה, לבין נוכחות פסיבית שלו כגורם המקבל דיווח בלבד, ורמוס קרוב בהרבה לקצה האקטיבי של הסקאלה.

מדיניות האכיפה הנהוגה בתביעה הכללית, לרבות בעבירות בשוק ההון, מלמדת כי על-פי פשוטם של דברים, ניתן היה לייחס לורמוס ביצוע בצוותא של עבירת התרמית, ולא רק מחדל של מנהל שידע שפעולות חמורות מתבצעות בדרגים שמתחתיו ולא נקף אצבע למנוע אותן. ואכן, זו הייתה גישתם של אנשי רשות ניירות ערך ופרקליטות מיסוי וכלכלה בשלבים הראשונים של הפרשה - עד לשימוע.

לורמוס, בדומה ליתר בכירי פסגות, היה אינטרס אישי כספי בהשאת הרווחים בחשבון הנוסטרו של החברה. הן משום שרווחים אלה הולידו בונוסים שמנים שאותם קיבלו, והן משום הצורך של כל שכבת ההנהלה הבכירה לשפר את ביצועיה העסקיים של פסגות, ערב מכירתה לגוף חדש - קרן אייפקס - שקיבל את השליטה על התאגיד.

במובן עקיף, ורמוס גזר קופון על השאת הרווחים בחשבון הנוסטרו, באמצעות הסכם הפרישה הנדיב, בסך 75 מיליון שקל, שממנו נהנה עם העברת השליטה בפסגות לאייפקס. גם פסגות עצמה גרפה רווחים כתוצאה מהמניפולציות שבוצעו - אף שחוות-הדעת הכלכלית שאמורה להוכיח זאת מעבר לכל ספק סביר בבית המשפט, עדיין בשלבי הכנה.

סדר באכיפה

על אף ההסברים שסיפקו בכירי הפרקליטות בימים האחרונים, עדיין לא התקבל הסבר של ממש לשאלה - מדוע החליטה מערכת אכיפת החוק לגלוש שלבים כה רבים במדרג האכיפה. ורמוס לא הועמד לדין פלילי על עבירת תרמית בניירות ערך; הוא לא הועמד לדין פלילי על הסעיף הקל יותר, של עבירות מנהלים בתאגיד; הוא לא נאלץ לחתום על הסדר טיעון, שבמסגרתו יודה באשמה בבית משפט; ואפילו לא בוצעה כאן אכיפה מינהלית, שרשות ניירות ערך מוסמכת לבצע במקרים של הפרות חריפות של הממשל התאגידי והוראות החוק. מה שקרה כאן בסופו של דבר הוא הסדר מותנה, ללא הודאה מצד ורמוס וללא סנקציה של ממש.

במערכת האכיפה בשוק ההון טרם גובשה תורה שלמה שתנחה באילו כלים יש להשתמש באילו מקרים. מתי ראוי לבצע אכיפה מינהלית, מתי אכיפה פלילית, מתי כלים שלובים. מגוון של כלי אכיפה - בכל תחומי המשפט, לרבות למשל המאבק בשחיתות שלטונית - הוא דבר רצוי, כל עוד נעשה בכלים השונים שימוש מושכל ומתואם. פרשת פסגות מחדדת את הצורך ביד מכוונת שתעשה סדר באכיפה בשוק ההון.