כך גונבים אותנו בעלי חברות

1.

לפני שבועיים הצבענו פה על תופעה שהיא רחבה הרבה יותר מפרשת ענבל אור - הפיכת דוחות כספיים בחתימת רואי חשבון למצגי שווא עמוסים בפרטים, שבמקרים רבים הם מעין מייק-אפ המכסה על מצבה העגום של החברה ("ענבל אור מציגה: פשיטת הרגל של מקצוע החשבונאות", "גלובס", 24.3.2016). התופעה הזאת הרבה יותר חמורה מהסיפור עתיר הרייטינג אבל השולי מבחינה עסקית של אור.

הכללים והתקנים החשבונאיים במקרים רבים מטושטשים מדי, מאפשרים העברה מסעיף כזה לסעיף אחר ומספקים מרחב תמרון גדול מדי לרישומים בעייתיים, לעתים על גבול הכוזבים.

כזכור, בתחילת הפרשה הגישה אור את הדוחות הכספיים הפרטיים שלה לבית המשפט כהוכחה לאיתנותה הפיננסית. את הדוחות ליווה מכתב של רואי החשבון שטיינמץ עמינח ושות', שהכריז בחגיגיות שהדוחות הכספיים של אור סיטי נדל"ן כוללים הון עצמי חיובי של כ-57 מיליון שקל.

הון עצמי הרי אמור לשקף את הנכסים של החברה פחות ההתחייבויות שלה, ולפי המכתב שצורף לדוחות הכספיים של קבוצת ענבל אור, החברה נהנית מחסינות יוצאת דופן. בפועל מדובר בסוג של מראית עין. מדובר בהון חשבונאי שאינו משקף בהכרח את הערך הכלכלי האמיתי של הנכסים ושל ההתחייבויות. במקרה של אור, היה זה אולי הון חשבונאי לפי הכללים ככתבם וכלשונם (אנחנו מקווים שכך היה), אבל בשום אופן הוא לא שיקף חוסן פיננסי. הוא רק כיסה על שורה של רישומים בעייתיים שנבחנים עתה בזכוכית מגדלת.

אנחנו שמחים שהנאמן של ענבל אור הפנה את הזרקורים לעברם של רואי החשבון ועורכי הדין שעבדו עמה. יש להם אחריות, ודאי שיש להם אחריות, וראוי שהיא תיבחן כעת מבחינה משפטית. גם ראוי שיתקיים על כך דיון ציבורי נוקב, כי מקצוע החשבונאות, פעמים רבות מדי, מאפשר ליצור רווחים יש מאין במקום לספק תמונת מצב עסקית של תאגיד מסוים; הוא מאפשר ליצור הון עצמי חיובי ומציאות שאינה קיימת. מה שווה כל המקצוע הזה אם בשורה התחתונה אפשר להציג "הון עצמי חיובי" או רווח ואז פתאום החברה פושטת רגל? מה שווה כל המקצוע הזה, אם הצורך לשמור על מערכת יחסים תקינה עם הלקוח בסביבה תחרותית הולך ומכרסם בעצמאות הביקורת, והתוצאה, במקרים לא מעטים, היא דוחות שמרצים את בעלי החברות; דוחות המשתפים פעולה עם גחמותיהם (לעתים באופן אקטיבי) אבל לא ממש משקפים את המציאות.

העובדה שאחד המייסדים ומראשי המשרד שביקר את הדוחות הכספיים של ענבל אור הוא ראם עמינח, לשעבר היועץ הכספי לרמטכ"ל וראש אגף התקציבים במשרד הביטחון (ובעלה של מנכ"לית לאומי, רקפת רוסק-עמינח), היא ללא ספק פיקנטית, אבל אל תטעו. זו לא מחלה רק של משרד שטיינמץ-עמינח, זו מחלה של כל משרדי ראיית החשבון.

2.

השבוע אנחנו רוצים להציג את פרק ב' של "ענבל אור מציגה". נקרא לו "ענבל אור מציגה: שיטת ערבוב הכספים", והכוונה לערבוב בין כספים אישיים לכספי החברה. אור ממש לא המציאה את השיטה הזאת. בעבר הסברנו איך מנגנון "החברה בע"מ" הופך למנגנון גמיש מאוד שבו בעל חברה יכול לערבב בין כספי החברה לכספים אישיים המשמשים אותו למחייתו.

