יזם העשור - בני לנדא: "מי שנכנס להיי-טק לעשות כסף, שלא ייכנס"

לפני 14 שנה וקצת, כשאינדיגו (Indigo) הישראלית נמכרה ל-HP האמריקאית תמורת 830 מיליון דולר, הצעירה מבין כותבות שורות אלו למדה לתואר שני. בין שיעור אחד לשני, על מדשאות המוסד האקדמי שבו למדנו, דיברנו עם חברינו לספסל הלימודים על המכירה, נדהמנו מהשווי, קצת קינאנו בעובדי אינדיגו, ובתוך תוכנו - בלי השראה מ"שש עם עודד בן עמי" - חשבנו "גאווה ישראלית".

14 שנה עברו וצירוף המילים "אקזיט ישראלי" הפך כמעט למטבע לשון. לא עובר חודש בלי שלפחות חברה ישראלית אחת נמכרת לחברה זרה, אבל אקזיט בסדר הגודל של אינדיגו עדיין אינו דבר שבשגרה. אפילו 14 שנה אחרי, מכירת אינדיגו היא בין עשרת האקזיטים הישראלים הגדולים ביותר בהיסטוריה של תעשיית הטק המקומית, ולכן לא פלא שנתקפנו בנוסטלגיה ו"גלובס" בחר להכתיר את בני לנדא ליזם העשור.

ואנחנו לא היחידים. יממה לאחר שראיינו את בני לנדא, מייסד אינדיגו, קיבלנו ממנו אי מייל ובו תמונה של מודעת "דרושים" שאינדיגו פרסמה לפני 30 שנה (!). "יותר טוב מכל ריאיון, מודעה זו ממחישה מה אני חושב על תעשיית ההיי-טק הישראלית", כתב לנו לנדא. אתם מוזמנים להתרשם מהמודעה (ראו עמוד 32), ואולי להבין ממנה כיצד במהלך העשור וחצי האחרונים הצליח לנדא לבנות את האינדיגו הבאה, ואת הסיבה ששמנו פעמנו למשרדיו.

שנת 2017 שבפתח היא שנת הפריצה המסחרית של לנדא דיגיטל פרינטינג (Landa Digital Printing), חברת הדפוס הדיגיטלי השנייה של לנדא שכבר מוערכת לפי שווי של מיליארד דולר. בעקבות תערוכת דרופה (drupa) שנערכה במאי האחרון, תערוכה שמתקיימת מדי ארבע שנים והיא המובילה בעולם לפתרונות דפוס, קיבלה החברה הזמנות בשווי של מעל 450 מיליון אירו למכונות שפיתחה, ואת הראשונות תתחיל לספק בשנה הבאה.

בני לנדא, איך ההרגשה לראות עוד חברה שלך מצליחה? אתם קם בבוקר, טופח לעצמך על השכם ואומר: 'עשיתי את זה שוב'?

"לא, עדיין לא, כי לנדא דיגיטל פרינטינג נמצאת רק בתחילת דרכה. עמדנו באבני דרך טכנולוגיות ומסחריות, אבל אנחנו עדיין לא מספקים את המכונות ועדיין לא רושמים מהן הכנסות. אינדיגו אחראית לכחצי אחוז מהתל"ג של מדינת ישראל. אני רוצה שלנדא דיגיטל פרינטינג תהיה אחראית לפחות לאחוז, וזה ייקח זמן".

אז אתה מודד הצלחה רק לפי הכנסות?

"לפי עובדות בשטח, ועובדות בשטח בעיניי זה הכנסות, זה תעסוקה וזה ייצור".

ומה באשר להכנסות לך? זה לא פקטור להצלחה בעיניך?

"לא, ממש לא".

אולי כי ההצלחה הקודמת שלך, אינדיגו, סיפקה לך הכנסות ואפשרה לך להמשיך הלאה.

"לא, וגם כשהקמתי ואפילו כשמכרתי את אינדיגו - עושר לא היה פקטור בעיניי. כמה ארוחות אפשר לאכול ביום ובכמה בתים אפשר לגור? אולי אם הייתי רעב ללחם וחרד להישרדות של המשפחה שלי, זה היה אחרת. כשאתה עובר את הסף למינימום של ביטחון כלכלי, כסף הוא לא פקטור".

ומהו המינימום?

"שהילדים שלך לא ימותו מרעב. זה הכול. אני בן להורים ניצולי שואה. אני לא חושב שמישהו במשפחה שלי חלם על דברים גדולים. זו הייתה רק הישרדות. אני מכיר את הילדים שלי, ואף אחד מהם לא היה פחות מאושר אם היה לו פחות כסף, וכל אחד מהם היה יכול להתמודד עם הקשיים הכי גדולים".

אבל לילדים שלך יש תחושת ביטחון שיש להם גב כלכלי ולכן הם יכולים לעשות מה שהם רוצים, גם אם הם לא יצליחו במה שהם עושים.

"זה לא משפיע עליהם. כל אחד הלך בדרכו שלו, עם התשוקה שלו, ואני מאוד גאה בזה. אף אחד מהם לא ביסס את בחירתו לפי כמה כסף הוא יעשה מזה".

