דירה שנרכשה ע"י האישה לפני הנישואים - הוכרה כנכס משותף

בפסק דין שניתן לאחרונה (7.3.16) הפך בית המשפט המחוזי בבאר-שבע פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה וקבע כי דירה שנרכשה ונרשמה על שם האישה לפני הנישואים היא חלק מהרכוש המשותף, למרות הנוהג הקבוע בחוק יחסי ממון.

בני הזוג החזיקו כמה נכסי נדל"ן, שכללו דירה בבאר-שבע שרשומה על שם האישה ונרכשה לפני הנישואים; דירה באילת הרשומה על שם הבעל ונרכשה לפני הנישואים; ובית משותף הרשום על שם שני בני הזוג במושב.

במסגרת סכסוך הגירושים טען הבעל כי הדירה בבאר-שבע היא נכס משותף, על אף שנרכשה על-ידי האישה לפני הנישואים. לאישה, לעומתו, לא הייתה כל דרישה לגבי הדירה באילת הרשומה על שם הבעל, והנכס המשותף נמכר, כשתמורתו חולקה בין בני הזוג.

כדי לקבוע כי דירה שנרכשה לפני הנישואים היא חלק מהרכוש המשותף, צריך להוכיח כוונת שיתוף ספציפית מכוח הדין הכללי. בית המשפט לענייני משפחה (השופט גביזון) קיבל את עמדת האישה וקבע כי הדירה בבאר-שבע אינה חלק מהרכוש המשותף, כשהוא מסתמך על חוק יחסי ממון ועם רוח הפסיקה, לפיהם יש לשאוף לשוויון כלכלי בעת הגירושים.

עוד קבע בית המשפט לענייני משפחה כי מאחר שהגיע לתוצאה שיוויונית וצודקת, שהרי הדירה באילת נשארה בידי הבעל, והדירה המשותפת חולקה שווה בשווה - אין מקום לבדוק האם הייתה בין בני הזוג כוונה ספציפית לשיתוף בדירה.

תוצאה הפוכה 

הבעל לא השלים עם תוצאה זו וערער על ההחלטה. שופט בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, יואל עדן, בחן האם התקיים שיתוף ספציפי בדירה בבאר-שבע, והחליט לקבל את הערעור.

בעוד שבית המשפט לענייני משפחה בחן את תמונת הנכסים הכוללת של בני הזוג והגיע לתוצאה צודקת מבחינתו, בית המשפט המחוזי קבע כי קיומה או היעדרה של כוונת שיתוף ספציפי בדירת מגורים שנרכשה לפני הנישואים נשענת על שורה ארוכה של פרמטרים, שבחינת כל אחד מהם בנפרד עשויה להביא לתוצאה הפוכה.

במקרה הנדון, הבעל שילם, עוד טרם הנישואים, 10% מערכה של הדירה, והיתרה שולמה במשכנתא. שכר הדירה שהתקבל הופקד לחשבון המשותף, וגם המשכנתא, שהייתה נמוכה משכר הדירה שהתקבל, שולמה מהחשבון המשותף. לטענת הבעל, הדירה נרשמה על שם האישה בלבד כדי לזכות בתנאי משכנתא נוחים, בשל היותה עולה חדשה באותה עת. נתונים אלה הספיקו לבית המשפט כדי לקבוע כי מדובר בכוונת שיתוף ספציפית בדירה, גם אם לא הייתה דירת מגורים.

אין זה המקרה היחיד בו דירת מגורים שנרכשה לפני הנישואים הוכרה כמשותפת לשני בני הזוג, והשופט יורם דנציגר מבית המשפט העליון קבע עוד ב-2012 כי כדי להוכיח כוונת שיתוף בדירת מגורים שנרכשה לפני הנישואים, יש צורך ב"דבר מה נוסף".

המסקנה מפסק הדין הנ"ל היא שעל אף שחוק יחסי ממון מחריג מהרכוש המשותף נכסים שנרכשו לפני הנישואים, יש לערוך הסכם ממון מפורט, המתייחס ספציפית גם לדירה ולאפשרות המגורים בה. אחרת, פרמטרים כמו השקעת כספים, תשלום משכנתא וחשבון משותף אליו נכנס שכר הדירה, מצביעים על כוונת שיתוף ועשויים לכלול דירה כזו בנכסי השיתוף.

■ הכותבת, שלא ייצגה בתיק, הינה מומחית בדיני משפחה וירושה בעלת האתר www.getup.co.il