בלאס וגאס יש עיתונאים שלא יתכופפו בפני שלדון אדלסון

מה מסתתר מאחורי ההחלטה של שלדון אדלסון, או, כדבריו, של "הילדים שלי", לקנות את העיתון הגדול ביותר בנבאדה, "לאס וגאס ריוויו ג'רנל" (תפוצה: 165 אלף), תמורת 140 מיליון דולר - מחיר שעולה בהרבה על שווי הנכס בשוק?

על-פי הערכות באמצעי תקשורת בארה"ב, ביסוד ההחלטה נמצא רצון לרכוש השפעה בלאס וגאס, השוק החשוב של "לאס וגאס סנדס", חברת התפעול של מלונות ובתי קזינו בשליטת אדלסון, ואולי מעבר לה.

אם אכן זה המניע, ייתכן כי ההשקעה הגדולה תתברר כלא מוצלחת כל-כך, מפני שנראה כי מערכת ה"ריוויו ג'רנל" אינה מוכנה לאבד את עצמאותה המקצועית. ובמלים אחרות: העיתונאים שם מסרבים להתכופף לפני הבוס החדש.

מאמר ב"ניו-יורקר", שפורסם בסוף השבוע, מספק את הרקע: "אדלסון הוא משתתף נלהב בתהליך הפוליטי האמריקאי ותורם גדול לפוליטיקאים רפובליקניים. הוא תרם למתמודדים על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות לפחות 92 מיליון דולר בסבב הבחירות הקודם, ב-2012. הוא גם הבעלים של 'ישראל היום', שידוע בתמיכתו חסרת הבושה בעמדות הנוקשות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כלפי הפלסטינים ובסוגיות אחרות".

"בעיני משקיפים רבים, הרקע של אדלסון, יחד עם המאמץ הראשוני לשמור בסוד את בעלות משפחתו על ה"ריוויו ג'רנל', אינם מבשרים טובות לעצמאות המערכתית העתידית של העיתון, שנוסד ב-1909", אומר "ניו-יורקר". "אבל התגובות מתוך העיתון מראות שאפילו מיליארדר נחוש החלטה ומשפחתו ימצאו שלא יהיה להם קל כל-כך לתפוס שליטה על העיתון".

סגן העורך של ה"ריוויו ג'רנל", ג'יימס רייט, סיפר ל"ניו-יורקר" כיצד צוות המערכת שלו, שנדהם מהמאמצים לשמור בסוד על זהות רוכשי העיתון, קיבל את העצה שנתנו הבעלים החדשים באמצעות מנהל מטעמם, שסירב לחשוף את זהות הבוסים: פשוט תתמקדו בעבודה שלכם בלי לתת את הדעת על הבעלות.

וזה בדיוק מה שחברי המערכת עשו. ב-16 בדצמבר, אחרי עימות עם המנהל מטעם, פירסם ה"ריוויו ג'רנל" מאמר שזיהה את הבעלים החדשים, בניגוד לרצונם. על-פי המאמר, פטריק דומונט, חתנו של אדלסון (וסגן נשיא בכיר לפיננסים ואסטרטגיה ב"לאס וגאס סנדס") תפר את העסקה "על-פי בקשת חותנו".

המאמר גילה כי משפחת אדלסון היא בעלת השליטה בחברת "מדיה + ניוז קפיטל גרופ", שרכשה את העיתון מבעליו הקודמים. החשיפה אילצה את המיליארדר ומשפחתו לצאת מאחורי הקלעים.

אחד מהעיתונאים שחשפו את אלדסון, ג'יימס די-הייוון, אמר ל"ניו-יורקר" כי מעולם לא עלה על דעת הצוות לא לחשוף את זהות הבעלים החדשים. "יש לנו מספיק בעיות של אמינות, עם האופן שבו תופס הציבור את המדיה", הוא אמר. "לא יכול להיות מצב שבו מישהו עם כל-כך הרבה כוח והשפעה יישב בצל מאחורי הקלעים בעיתון שלך".

כעבור כמה ימים פרסמה מערכת "ריוויו ג'רנל" מאמר מערכת שקרא תיגר על האדלסונים. בפנייה לקוראים הצהיר המאמר: "אתם יכולים להיות בטוחים שאם משפחת אדלסון תנסה לעוות את הסיקור, אם היא תורה לסקר אירועים מסוימים או לקבור אחרים, העורכים והכתבים של העיתון יילחמו בהם".

בכל אופן, למחרת התפטר העורך הראשי, מייקל הנגל, והסביר כי יש חשש ליחסים "של עימות" עם הבעלים החדשים.

