"אש ידידותית" בממשלה

כשיורים בכל הכוח ועם כל הכלים שיש לנו, גדל כמובן הסיכוי לירי דו צדדי. "אש ידידותית" שגורמת לכוחות הנלהבים לירות בשוגג אחד על השני, במקום על האויב המשותף.

בשבוע שעבר הוציאה ממשלת ישראל שתי הודעות במסגרת מלחמתה המתוקשרת והלא מתפשרת ביוקר הדיור. שני צעדים שנועדו להוריד את מחירי הדירות - אבל לפי שעה הם עלולים לסרס ולהזיק אחד לשני.

ועדת הרפורמות שהוקמה בכנסת הודיעה כי הצעד הראשון שלה יהיה להוציא לפועל את חוק הרשות להתחדשות העירונית. המשימה הראשונה של אותה רשות תהיה "להגביר את קצב הפרויקטים" - בנייה ותכנון חדשים במרכזי הערים הוותיקות, בצפיפות שתוכל להוסיף עוד עשרות אלפי דירות חדשות.

רק שבמקביל, בסוף השבוע החלה המדינה להוציא לדרך את מכרזי "מחיר למשתכן", שבהם הקבלנים מתחרים על הגשת מחיר דירה סופי הנמוך ביותר במכרזי הקרקע שמוציאה המדינה. מדובר ב-11 מכרזים ראשונים, הכוללים שיווק קרקעות לבנייה של יותר מ-3,300 דירות במקומות כמו קרית מוצקין (1,028 יח"ד), לוד (593 יח"ד), אופקים (334 יח"ד), עפולה (337 יח"ד) ועוד. הקרקע מסובסדת (עד 80% מהערכת שמאי) וביישובי פריפריה יינתנו גם מענקים וסבסוד פיתוח. שר האוצר משה כחלון מדבר על הנחה משמעותית - 200 אלף שקל לפחות מול מחירי השוק.

וככה, בלי שאף אחד התכוון, מחיר למשתכן הפך לאויב הכי גדול של הרשות להתחדשות עירונית. פרויקטים של פינוי בינוי/תמ"א 38 במרכזי ערים תלויים כמובן בראש ובראשונה במחיר האטרקטיבי של הקרקע והדירות. יזמים ישמחו לחדש לדיירים הקיימים את הדירות ואת השכונה "על חשבונם", בתנאי שההכנסה מהדירות החדשות תפצה על כל העניין.

אבל אם מדינת ישראל מציעה להם קרקע ריקה בעיבורי לוד, עפולה או קרית מוצקין ב-50% או ב-80% הנחה, מה הסיכוי שהם יקחו קרקע עם עשרות דיירים בטבורן של אותן ערים? ואם המדינה מצהירה על תוכניות להוצאת מיליארדי שקלים מקופתה (הוצאה ישירה ואובדן הכנסות) לטובת מחיר למשתכן, מה הסיכוי שיישארו לה תקציבים הכרחיים לממן את התכנון ואת התמריצים הדרושים "להגברת קצב הפרויקטים" של ההתחדשות העירונית?