טיפים לממשלה הבאה

משבר הדיור במדינת ישראל לא צפוי להיפתר בקרוב. טיפול הממשלות האחרונות בתחום הדיור, או יותר נכון אי ההתייחסות הרצינית לתחום מצד כל הגורמים הרלוונטיים וההשתלטות הבוטה של הפוליטיקה הקטנה והגדולה בכל אחד מהתחומים המשיקים לתחום הדיור - מנעו כל אפשרות לטיפול בשורש הבעיה.

לכבוד יום הבחירות, הנה כמה נקודות שעל הממשלה החדשה לעסוק בהן, לשים עליהן את הדגש ולקדמן, כדי שהמצב הבלתי אפשרי אליו התדרדר תחום הדיור בישראל יוכל להתחיל ולשנות כיוון.

קבינט דיור קבוע, שקוף ומפקח

קבינט הדיור שהוקם לפני כשנתיים הוא התחלה טובה, אבל משום מה הוא הפך להיות דומה יותר לקבינט המדיני-בטחוני ולא לקבינט חברתי. הממשלה החדשה חייבת לקיים ישיבות שבועיות במסגרת קבינט הדיור, לא פעם במתי-שמתחשק אלא ביום קבוע בכל שבוע. בראש הקבינט צריך לעמוד ראש הממשלה שמחליפו יהיה מנכ"ל משרדו. בעוד קבינט הדיור שפעל עד היום עסק בעיקר בהעלאת תוכניות ואישורן, הוא לא עסק כלל בפיקוח ובקרה על ההתקדמות עם אותן התוכניות. הפרוטוקולים של קבינט הדיור צריכים להיות נגישים לכל, כי לא מדובר בסוד צבאי, ובנוסף, בתוך קבינט הדיור כדאי שיהיו גם נציגים מקצועיים, הן מהענף והן מבנק ישראל - ואולי גם נציגי ציבור, אפילו רק כמשקיפים. מדובר בקבינט שצריך לקבוע מדיניות וללוות אותה, לפקח על יישום החלטות הממשלה וגם להוות מנגנון בקרה. במדינה מתוקנת קבינט הדיור היה ממשיך להתכנס גם לאחר ששר האוצר פוטר, וגם במהלך מערכת הבחירות.

אחריות אישית ולוחות זמנים

לא ייתכן שאין אחריות אישית על גורמי המפתח בענף הנדל"ן. לא ייתכן שאין לוחות זמנים ברורים לכל שלב בתהליך ייצור פרויקט מגורים. לא ייתכן שאין קנסות על אי עמידה ביעדים או סנקציות על מי שלא פועל במתווה שקבעה הממשלה. הממשלה החדשה תהיה חייבת לשים סוף להצהרות ללא כיסוי ולאי עמידה ביעדים. כל משרד ממשלתי חייב לתת דין וחשבון על פעילותו בתחום הדיור. כל שר, מנכ"ל משרד ממשלתי וגם מנהל אגפים במשרדי הפנים, הבינוי, התחבורה ועוד צריכים להימדד על פי הפעולות בשטח ולתת דין וחשבון קבוע לציבור. ועדות מקומיות לא מספקות היתרים בזמן? אפשר וכדאי לקנוס אותן. ועדה מחוזית לא עומדת בפרק זמן קבוע לאישור תוכנית או דיון בהתנגדויות? צריך לקנוס אותה. ראשי ערים מתנגדים לדירות קטנות או מגורים? אפשר לקצץ בסמכויותיהם. והרשימה עוד ארוכה. לא ניתן להשלים עם המצב הקיים בו כל אחד מעביר את האחריות למישהו אחר, ולא ניתן להמשיך עם אי הוודאות.

קביעת מדיניות ותוכנית אסטרטגית לעשור הקרוב

האם יש חברה אחת במשק שלא פועלת על פי תוכנית עסקית? בלי תכנון ארוך טווח שנשען על נתוני אמת והתאמה של פעילות קיימת למציאות? בלי ניהול סיכונים? ממשלת ישראל צריכה לגבש ולקבוע מדיניות אחת ברורה, החלטית, נוקשה וארוכת טווח בכל הקשור לתחום הדיור. תוכנית אסטרטגית שתכלול לוחות זמנים, סינרגיה בין משרדי ממשלה וגם חיבור אמיתי לנתוני אמת בשטח ולמציאות החברתית. צריך תוכנית אמיתית לעשור הקרוב ואולי אפילו מעבר לזה, שתיקח בחשבון את המלאי התכנוני, את מצוקת ההון העצמי, את סביבת הריבית הנמוכה, את פתרונות הדיור שכבר נבדקו, את הרגולציה, את המיסוי, את מחירי הקרקע ועוד. תוכנית שתדע גם למפות את הסיכויים והסיכונים שעתידים להגיע בהמשך הדרך ולקבוע מראש דרכי התמודדות. זו צריכה להיות תוכנית שתדע גם לחבר בין תחום הדיור לתחומים אחרים כגון תעסוקה, חינוך, תחבורה ועוד.

התחדשות עירונית, דיור בר השגה ודיור ציבורי

מדובר בשלושה נושאים בעלי חשיבות עליונה לעתידה של מדינת ישראל. שלוש רגליים עליהן צריכה להתבסס מדיניות כלכלית-נדלנ"ית-חברתית. אין שום היגיון בהפשרת שטחים פתוחים, תשלומי פיצויים, וקידום תוכניות חדשות וועדות חדשות מבלי לטפל במוקדים הקיימים בתוך הערים. בנייני הרכבת שירתו אותנו נאמנה עד היום אבל הגיע הזמן לחדש אותם. מרכזי הערים צריכים החייאה. ראוי שאת הדירות הישנות יחליפו חדשות, עם שמירה על זכויות הקניין, תוך החלטה מה יותר חשוב - מדיניות חד משמעית או רפיסות בפני התנגדויות ספורדיות. הממשלה החדשה צריכה להפנים שהתחדשות עירונית איננה רק תמ"א 38 או פינוי בינוי. התחדשות עירונית היא נקודת מבט כוללת של תכנון, תשתיות, שטחי ציבור וקהילה. בתכנון נכון וקצת מאמץ אפשר לשלב בפרויקט אחד את הכל - גם התחדשות עירונית, גם דיור בר השגה (אם בשכירות ואם במכירה) וגם דיור ציבורי - בכל עיר, ובמרבית השכונות הותיקות בישראל. אסור לממשלה להשאיר את הכל לשוק הפרטי, היא צריכה להשגיח עליו מלמעלה ולשאת גם היא באחריות החשובה של מתן קורת גג לכל מי שזקוק לה.