סגן העורך רייט ציין כי ניתן לפטר כל רגע אותו ואת העיתונאים ב"ריוויו ג'רנל", אך הוסיף: "אני אומר בכנות של 100% שלא אכפת לי מהפוליטיקה של שלדון אדלסון. אתה יודע מה? הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה עם עמוד מאמרי המערכת. לא אכפת לי. אני מודאג רק מהאפשרות שאדלסון ינסה להוריד את חומת האש שמפרידה בין עמוד מאמרי המערכת לבין עמודי החדשות, ואז נמצא את עצמנו מקבלים הוראות לסקר אירוע זה, או להתעלם מאירוע אחר, רק על סמך האינטרסים האישיים של אדלסון".

"לא אכפת לי מה שהמו"ל שלנו (המנהל מטעם - ר.ד.) אומר על הכוונה לא להתערב בתוכן החדשותי, ההנהלה החדשה כבר עשתה זאת", אמר רייט.

ואכן, לפני כמה ימים ביקר בחדר החדשות איש עיתונות ותיק, דייב באטלר, מהעיתון "פרובידנס ג'רנל" בבעלות קבוצה שהייתה מעורבת בעסקת הרכישה של "ריוויו ג'רנל", במאמץ לשכך את המתיחות בין ההנהלה החדשה לעיתונאים. אחד מהמסרים שלו היה: "עיתונים הם עסק, והבעלים יכולים לעשות מה שהם רוצים עם העיתונים שלהם".

אבל עיתונאי "ריוויו ג'רנל" שואבים עידוד מהתנהלותו של העורך הראשי הזמני, גלן קוק, שהודיע לחדר החדשות כי השקפותיו הימניות לא ישפיעו על ניהול המערכת. "אפילו אם הייתי רוצה להשפיע על התוכן, אתם לא הייתם נותנים לי", הוא אמר. הוא פרסם 13 הנחיות להתנהלות המערכתית של העיתון. הנחיה מספר 5: "משפחת אדלסון לא תקבל שום יחס מועדף בסיקור".

ומה גרסת אדלסון? בראיון מסוף דצמבר בעיתון "מקאו דיילי טיימס", במקאו (שם יש לאדלסון תשלובת מלונות והימורים), הוא אמר: "יש לך ילדים בגירים? אתה יכול לומר להם איזה אוטו לקנות? איזה בגדים ללבוש? באיזה בית לגור? לא, אני לא יכול לומר לילדים שלי מה לעשות. הם רצו לקנות עיתון, אז הם קנו עיתון. אין לי כל קשר לכך. אין לי שום אינטרס פיננסי. הכסף שלי שבידי הילדים, שבו הם קנו את העיתון, הוא הירושה שלהם. אני לא רוצה להוציא את הכסף שלי על עיתון".

על "ישראל היום" הוא סיפר: "הקמתי אותו מפני שהעיתון שם (נראה שהכוונה ל"ידיעות אחרונות" - ר.ד.) היה שמאלני עד כדי כך שהוא הטעה את הציבור. אז נפגשתי עם הבעלים (נראה שהכוונה לנוני מוזס), והוא אמר לי שהוא אינו רוצה שאתחרה בו. אמרתי לו: 'בסדר, אז זוז למרכז מבחינה פוליטית'. הוא השיב: 'אני כבר בימין'. אמרתי לו: 'לא, אתה בשמאל'. בכל אופן, הקמתי את העיתון.... יש לי (מאות) עובדים, אבל אתה יודע באיזו תכיפות אני מדבר עם העורך? רק כאשר אני מגיע (לישראל) 4 פעמים בשנה. אני לא מתקשר אליהם..."

"ה'ריוויו ג'רנל עושה כסף, והילדים שלי לא יכולים לעשות כסף (עם הפקדות בבנק) כאשר הריבית היא 0%", הוא הוסיף. "...המשפחה כולה לא אוהבת לקחת סיכונים... אנחנו לא מפעילים את העיתון. כנראה שלעולם אל אדבר עם העורך".

שאלה: אז העורכים והעתונאים ב"ריוויו ג'רנל" יכולים לפעול באופן עצמאי?

אדלסון: "הם יכולים לפעול בעצמם. יש לי כ-200 עיתונאים ב'ישראל היום'. אתה יכול לשאול כל אחד מהם: 'האם מישהו ממשפחת אדלסון אמר לכם אי-פעם מה לכתוב או מה לא לכתוב'? והם יאמרו לך 'לא'. אם מישהו יכתוב משהו רע עליי, אפילו אם אין לכך הצדקה - זה ייוודע לי רק לאחר מעשה".