במהלך תערוכת דרופה האחרונה אמרת כי זו תיזכר כנקודת המפנה במעבר של התעשייה מדפוס אנלוגי לדיגיטלי. למה התכוונת?

"במהלך התערוכה הקרנו סרט בן 40 דקות שבו רואים אותי לפני 39 שנה מטיף למעבר מדפוס אנלוגי לדיגיטלי. במהלך כמעט 40 שנה אני רק דחפתי, ניסיתי לשכנע את הלקוחות מדוע הם צריכים לעבור לדיגיטל. ב'דרופה' האחרונה, לראשונה ב-40 שנה, כבר לא הייתי צריך לדחוף. המותגים הגדולים בעולם התנפלו עלינו ואמרו 'אנחנו זקוקים לדיגיטל'. ואפילו לאינדיגו יש חלק במהלך הזה כי במהלך 2013 היא שיתפה פעולה עם קוקה קולה העולמית כדי להדפיס שמות על בקבוקים ופחיות של החברה, והמהלך הזה הזניק את המכירות של קוקה קולה. זה נקרא Mass Customization, התאמה אישית לשוק ההמונים, ואת זה אפשר לעשות רק בדפוס דיגיטלי".

אז באופן עקיף אינדיגו אחראית להצלחה של לנדא דיגיטל פרינטינג?

"ברור, ולא בעקיפין! ראשית, לא הייתי יכול להקים את לנדא דיגיטל אלמלא בניתי את אינדיגו. שנית, אינדיגו יצרה את המושג 'דפוס דיגיטלי', הכינה את הקרקע למעבר מאנלוגי לדיגיטלי".

"זה מעציב אותי"

לנדא דיגיטל פרינטינג תהיה גדולה מאינדיגו?

"כולי תקווה שאינדיגו תמשיך להצליח ולגדול, ושכמה שהיא תצליח - לנדא דיגיטל פרינטינג תעקוף אותה. אני רוצה להיות גדול כמה שאפשר, אבל לא כדי להיות גדול מאינדיגו. צמיחה זה דבר טוב, ובלעדיה מדינה ותעשיית היי-טק לא יכולות להצליח".

נחזור להגדרה שלך להצלחה במושגי הכנסות, תעסוקה וייצור. בעיניך, הדור הנוכחי של יזמי ההיי-טק חושב באותה צורה?

"לצערי הרב, לא. אני ושאר בני דורי ראינו את עצמנו כיצואנים תעשייתיים. השאיפה שלנו הייתה להיות תעשיינים מייצאים, לא יזמים סדרתיים. לא לבנות משהו ואז למכור אותו אלא לייצר, ליצור מקומות עבודה, לשנות את החברה. אם תשאלו היום את בני הנוער את מי הם מעריכים יותר, את אלו שמעסיקים אלפי עובדים או את אלו שעשו מיליונים - הם יענו 'את אלו שעשו מיליונים'. וזה מעציב אותי".

אולי אתה מסתכל על מה שהיה בנוסטלגיה ואומר, כמו רבים מבני דורך, "הולך ופוחת הדור" כשזה לא בהכרח נכון.

"יש עדיין יזמים בודדים שאני פוגש שמה שמניע אותם זה להותיר את חותמם על החברה, הכלכלה והמדינה, וכשאני פוגש אותם אני לא נותן להם ללכת. אני מגייס אותם, אני משקיע בהם או עושה איתם משהו כי הם נדירים. בחיים יש שני דברים שאם אתה מוצא אותם, אתה לא עוזב אותם: אהבת אמת וכישרון אמיתי. כשאני פוגש מישהו מאוד כישרוני, שרוצה לעשות משהו מעבר לכסף, אני לא נוטש אותו. כסף זה לא לעד, זה מתגלגל, זה עובר מדור לדור ומאדם לאדם".

יזמים צעירים יקראו את זה ויגידו: "ממרומי מקומו ועושרו הוא יכול לדבר ככה".

"תמיד יהיו ציניקנים. אני לא מגייס ציניקנים ולא משקיע בציניקנים. אתן יודעות מה ההבדל בין חברות מצליחות ללא מצליחות?"

יש לנו ניחוש לאן אתה חותר...

"הכול אנשים. שמעתן פעם מישהו אומר 'אני רוצה לגייס אנשים לא טובים'? כל אחד יכול לבנות בניין, לגייס כסף ולמלא את החניון במכוניות של העובדים. לא כל אחד יכול לבחור את האנשים הנכונים, את אלו שמונעים מרצון לעשות משהו גדול ולא בגלל שהציעו להם שכר גבוה. ישנו המושג Work Life Balance שאומר שהחיים מתחלקים בין עבודה לבית, והמטרה של עבודה היא אך ורק לממן את הבית שזה משפחה, תחביבים וכדומה. לא בעיניי. אחד המקורות הכי עשירים לסיפוק בחיים הוא העבודה, זה לעשות משהו שאתה הכי אוהב. זה לא פחות מספק מלעשות ילדים".

גם לפני 40 שנה חשבת ככה?

"כל החיים חשבתי ככה".

ולמרות זאת, יש משהו בדור הנוכחי של היזמים שכן היית לוקח?

