הדיור לא לבד

1. איזו חגיגה של צביעות. אירוע רודף אירוע. ספין אחר מניפולציה, תאווה נצלנית אחר אגו מתפוצץ. קוראים לזה בציניות "דור ללא דיור", אבל מתכוונים לימי חג והילולה לצבועים ולצבועות, לפוליטיקאים ולפוליטיקאיות. כולם, מימין ומשמאל, מהאמצע ומלמטה, מפעם ומעכשיו, שעלו על במות ופטפטו באון - ירדו מהן ולא עשו כלום.

בימים אלה כשאומרים דירה לזוג צעיר מתכוונים לאינטרסים אישיים שמתבלבלים עם שמחה לאיד ולצדקנות שמחפה על חידלון. אין רגע דל בסרט הסנסציוני המאוס והמגעיל הזה שקוראים לו "בחירות 2015" - וכולנו משתפים פעולה. חג פורים. ליצן קטן נחמד, רוקד עם כל אחד, ליצן קטן שלי, אולי תרקוד איתי. אולי, אולי. מישהו אמר משבר דיור ובאמת התכוון?

2. דוח הביקורת המיוחד הזה נעדר סקופים, הפתעות, תגליות או שמות שמבקר המדינה שש להעלות לגרדום. כן יש בו תיאור מפורט של כשל ביורוקרטי-פוליטי רב-שנתי ומואץ. זה רק במקרה מדובר ב"משבר הדיור" - אפשר בקלות ובוודאות להחליף את הכותרת ומסלול הכשל לא ישתנה. "משבר הדיור" זהה במאפייניו ותוצאותיו ל"משבר הבריאות", "משבר החינוך", "משבר העוני", "משבר הפריפריה", "משבר הביטחון", "משבר השירות לאזרח", "משבר הכלכלה השחורה", "משבר יוקר המחיה" ועוד עוד. כולם עניינים אמיתיים ברומו של עולמנו הצר, שהולכים ומתדרדרים - והכול נובע מאותם כשלים. ממסורת של שלטון מרכזי ריכוזי עמוס כשלי מידע, תכנון, קבלת החלטות, יכולות ביצוע וכוח עמידה מול קשיים ואינטרסים זרים. ממשלות לא קבעו מדיניות, לא הציבו יעדים ומטרות ולא ביצעו בקרה.

3. אין כאן מכות שמיים - הכול מכות מיד אדם. לא חשוב איך קוראים לו או מתי שהה, העביר זמן, בילה בכיסא בכיר זה או אחר. ראשי ממשלה, שרים, חברי כנסת, רשויות שלטון, פקידים בכירים, פקידי אמצע, רגולטורים, שלטון מוניציפלי, הסתדרות וארגוני עובדים - כל אחד שמר על חלקת האלוהים הקטנה שלו. אף אחד לא התערב, לא העז לזעזע את האינטרס של האחר מפחד שזה יערער את שלו. וכולם נרקבים יחד.

4. משבר הדיור, כפי שהוא מתואר בנאמנות ובקפידה על-ידי יוסף חיים שפירא, וזה עיקר כוחו, נובע משרשרת ארוכה ומתוחזקת של חסרים: "אין מידע רלוונטי", "אין אמצעי התמודדות", "אין תוכנית עבודה אסטרטגית רב-שנתית", "המידע הממשלתי לקוי ואיכותו נמוכה", "ליקויים בפעילות", "עיכובים", "לא נקבעו יעדים", "לא גובשה תוכנית עבודה בינמשרדית", "אישור תוכניות נמשך זמן רב", "תהליכי המימוש גם הם ממושכים", "ליקויים בהפעלה", "חסרים תכנוניים ותשתיתיים".

במשפט אחד, כפי שכותב שפירא: "בשנים 2005-2007 קיבלה הממשלה כמה החלטות שעשויות להשפיע השפעה של ממש על שוק הדיור, אולם יישומן של חלק מההחלטות התעכב, וחלקן האחר אף לא יושם כלל ונותר בגדר אות מתה".

השנים האלה, לגמרי במקרה שנות אהוד אולמרט וחבריו בשלטון, הן רק דוגמה. אולמרט, כמו שריו בממשלה ומנהליו בשירות הציבורי - בתכנון במינהל, בחקיקה כמו ב(אין) ביצוע - זהה לאלה שלפניו ולאלה שבאו אחריו. בנימין נתניהו, שריו ואנשיו - הם פועלים באותה מדמנה של כשלים, חוסר אונים, חוסר אומץ וחוסר יכולת. בדיור כמו בכל עניין קריטי אחר.