פסיקה דרמטית בתחום ההתחדשות העירונית: בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה לאחרונה עתירה שהגישה עיריית תל-אביב כנגד תוכנית המעניקה תוספת של שתי קומות לבניין בעיר, מכוח תמ"א 38. השופט מאיר יפרח דחה את טיעוני העירייה כי תוספת הקומות המבוקשת אינה עולה בקנה אחד עם מסמך המדיניות התכנונית של העירייה, ואף קבע כי למסמך זה אין תוקף.
ראשית הפרשה כאשר חברת התחדשות אורבנית ייזום נדל"ן הגישה בקשה להיתר בנייה לתוספת של שתי קומות לבניין ברחוב אבן גבירול 99 בתל-אביב, כתמריץ לחיזוק הבניין מפני רעידות אדמה. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה דחתה את הבקשה והסכימה לתת היתר בנייה לקומה אחת בלבד, זאת בנימוק כי המדיניות התכנונית של העירייה היא לאשר באותו אזור רק תוספת של קומה אחת במסגרת תמ"א 38.
החברה הגישה ערר על ההחלטה לוועדת הערר המחוזית, בראשה עמד עד לאחרונה עו"ד מיכה גדרון, שקיבל את הערר. גדרון דחה את עמדת הוועדה המקומית, שביטאה העדפה ברורה למתן היתרי בנייה מתוקף תמ"א 38 בדרך של הריסה ובנייה מחדש, על פני דרך של חיזוק מבנים קיימים.
גדרון הוסיף כי מדיניות הוועדה המקומית שוללת באופן גורף את מכל הבניינים באזור תוספת של קומה אחת מתוך שתי קומות שתמ"א 38 מאפשרת להקים, וזאת רק בגלל העדפת העירייה לפרויקטים של הריסה ובנייה מחדש. ועדת הערר קבעה כי התוצאה העלולה להיגזר ממדיניות זו של הוועדה המקומית היא הימנעות מחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה ברחוב אבן גבירול.
הוועדה המקומית לא אהבה את ההחלטה והגישה עתירה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כנגדה. לטענתה, ועדת הערר התעלמה משיקול-הדעת שניתן לוועדה המקומית, והתעלמה משיקולים תכנוניים המצויים במסמך המדיניות התכנונית של עיריית תל-אביב.
בניגוד לעמדת העירייה, בעלי הדירות בבניין טענו בהליך המשפטי כי הם מעדיפים לממש את הפרויקט בדרך של חיזוק הבניין הקיים, בשל לוחות הזמנים המסורבלים בהם כרוך פרויקט של הריסה ובנייה מחדש, העלולים אף לסכל את הפרויקט לחלוטין.
השופט יפרח דחה את העתירה של הוועדה המקומית וקבע כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת הערר, שהביאה בחשבון שיקולים תכנוניים, כלכליים וקניייניים. הוא נימק את הקביעה בכך שוועדת הערר הגדילה להרחיב את השיקולים שהובאו בחשבון, וסברה כי ההיתכנות למימוש פרויקט הריסה ובנייה בבנייני רכבת מסוג הבניין המדובר היא מזערית עד אפסית.
יפרח התייחס גם לטיעון העירייה כי ועדת הערר התעלמה משיקול-הדעת שמאפשר לה לדחות תוכנית, וקבע כי בפני העירייה ניצבת "רשימה סגורה בלבד של שיקולים היכולים למנוע אישור, ובלבד שישנם טעמים מיוחדים הנעוצים בשיקולים אלה בלבד ומצדיקים את דחיית הבקשה".
אלא שהוועדה המקומית, קבע יפרח, ביססה את דחיית הבקשה על מסמך מדיניות שאין לו מעמד סטטוטורי, שלא התגבש לכדי תוכנית מתאר בת-תוקף כלשהו. "מסמך מדיניות זה אינו חזות הכול", קבע יפרח. "אין הוא חורג ממעמד של הנחיות פנימיות של רשות מקומית, שאף היא איננה כבולה אליהן בעבותות בל-יינתקו".
יפרח דחה את העתירה וחייב את עיריית תל-אביב בתשלום הוצאות משפט בסך 60 אלף שקל.
עו"ד מיכה גדרון, כיום שותף במשרד גדרון-גלקין-גולן, מסר כי "מדובר בהחלטה תקדימית וחשובה ביותר, שכן היא בולמת את המגמה שקיימת באחרונה בוועדות מקומיות רבות לדחות בקשות להיתר שמוגשות מכוח תמ"א 38, על בסיס הטענה שהבקשה נוגדת את 'המדיניות התכנונית' של הוועדה".
לדבריו, ההחלטה גם מוסיפה ודאות תכנונית למי שעוסק בתחום התמ"א.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
