עיוותים ספורטיביים, בחסות המוסד לצדק של ההתאחדות

1. "אני עדיין תחת הרושם של משחק הסופרבול שהתקיים בארה"ב לפני ימים ספורים", כתב עו"ד עמנואל סלע בפסיקת בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל נגד מכבי ת"א, בגין התפרעות אוהדים בנסיבות מחמירות במשחק הגביע באשדוד. "קהל ביציעים של כ-80 אלף איש ועוד כ-100 מיליון (!) צופים בשידורי טלוויזיה היו עדים לחגיגה ספורטיבית, ללא אלימות ולא משטרה, משפחות שלמות גברים ונשים, זקנים וטף".

ואנחנו, כ-72 שעות לאחר אותה החלטה של סלע לפיה מכבי תצטרך לקיים שלושה משחקי בית במגרשי היריבות (ואף להעביר להן 20% מהקצאת הכרטיסים, כמו גם את ההכנסות ממכירת הכרטיסים הללו) - עדיין תחת הרושם, הכבד, שבבית הדין יושבים, עם כל האהבה לסיאטל סיהוקס, דנבר ברונקוס וכדורים בצורת אליפסה - דיינים שלוקחים החלטות ביצירתיות יתר, ומנותקים לגמרי מהמציאות של הכדורגל המקומי.

עד כמה הזויה הפסיקה של סלע? עוד מבלי לבחון אם היא מנוגדת לתקנון, היא קודם כל מנוגדת להיגיון הספורטיבי הפונדמנטלי בצורה כל כך בוטה - עד כדי כך שלקח לוועדת ליגה וגביע, בה ישבו מנכ"ל ההתאחדות רתם קמר וראש אגף ליגות מקצועניות ניר ינקלביץ', וליועץ המשפטי משה אביבי - פחות מיממה לשגר לבית הדין העליון, שם ידונו בערעור של מכבי, המלצה מאד מחייבת: לבטל אותה.

2. עד כאן הכל טוב ויפה, גלגלי מערכת הצדק נעים? לא ממש: הסוגיה הזאת מעוררת בעיה מהותית יותר. מוסכם כמובן כי קיום משחק בית במגרש היריבה אינו דבר "ספורטיבי" בכל קנה מידה, אבל האם רדיוסים "רגילים" במגרשים ניטרליים, או משחקים בדלתיים סגורות ללא הקהל הביתי - הם עונש שאפשר לחיות אותו?

בסופו של דבר, בשיטת ליגה כל קבוצה אמורה לארח כל קבוצה לעיני הקהל הביתי שלה. אפקט הביתיות, וזה לא חדש, הוא עניין שמכריע משחקים ואליפויות: בספרם של ג'ים אלברט ורוד ה. קונינג, "חשיבה סטטיסטית בספורט", נמצא כי ב-9,000 משחקים בינלאומיים שהתקיימו בין 1993 ל-2004, הנבחרות המארחות ניצחו ב-50.3% מהמשחקים, והפסידו רק ב-25.1%. בעונה הקודמת בליגת העל, רק קבוצה אחת מתוך 14 רשמה מאזן חוץ טוב יותר מזה הביתי (היורדת הפועל ר"ג). לכן, גם רדיוסים "רגילים" הם דבר מעוות ולא ספורטיבי, כמעט כמו קיום משחקי בית במגרש היריבה והשתתפות בהכנסות איתה, שיטת הקיזוז, פלייאוף אמצעי, והמצאות אחרות שראינו פה בשנים האחרונות.

3. לא רק הערך הספורטיבי נפגע מרדיוסים. האינטגריטי צריך לעבוד לא רק כלפי השחקנים, המאמנים ובעלי הקבוצות - אלא בעיקר עבור האוהד הפשוט, הרוח החיה מאחורי המשחק הזה שנקרא כדורגל. הלקוח, לעזאזל.