"אל תבינו אותי לא נכון. אין כמו היזמות הישראלית. אין, אבל כשאני בודק מי החברות שהצליחו, אז הן הצליחו לא בגלל שהיזמים שלהן רצו אקזיט אלא בגלל שהייתה להן תשוקה לעשות משהו גדול. וההצלחה הכלכלית זו תוצאת לוואי. מי שנכנס להיי-טק כדי לעשות כסף, שלא ייכנס. הוא לא יצליח".

תלוי איך אתה מודד הצלחה. כשיזם צעיר מוכר את החברה שלו בתחילת דרכה ומקבל תמורתה עשרות מיליוני דולרים, אולי זה הצלחה עבורו.

"הצלחה זה להסתכל אחורה על החיים שלך ולהגיד: 'אני גאה במה שיצרתי, בילדים שלי, בעד כמה השפעתי ובעד כמה העולם טוב יותר בגלל שהייתי בו. חשבון הבנק לא כלול במשוואה הזו".

אז תפיסת העולם של הדור הנוכחי של היזמים מדאיגה אותך?

"כן, זה מדאיג אותי. מדינה לא יכולה להתפרנס רק מלהיות המעבדה של העולם. ישנו המושג Trickledown Economy, כלכלה שמחלחלת מלמעלה למטה, אך כשמדובר בחברת היי-טק שרק עושה מחקר ופיתוח, זה נכון חלקית כי מספר האנשים שהיא אחראית באופן עקיף לפרנסה שלהם הוא נמוך. קחו לדוגמה את אינדיגו: על כל עובד ישיר שלה, יש ארבעה נוספים שמתפרנסים ממנה באופן עקיף. ולמה? כי היא מייצרת פה. היא מעסיקה 3,000 איש ישירות, אך אחראית לפרנסה של 14-15 אלף איש באופן עקיף.

"ולכן, החברות שממהרות למכור את עצמן והופכות את הפעילות שלהן בארץ רק למרכזי מחקר ופיתוח, זה מכובד וזה יותר טוב מכלום, אבל זה חבל. זו החמצה. ונכון, ישראל לא מתאימה לייצור המוני לשוק הצרכני אבל יש הרבה דברים אחרים שכן אפשר לייצר כאן, והודות לאוטומציה, מחיר שעת עבודה של פועל ייצור אינו פקטור מכריע. קחו כדוגמה את ארה"ב שמנסה להחזיר כמה שיותר ייצור לתוך גבולותיה.

"ישראל זו מדינה שהילודה בה היא מהגבוהות בעולם המערבי ויש כאן דור שלא מכינים אותו לעבוד בחברה המודרנית, שלא לומד את מקצועות הליבה. צריך לשמור ולייצר מקומות עבודה בישראל כי חוסר תעסוקה - הוא הבעיה שתסכן את המדינה. בכל מדינה מערבית בריאה, השיעור מהאוכלוסייה שעובד נע בין 50% ל-55%. בישראל זה 40%. ולכן בעוד כמה שנים, נעמוד בפני בעיה מאוד-מאוד חמורה".

אתה בטוח שלימוד מקצועות הליבה הוא הבעיה? מי שיודע לנתח תעלומות בגמרא יכול תוך שנה להשלים בלימודי מכינה את מקצועות הליבה.

"תוך שנה?! שנה כדי ללמוד אנגלית, מתמטיקה ושאר מדעים מדויקים?! אין דבר כזה, והמרקם החברתי, כולל ההבדלים במערכות החינוך, הוא הסכנה הגדולה ביותר לישראל ולא האיום הביטחוני".

יזם צעיר שמוכר את החברה שלו יגיד לך: 'להיפך. במכירה אני מביא לישראל ענקיות בינלאומיות, שיש להן כיסים עמוקים, ואחרי הרכישה הן מגדילות את מרכזי המחקר והפיתוח ומגייסות יותר עובדים.

"אני גם מכרתי את אינדיגו ל-HP ואני לא אומר שלמכור זה לא נכון. זה לא נכון בהרבה מקרים, בעיקר באלו שבהם כן אפשר להתאזר בקצת יותר סבלנות ולהביא את החברה לשלב של ייצור".

ואולי הביורוקרטיה הישראלית היא זו שמכריעה יזמים בדרך לייצור?

"להיכנע זה לא בלקסיקון שלי. לא מכרתי את אינדיגו כדי לעשות כסף. המו"מ על תנאי המכירה היה קל, הוא נמשך ימים אם לא שעות ספורות. המו"מ על נכסים לא מוחשיים, לעומת זאת, לקח שבועות כי אני דרשתי ש-HP תמשיך את הפיתוח והייצור בארץ".

מה שווה ההתחייבות הזו אחרי שלוש-ארבע שנים?

"אפשר לשאול מה היא שווה אחרי עשר שנים. עברו 14 שנה, ול-HP אין התחייבות כלפי ישראל אבל היא עדיין פה כי היא הוכיחה לעצמה שכדאי לה לייצר בישראל, ואנחנו הוכחנו לה במעמד המכירה שישראל עדיפה על סין. ו-HP בדקה את כדאיות הייצור של מכונות אינדיגו בסין בתהליך המכירה".

