הפינה "דקה לשמונה", המשודרת מיד לפני מהדורות החדשות בטלוויזיה, היא רצועת שידור חשובה. לא רק בגלל הסמיכות שלה לשיא הפריים-טיים (עד כדי כך שהזכייניות כבר חטפו קנסות על הפרדת הפינה ממקבץ הפרסומות), אלא מפני שאפשר לראות בה את האנשים הטובים של הארץ הזו, כמו למשל יום בחייו של קובי ציון, אדם חביב ונעים שעובד בחברת החשמל.
מפריע לו, לקובי, שמדברים סרה בחברה שלו. "כשמדברים לא טוב על חברת החשמל", הוא אומר בסוף הסרטון, "מדברים עליי".
שאלנו את עצמנו אם זה לא קצת צורם שהתשדיר הזה, שמשודר ברצועת זמן יוקרתית, מופיע בזמן שהמדינה מנהלת משא-ומתן ארוך ומתיש מול ועד עובדי חברת החשמל. המסקנה שאליה הגענו הייתה שלא. לוועד העובדים מותר להוציא מקופתו כסף למימון תשדירי תמיכה. רק ליתר ביטחון, בדקנו אם המימון באמת הגיע משם. ובכן, הוא לא: הוא הגיע מתקציב ההסברה והפרסום של החברה.
למה בדיוק? זהו קמפיין שהתחיל בלי קשר לדיונים ברפורמה, אומרים בחברה. "הרעיון נהגה בכלל אחרי מבצע 'עמוד ענן', כשראינו עד כמה הציבור שבע-רצון ותומך בעובדי החברה", מסביר אורן הלמן, סמנכ"ל רגולציה, קשרי ממשל ותקשורת בחברת החשמל.
- לא חשבתם אולי להוריד את הקמפיין לפחות בזמן הרגיש הזה?
"בשום פנים ואופן לא. אם היינו מתחשבים בתזמון, אז לא היינו מעלים את הקמפיין אף פעם. אנחנו גאים בעובדי חברת החשמל ונמשיך להתגאות בהם".
האמת, הלמן צודק: מגיע לקובי ולחבריו המסורים שהציבור ילמד על פועלם בלי קשר למשא-ומתן.
אלא שהשבוע דווקא בחברת החשמל מיהרו לקבול על תזמון. זה קרה כשהממונה על השכר באוצר קובי אמסלם דרש מעובדי החברה ומגימלאיה להחזיר תוספות שכר חריגות שקיבלו ב-3 השנים האחרונות.
הביקורת שהגיעה לאחר מכן לא הופנתה לעובדים שקיבלו תוספות שכר חריגות, אלא כלפי אמסלם עצמו, שהעז בחוצפתו לפתוח את הפצע בזמן המשא-ומתן הרגיש. נכון, החריגות האלה בעייתיות, אמרו המבקרים, אבל למה עכשיו? למה באמצע המשא-ומתן? תזמון, מתברר, זה עניין של גיאוגרפיה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