למה הכוונה? זה פשוט מאוד: מלבד השכר שמושך בעל החברה, דמי הניהול וכדומה, הוא מעמיס עליה הוצאות אישיות שלו ושל בני משפחתו (חופשות, רכישות אופנה ואוכל, תשלומי שכר למטפלות ולעוזרות בית ועוד), פעמים רבות במסווה של הוצאות עסקיות שלכאורה שייכות להוצאות החברה. בשפה בוטה: בעל החברה גונב את החברה. תשאלו ודאי, "טוב, אבל הוא גונב את עצמו, לא?" לא, ממש לא. הוא גונב גם אותנו. ראשית, משום שהעמסת הוצאות על החברה מקטינה את חבות המס שלה ואת תשלומי המסים לקופת האוצר. שנית, משום שחברה נשענת על אשראי בנקאי או על כספים אחרים (לקוחות, ספקים). בעל החברה גונב אותנו ואותם במימון רמת החיים שלו.

בדוחות הכספיים, אגב, ההוצאות הללו מסתתרות מאחורי שורה עלומה כמו "הוצאות הנהלה וכלליות" או "הוצאות פרסום ושיווק", אבל את פרטי הפרטים אפשר למצוא בכרטסת של הנהלת החשבונות של הסעיפים הללו. שם מתגלה החגיגה הגדולה.

אז הנה, פרק ב' בהצגה של ענבל אור (ושוב, סליחה על ההכללות, אבל אנחנו בטוחים שהתופעה קיימת בעוד עשרות אם לא מאות חברות, במידה כזאת או אחרת): שיטת הערבוב הכספי, לתפארת מדינת ישראל, על פי דוח הנאמן.

אור משכה בעצמה מהחברה סכומים בסך כולל של כ-6.5 מיליון שקל (כמשיכה ולא כשכר או כדיבידנד). התברר שאור השתמשה בכספי החברות כאילו היו רכושה הפרטי ובין השאר השתמשה בהם לצורך מתן הלוואות לבני משפחתה. כך, לדוגמה, כרטיס הנהלת החשבונות של אחיה חיים קריאף-אור מצוי ביתרת חובה לחברת אור סיטי נדל"ן בסך של כ-172 אלף שקל. החוב מורכב בין היתר מהלוואות. מעבר לכך, כרטסת הנהלת החשבונות של אור כוללת הוצאות פרטיות רבות, כגון טיסות לחו"ל וחופשות משפחתיות בעשרות אלפי שקלים, אחזקת גינה בכ-17 אלף שקל, רכישת אופנוע בכ-18 אלף שקל, רכישות תכשיטים בעשרות אלפי שקלים מחברת ה.שטרן וחברות אחרות, רכישות בעשרות אלפי שקלים בחנויות אופנה, תשלום שכר למטפלת, רכישות רבות של אביזרים לתינוקות ועוד.

מפרסום בערוץ 10 אפשר היה ללמוד שאור ביקרה למשל ב"ציפורני קלאסיקה" וב"אלכסנדר מרכז טיפוח", ושילמה מכספי החברה כדי לטפח את עצמה ואת תדמיתה, כנראה בדרך לעוד אולפן טלוויזיה או רדיו.

נוסף על כך, שולמו מקופת החברה כ-1.7 מיליוני שקלים לבעלה לשעבר של אור (מר גרינפלד) מכוח הסכם גירושים שבו נקבע כי עליה לשלם לו פיצוי של "איזון משאבים" בסך 5 מיליון שקל, שישולמו באמצעות 60 שיקים מעותדים שיימסרו לגרינפלד מראש. פיצוי זה, שאמור היה להיות משולם כמובן מכספה האישי של אור, שולם מכספי החברה, כלומר מכספי רוכשי הדירות. וכך נכתב ע"י הנאמן: "אמור מעתה: אדם שרכש דירה ברמת גן וחשב שכספו מובטח ומיועד לבניית הבניין, למעשה שילם את הסדר הגירושים של הגב' ענבל אור מבעלה".

עכשיו הבנתם איך גונבים אותנו?

eli@globes.co.il