"התרבות הישראלית - יתרון"

בנקודה זו נוגע לנדא בהבדלי התרבות בין הישראלים לאחרים ומביא כדוגמה את היפנים. "אחת מספקיות הציוד של לנדא דיגיטל פרינטינג זו חברה יפנית שנקראת komori. בארון הברגים שלנו, של לנדא דיגיטל, יש מדבקות על כל מגירה והמדבקות לא תמיד ישרות. לעומת זאת, כשאנחנו מקבלים ציוד מ-komori כל מדבקה ישרה על המילימטר".

אז היית רוצה שנהיה כמו היפנים? כי היפני אולי ידביק ישר אבל החוש היצירתי שלו חלש יותר משל הישראלי.

"לא, לא הייתי רוצה לשנות את התרבות הישראלית כי היא היתרון שלנו. קחו לדוגמה את הנהג הישראלי: מעצבן אותי להגיד את זה, אבל אני אוהב אותו ואסביר: הייתי בהרצאה של מייסד ווייז והוא הסביר שבווייז אין מפות כי האפליקציה עוקבת אחרי המסלול של המכוניות ומניחה שאם יש מכוניות, יש כביש ואם מכונית עושה מעגל יש כיכר, ואם מכוניות נוסעות בכיוון אחד, אז הכביש הוא חד סטרי וכדומה. בעיניי, כשהנהג הישראלי עוקף זה לא מנומס וזה מקומם אותי, אבל העובדה שהוא לא מציית לתמרורים, ולא תמיד מקבל שיש חוקים וכללים, ותמיד חושב איך לעקוף אומרת שהוא חושב מחוץ לקופסה וזה מה שיפה בעיניי בממציא הישראלי. לא פלא שווייז זו המצאה ישראלית!"

אתה מעודד את המנהלים שלך ואת היזמים שבהם אתה משקיע "לעקוף"?

"ברור! אני מעודד מה שנקרא 'אי כבוד בריא'. בחברות אמריקאיות, כל העובדים מנסים לחשוב מה המנהל רוצה שהם יעשו ואין מצב שמישהו מהם יתווכח עם המנכ"ל. הישראלי הוא כמו הסיני שעומד בכיכר טיין-אן-מן בבייג'ין, בירת סין, מול הטנק ואומר: זה לא הכיוון הנכון".

אתה מרשה לעובדים שלך לחלוק על דעתך?

"ועוד איך! אני מעודד את זה. שהקירות ירעדו! אבל בצורה מכובדת".

ואם אומרים לך שאתה טועה?

"אין לי בעיה. ועדיין, זו לא דמוקרטיה. בסוף, המנכ"ל הוא זה שקובע".

אתה או המנכ"ל?

"כשיש מנכ"ל, כמו במקרה של לנדא דיגיטל פרינטינג, הוא הקובע. כשאני הייתי המנכ"ל, אני קבעתי".

קרה לך בעבר שהגעת למסקנה שאתה טועה והאחר צודק?

"הרבה פעמים. מי שיושב בצד ולא מביע את דעתו, לא נחשב. מנכ"ל לא יודע הכול. אין לו יכולות על-אנושיות. מנכ"ל זקוק לאנשים שיתווכחו איתו, ואם עובדים רק ירצו את המנהלים שלהם - החברה תיפול לתהום. והתכונה הזו של הישראלים היא זו שהפכה אותנו ל'סטארט-אפ ניישן'. ועדיין, חשוב לי שזה יהיה, כפי שאמרתי, 'אי כבוד בריא'. אני שונא שתלמידים בבתי הספר קוראים למורים שלהם בשמות הפרטיים שלהם. אין דבר כזה מחוץ לישראל".

אתה מצפה מתלמיד כיתה א' או י"ב שיקרא למורה שלו, לדוגמה, גברת כהן?

"כן. זה כמו הנהג הישראלי, לטוב ולרע. כשאני בכביש אני שונא שעוקפים אותי אבל התוצאה של החשיבה הזו בהיי-טק הישראלי היא נפלאה".

באותו הקשר, בלנדא דיגיטל פרינטינג לא הכנסת קרנות הון סיכון. למה? כי הקרנות מתערבות יותר מדי בניהול החברות שהן משקיעות בהן? כי חששת שהן יתווכחו איתך יותר מדי?

"יזמים לא תמיד רואים את הערך המוסף של קרנות הון סיכון טובות, כאלו שלא דוחפות לאקזיט אלא כן רוצות לבנות חברות גדולות. במקרה שלי, לא הכנסתי הון סיכון מאותה סיבה שלא לקחתי כספי מדען ראשי. אם אני יכול לממן את החברה בעצמי - אני לא רוצה שהמדינה או אף אחד אחר יממן אותה כי אני לא זקוק להם.

"המדען הראשי זה דבר מצוין, אבל בעיניי מי שלא זקוק לכספיו - שלא ייקח אותם. בימיה הראשונים של אינדיגו, הכרתי יזם שקיבל מהמדען את כל מה שביקש, שזה היה פי 2 ממה שהיה צריך. הוא התייעץ איתי מה לעשות מה הכסף, ואמרתי לו: 'תגיד למדען שאתה רוצה רק חצי'. הוא ענה: 'אני לא יכול. זה כסף כל כך זול. תעזור לי לחשוב מה לעשות איתו'.