הנה סיפור אמיתי מאנגליה: מינהלת הפרמיירליג החליטה להקצות השנה 12 מיליון ליש"ט ל-20 קבוצותיה, למען סבסוד מחירי רכבות וכרטיסים למשחקים. וכאן? הקהל של מכבי ת"א, שרכש העונה את המנויים הכי יקרים בליגת העל (מינימום 925 שקל ליציע הכי גרוע בבלומפילד), יצטרך (כנראה, בהתאם לתוצאות הערעור) לנדוד עשרות קילומטרים כדי להיכנס לשלושה משחקי בית רצופים, עונש קולקטיבי בגין התפרעות של בודדים. הוא ישלם על הדלק, יאלץ לפנות חצי יום חופש מהעבודה, הלימודים, הילדים והחיים הפרטיים - רק כדי להגיע בזמן למשחק שהוא קנה את הכרטיס עבורו חודשים רבים מראש, מתוך ידיעה שמדובר על קל"ב. בסיום מסע העינויים, הוא גם יצטרך, כרגיל, לשלם את אותם סכומי גזל על נקניקייה חולה וכוס קולה נטולת גזים במזנון.

4. מוסכם כי 50-80 רעולי פנים שרודפים אחרי השופט, והשלכת חפצים לעבר מרפסת פרטית כמו בתיק של מכבי ת"א באצטדיון באשדוד - היא אלימות בזויה ומסוכנת שצריך לטפל בה. מי צריך לטפל? הבעיה היא בעיקר של המשטרה, הגוף האמון על שמירת הביטחון של האזרחים, שמשלמים מסים מוגזמים כדי לממן אותה. היא הגוף שמוציא את החשבוניות על שעות העבודה של אנשיה במגרשים, והיא קובעת את כמות המאבטחים הפרטיים שגם הם עולים כסף למועדונים. האם מועדון שנדרש לשלם מאות אלפי שקלים על אבטחה בכל משחק יכול לפחות לקוות שעבור המחיר הזה הוא גם יוכל לקבל פעולות אכיפה בשטח? כנראה שכן. אם לא, למה משלמים?

באחריות ההתאחדות לפעול למען קיום סינרגיה טובה יותר מול המשטרה, כזאת שתוכל להוביל להתייעלות משמעותית ברמת האכיפה. גם לעונשים שניתנים בבתי משפט למתפרעים חסר ברוב המקרים אלמנט הרתעתי משמעותי מספיק. אבל רדיוסים - אם הם רק מתגברים בכמויות שלהם, אבל לא מייצרים באמת הפוגה באלימות - למה בכלל להמשיך איתם?

5. הבעיה היא שעושה רושם שלהתאחדות אין שום רצון קונקרטי להפסיק את הפעילות הענפה של בתי הדין, שמטפל מדי שבוע בכ-100 תקריות מכלל הליגות המקצועניות והחובבניות. בתי הדין הפכו ליופי של מקור הכנסה. בכל עונת 2009/10 הסתכם סך הקנסות של קבוצות ליגת העל, כפי שפורסם ב"גלובס", ב-282.75 אלף שקל בלבד. ארבע שנים קדימה, ושימו לב לחשבון שאסף לעצמו בית הדין רק בשבוע האחרון בגין סעיפי התפרעויות אוהדים, מארבע קבוצות בלבד מליגת העל: 50 אלף שקל מכבי ת"א, 30 אלף שקל מכבי חיפה, 25 אלף שקל מ.ס אשדוד, 15 אלף שקל בית"ר ירושלים. 120 אלף שקל, מה רע?

אומרים שהמצב הכלכלי בהתאחדות לא משהו כבר תקופה ארוכה, ואם אפשר לנסות לחסוך על הוצאות שיפוט במשחקים של ילדים בני 10 ("הפיילוט" שבינתיים כבר נגנז) - כנראה שעל אחת כמה וכמה אין סיבה לוותר על מכרה הזהב של בתי הדין.