"וזו רק דוגמה אחת. כספי המדען באים מציבור משלמי המסים, ואם אני לא חייב לקחת מהציבור, אני לא אקח".

עד כמה המדינה צריכה לסייע לתעשיית ההיי-טק? סיוע כזה לא עשוי בשלב כזה או אחר להפוך לנזק?

"מדינה צריכה לעזור, בעיקר על ידי מתן תמריצים לבניית תעשיית ייצור כדי שהיא תקבל החזר על ההשקעה שלה. וכן, תמריץ פירושו מדיניות מיסוי נוחה וישראל עדיין אינה תחרותית מספיק כשמדובר במתן הטבות מס למשקיעים ישראלים וזרים כאחד. תעשיית הייצור הפכה לאאוטסורסינג, כמו למקסיקו, סין, הודו וכדומה. אף אחד לא עושה אאוטסורסינג של ייצור לישראל כי היא לא תחרותית מספיק במדיניות המיסוי שלה".

ואז מתברר שטבע משלמת משהו כמו 8% מס במדינת ישראל, נכון לשנה שעברה, ורק 0.3% נכון לשנת 2012, והאזרח הישראלי מרגיש שיצא פראייר.

"כל ההו-הא סביב טבע וכל ההו-הא סביב מתווה הגז נובעים מאותה בעיה: כשמדינה חותמת על הסכם, היא חייבת לכבד אותו, אחרת מי יעשה איתה הסכמים? אם יש טעות, בחוק או בהסכם, צריך לבוא בטענות למי שבזמנו חוקק את החוק או חתם על ההסכם. מי שקבע לפני 20 שנה שטבע תקבל הטבות מס במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, הוא זה שאחראי שהמדינה תכבד את ההסכם הזה".

דיברנו על דינמיות. אפשר ולפעמים צריך לשנות חוקים. מה שהיה נכון ללפני 20 שנה אולי לא נכון להווה ולעתיד.

"נכון, צריך לשנות את החוק אבל אין חקיקה רטרואקטיבית. כל שינוי בחוק לעידוד השקעות הון צריך להיות נכון למדינה לעוד 20 שנה".

תואר שני בקולנוע

ללנדא, למרבה הפלא, אין תואר אקדמי במדע מדויק כלשהו. עוד כשמשפחתו התגוררה בקנדה (וזו הסיבה לכך שהוא זורק מדי פעם מילים באנגלית) הוא החל ללמוד באקדמיה פיזיקה והנדסה והפסיק. אחר כך ניסה ספרות ופסיכולוגיה, ושוב הפסיק. לבסוף, סיים לימודי תואר שני בקולנוע בבית הספר London Film School שבלונדון.

לא למדת מדעים מדויקים ובכל זאת הצלחת. איזה מסר הדוגמה שלך מעבירה לילד בן 17 שחושב על עתידו?

"לי היה מזל. זו לא המלצה, ואני לא אמליץ למישהו לעשות כמוני. אני לא גאה בזה שנשרתי מכמעט כל מה שניסיתי ללמוד, חוץ מקולנוע. זה לא מסלול שהייתי מאחל למישהו אחר. אצלי זה היה שילוב קטלני של חוסר סבלנות וסקרנות חולנית".

לא נעים לך שייקחו אותך כדוגמה?

"לא, ממש לא, כי כשרוצים לעסוק במדע, חייבים ללמוד מדעים מדויקים. מה יכולתי לעשות במדע עם תואר בקולנוע?"

יכולת להיות במאי סרטים.

(צוחק) "הייתי במאי גרוע!"

למה אתה טוען שהשילוב הוא קטלני?

"כי בכל יום רציתי משהו חדש. כי בכל פעם שהבנתי משהו, רציתי לעבור הלאה, לדבר הבא, ובלימודים אקדמיים זו לא תכונה טובה תמיד. צריך יותר סבלנות. תארו לעצמכן מה הייתי יכול לעשות היום אם הייתי לומד מתמטיקה גבוהה".

ואולי אתה מדבר ככה עכשיו כי אתה אבא וסבא?

"לא. כל אחד מילדיי הלך אחרי התשוקה שלו. לא הייתי אומר לאף ילד: 'תבנה על זה שיש לך מספיק כישרון ומזל ואל תלך ללמוד באקדמיה'. זה כמו לשחק רולטה. היום, אי אפשר להתקבל לראיון עבודה בלי תואר אקדמי או השכלה גבוהה כלשהי".

אתה לא תראיין מישהו בלי תעודות?

"הוא אפילו לא יגיע אליי. קורות החיים שלו ייפסלו כבר בסינון של ראש הפרויקט. לא משנה עד כמה אתה מקורי ומוכשר כממציא, תוציא תעודה רק כדי שיהיה לך כרטיס כניסה למועדון, כלומר לעולם. אחרי שנכנסת למועדון, השאר בידיים שלך, אבל את כרטיס הכניסה אתה חייב.

"באינדיגו, לדוגמה, עשרות טכנאים קודמו לתפקידי הנהלה בכירים לאורך השנים. טכנאים, לא מהנדסים. אבל הם התקבלו לחברה כי הייתה להם תעודת טכנאי".

יש בארץ חוסר באנשי מדעים מדויקים טובים?

"כן, יש חוסר. אנחנו מוצאים אותם אבל אין ספק שיש חוסר".

"אני קורא לזה השקעה חברתית"

מלבד לנדא דיגיטל פרינטינג, קבוצת לנדא כוללת את קרן ההון סיכון לנדא ונצ'רס (ראו מסגרת), את לנדא לאבס (מעבדות שבהן עובדים על המצאות מהמצאות שונות) ואת קרן הפילנתרופיה של לנדא ואשתו פטסי. קרן לנדא הוקמה לפני 13 שנה ובמהלכן תרמה מעל 200 מיליון שקל.

בשנים הראשונות התמקדה בשוויון הזדמנויות באמצעות חינוך, כשהמטרה הייתה הבאת ילדים "ברוכי יכולות, מעוטי יכולת" לאקדמיה. פעילות הקרן התחלקה בין האוניברסיטאות לבין העמותות בתחום החינוך דוגמת "עתידים", עם דגש על ילדים מהפריפריה, 50% ליהודים ו-50% לערבים. כיום מתמקדת הקרן בקידום אזרחות שוויונית בין הקהילות היהודיות והערביות.

כמו כן, הקרן מעודדת את לימוד השפה הערבית בבתי הספר ברחבי הארץ, ותומכת בעמותות דוגמת "קו משווה", "מרחבים" ו"סיכוי". פטסי, אגב, הדליקה בשנת 2005 משואה בגין פעילותה זו.

"אני לא קורא לזה פילנתרופיה", אומר לנדא בהתייחסו לפעילות הקרן. "אני קורא לזה השקעה חברתית. התמורה ממנה היא לא בכסף אלא ביצירת שוויון בין אזרחי המדינה היהודים לערבים".

מה ההבדל בין פילנתרופיה להשקעה חברתית? הראשון פסיבי והשני אקטיבי?

"זה איך אני מרגיש. אנחנו עוקבים אחרי התוצאות של ההשקעה החברתית שלנו, ואנחנו משקיעים יותר בהשקעות היותר רווחיות, היותר מצליחות".

איך אתה מודד הצלחה של השקעה חברתית?

"שיעור נשירה של סטודנטים, מידת ההצלחה שלהם במבחנים וכדומה. הבעיה של עולה מאתיופיה שגרה בירוחם או של ערבייה מכפר בגליל היא לא רק שאין לה כסף ללמוד באקדמיה אלא שהיא גדלה במשפחה ו/או בסביבה שבה אף אחד לא הלך לאוניברסיטה, ואין לה יכולת להסתכל על עצמה כמצליחה. הן צריכות את התמיכה, את העידוד, שמישהו יראה אותן. זה הרבה יותר מכסף.

"יחסי יהודים-ערבים הם לב האיום על היציבות העתידית של המדינה. 20% מהאוכלוסייה מרגישה יותר ויותר מנוכרת. חברה לא תצליח אם מיעוט כזה גדול ירגיש מנוכר".

ומה באשר לשוויון זכויות בתוך האוכלוסייה היהודית? בין ערי הפריפריה לערי המרכז? בין חילונים לחרדים?

"זה מדאיג אותי לא פחות. אין ספק שמדינת תל אביב שונה מהפריפריה, אבל הפתרון, כפי שציינתי, הוא תעסוקה - בראש ובראשונה במדינה, ואחר כך בפריפריה. ותעסוקה פירושה עידוד השקעות זרות, שפירושו להיות תחרותי במדיניות המס. הטבות המס שישראל מציעה אינן משתוות לאלו של אירלנד או של סינגפור וזו הבעיה. הרי איך חברות בוחרות איפה להקים מפעלים? הן לוקחות יועץ שבונה טבלאות אקסל שהשורה התחתונה שלהן היא איפה הכי ישתלם להן להקים מפעל, וקריטריון המס הוא מכריע. לכן, עלינו להוריד כל מחסום אפשרי כדי להביא לכאן משקיעים זרים. רק תבואו ותשקיעו. נקודה".

ואז כל החברות האלו ישבו ברמת החייל בתל אביב.

"לא נכון, כי בדימונה יותר זול וכאשר תהיה רכבת לדימונה, יהיה קל להגיע אליה. בלנדא דיגיטל פרינטינג יש לא מעט עובדים מאזור קריית גת ובאר שבע שמגיעים לכאן ברכבת. המדינה יודעת וצריכה ליצור תשתיות למקומות עבודה יותר ויותר רחוקים מהמרכז, אבל זה לא תפקידה להתערב בשיקול הכלכלי של חברות מסחריות".

ואז יצרת תעסוקה, אך חלקה הלא מבוטל הוא תמורת שכר מינימום. מה עשית בזה?

"עשינו הרבה! פרנסנו אנשים בלי השכלה שיכולים לעבוד רק בשכר מינימום".

פגשת את שר האוצר הנוכחי? אתה מנסה להשפיע?

"לא, ניסיתי והתאכזבתי ולכן אני כבר לא מנסה להשפיע. אני עושה את שלי: אני מפתח טכנולוגיות, ואני מעסיק אנשים. אני לא ראש קטן אבל אני לא יכול להילחם במערכת".

על קרנות הון סיכון ואנג'לים

קבוצת לנדא כוללת את לנדא ונצ'רס שעובדת יותר במודל של קרן השקעות ולא כקרן הון סיכון, מנוהלת על ידי מימי סלע ואינה מפרטת את היקף השקעותיה. לפי הערכת "גלובס", היקף ההשקעות של הקרן עד כה בחברות עומד על 100-200 מיליון דולר. לפי אתר הבית שלה, בפורטפוליו של הקרן יש כרגע עשר חברות, ולאו דווקא מתעשיית הדפוס הדיגיטלי. לדוגמה, GenCell שמפתחת פתרונות להמרת אנרגיה כימית לזרם חשמלי; HumanEyes שמפתחת טכנולוגיות ראיית מחשב, ו-NovelSat שמפתחת מודמים לווייניים.

"יש שלושה דברים שמשותפים לכל החברות שאנחנו משקיעים בהן", אומר לנדא. "הראשון, שוק גדול כי לפתח משהו לשוק קטן מצריך את אותו זמן, אותה עבודה ואותו סיכון כמו לשוק גדול ואם כבר לקחת סיכון, אז שהשוק יהיה גדול; השני, טכנולוגיה מפריעה (Disruptive Technology), והשלישי, שלנו כמשקיע יש יכולת לתת ערך מוסף. אנחנו משקיעים אסטרטגיים ולא פיננסיים".

אתה מגדיר את עצמך כאנג'ל או כקרן הון סיכון? ומה ההבדל מבחינתך?

"אנחנו קרן הון סיכון, קטנה אבל קרן ולא אנג'ל. אנג'ל זה מישהו שמאמין במישהו או במשהו אחר אבל אין לו הבנה מקצועית. אנחנו לא משקיעים בחברות שאין לנו יכולת לתרום להן מקצועית. לכן, במקרה של אנג'ל הבעיה היא לא של המשקיע אלא של המושקע. משקיע שלא מבין כל כך בתחום שבו הוא משקיע, לא מביא ערך מוסף ויכול לבלבל את המושקע או להטות אותו לכיוון רע. אנחנו לא אוהבים להשקיע בחברות שרק אנג'לים מושקעים בהן. אנחנו מעדיפים חברות מגובות הון סיכון, ולפעמים אנחנו קרן ההון סיכון הראשונה שמשקיעה בהן".

"אף אחד לא יכול להיות מרוצה מכך שמחיר מניית טבע לא עלה כפי שציפו"

ללנדא תמיד היה מה להגיד על טבע, החברה והקופקסון. בתור משקיע קטן בענקית הגנריקה הישראלית - לפי הערכות, יש לו מניות טבע בשווי עשרות מיליוני דולרים - ניסה לנדא להשפיע על ניהול החברה. בשלהי 2013 הפך למשקיע אקטיביסט בה בעקבות חוסר שביעות רצונו מתפקוד הדירקטוריון, בעיקר על רקע הדחת ג'רמי לוין, המנכ"ל הקודם. כשארז ויגודמן מונה לתפקיד המנכ"ל, הביע לנדא את שביעות רצונו מהמינוי אך לא חדל להביע את חוסר שביעות רצונו ממהלכי החברה אחרי מינוי ויגודמן, ובעיקר מהניסיון שלה לרכוש את מיילן האמריקאית תמורת 40 מיליארד דולר לפני קצת למעלה משנה.

"הניסיון של טבע לרכוש את מיילן אינו אומר שהיא חדלה להיות חדשנית, אך עסקת ענק כזו - בעלת מרכיב חוב של 20 מיליארד דולר - תמנע ממנה להשקיע הרבה בחדשנות... אני מופתע לרעה מהמהלך... העסקה הזו תעשה לטבע צרבת, אך אם להיות כן, צרבת זה במקרה הטוב", אמר אז ל"גלובס".

למעלה משנה עברה, ובדיעבד שפר מזלה של טבע שלא רכשה את מיילן. שווי האחרונה נחתך בחצי לעומת השווי שהציעה לה טבע, וזו בחרה בכלה אחרת והשלימה באחרונה את רכישת אקטביס, חטיבת הגנריקה של אלרגן, תמורת 41 מיליארד דולר בעיקר במזומן וחלק קטן במניות. מניית טבע איבדה מתחילת השנה 21% והחברה שווה כעת 47 מיליארד דולר.

לנדא, להבדיל מבעבר, מהסס כעת לדבר על טבע. "אני לא רוצה להסתבך עם הדירקטוריון", הוא אומר כמעט בלי שנשמע.

אתה מרוצה מרכישת אקטביס?

"אף אחד לא יכול להיות מרוצה מכך שמחיר מניית טבע לא עלה כפי שציפו. יחד עם זאת, אני חושב שזהו צעד מאוד נכון לטווח הארוך, כלומר 10 שנים קדימה".

הרכישה לא יקרה בעיניך?

"אני לא נכנס לדיון הזה. אסטרטגית - זהו מהלך מאוד נכון. טבע צריכה להגדיל את נוכחותה בשוק הגנריקה".

בעבר רמזת שטבע צריכה להשקיע יותר בחדשנות, כלומר לפתח את הקופקסון הבאה.

"אם חברה כמו טבע הייתה מתמקדת אך ורק בגנריקה זה היה מסוכן, אבל זה לא המצב בטבע. חצי מהכנסותיה הוא מגנריקה וזה איזון נכון. ואתן מכירות אותי... אני לא מהסס לבקר את טבע".

הבמה שלך.

(מחייך) "לא, זו הרי לא מטרת הריאיון...".

אפשר להגיד שלטבע לא הייתה ברירה? לולא רכשה חברה כמו אקטביס הייתה נבלעת בעצמה על ידי חברה אחרת?

"הייתה סכנה כזו".

היית עוזב הכול והולך לנהל את טבע?

(צוחק) "ממש לא. אין לי הכישורים אפילו להתחיל לנהל חברה כמו טבע. אני לא מנהל, אני מנהיג. אני תמיד מנהל את החברות שלי בתחילת דרכן, אך כשהן גדלות אני כבר לא נהנה מזה. זו הסיבה שהעברתי את שרביט הניהול של לנדא דיגיטל פרינטינג לישי אמיר באוקטובר אשתקד. אני לא טוב בניהול גוף גדול, ויש טובים ממני. ארז ויגודמן הוא מנכ"ל מצוין".

דיברת איתו אחרי השלמת רכישת אקטביס? בירכת אותו על המהלך?

"כן. זה מיזוג מורכב. טבע זו חברת ענק".

ועכשיו המורכבות הזו תוכפל.

"פחות או יותר, אבל טבע לא יכולה להמשיך לדרוך במקום. בתעשייה שלה, היא חייבת לגדול - גם דרך השקעה בחדשנות, כלומר פיתוח תרופות אתיות. אני מקווה שוויגודמן יצליח לשמור על איזון נכון בין גנריקה לתרופות מקור. טבע חייבת להשקיע הרבה בחדשנות".

היא משקיעה דרך רכישת חברות שמפתחות תרופות אתיות.

"נכון, אבל היא חייבת להמשיך להשקיע במחקר ופיתוח עצמי שלה ואני מקווה שזה מה שיקרה".

בנקודה זו מודה לנדא שטבע למעשה איבדה חלק ניכר מזהותה הישראלית אך לא מוצא בכך פגם. "80% מעובדיה לא ישראלים, 90% מבעלי המניות שלה לא ישראלים, 98% מהשוק שלה לא ישראלים ו-100% מהמתחרים שלה לא ישראלים - ואין בזה שום דבר רע. החלק של ישראל בטבע הוא קטן, אך הוא חלק ממשהו ענק. אני תמיד מתגאה שאינדיגו אחראית על 0.5% מהתל"ג של ישראל. במקרה של טבע זה בערך 4% ולא יכול להיות דבר יותר נפלא מזה. אנחנו, הישראלים, הנהנים העיקריים מהנתון הזה".

תסביר.

"טבע אחראית על 4% מהתל"ג הישראלי וזה אומר שבדרך כזו או אחרת היא מייצרת 4% מכלכלת המדינה. זה דבר נפלא! אז מה אם במקביל היא תורמת לכלכלות של מדינות אחרות? אם היא תמשיך לגדול, אני מקווה שהפעילות שלה בארץ תגדל, וכדי שזה יקרה המדינה צריכה להתאים את עצמה לייצור המוצרים של טבע".

אתה מתכוון להתאים את עצמה לשיקולי המיסוי של טבע?

"לא, להתאים את עצמה לאופי הייצור של המוצר. יש מוצרים, כמו אייפונים, שאנחנו בישראל לא יודעים לייצר, ואני מקווה שבמקרה של טבע המדינה כן תמשיך להיות מתאימה לייצור המוצרים שלה".

מדינה לא צריכה להתאים את עצמה לעסק שלך או שלנו. העסק הוא זה שצריך לייצר את ההתאמה הזו.

"כן ולא. אם אפל, לצורך הדוגמה, הייתה ישראלית או אם היא הייתה מחליטה לייצר בישראל - היא לא הייתה מסוגלת לעשות זאת כי תרבות העבודה בישראל אינה תומכת בייצור מוצר מתוחכם כמו אייפון. יש הבדל גדול בין ייצור כדורי אקמול לייצור סמארטפונים, וכל חברה בינלאומית, כמו טבע, חייבת לעשות את מה שנכון לה ולבעלי המניות שלה".

פרויקט מיוחד - אומת ההיי-טק:

■ המיליארדרים של ההיי-טק

■ יזם העשור

■ סטארט-אפ השנה

■ מקומות העבודה הכי טובים בהיי-טק הישראלי

■ כל המספרים של הסטארט-אפ ניישן

■ כל הכתבות בפרויקט