סוף-סוף המסך מתחיל להתרומם

1.

עו"ד יוסי בנקל, המנהל המיוחד לנכסי אליעזר פישמן, בעל השליטה לשעבר ב"גלובס", קובע בחודש האחרון, ובמיוחד היום, תקדים היסטורי, ואנחנו ממש לא מגזימים. הוא שובר את המיתוס שלפיו אי-אפשר לרדת לנכסים של קרובי משפחתו של פושט הרגל, בשם הגביע הקדוש של "חברה בע"מ", ולהרים את המסך בין נכסיו של פושט הרגל לנכסים של ילדיו ושל שאר קרובי משפחתו.

לראשונה, לפחות לכל אורך השנים שאנחנו מכסים את הסקטור העסקי, נעשה ניסיון להרים את המסך הזה ולהגיע לעוד ועוד נכסים הנמצאים בבעלות קרובי משפחה, והם לכאורה חלק ממצבת חובותיו של פושט הרגל.

למעשה, עו"ד בנקל משנה את כללי המשחק, שהיה עד כה משחק מכור בין הכונסים שממנים הנושים (בין שאלה הבנקים ובין שאלה הגופים המוסדיים) לפושט הרגל.

לראשונה, בנקל למעשה לועג לכונסים "הרשמיים" מטעם הבנקים, תוקף אותם בחריפות וחושף את האמת העירומה: לאיש אין סיבה להוציא את הלכלוך החוצה, לכולם יש מיליון סיבות לשמור אותו בפנים, לא לחקור, לא לבדוק, לא להוציא את האמת לאור.

כך הפכו ברבות השנים הכונסים לקבלני הלכלוך של הנושים הגדולים: הם מנקים כמה שיותר מהר וגובים כמה שיותר שכר-טרחה. לברר את האמת? לרדת לנכסים נוספים? לבדוק אצל קרובי המשפחה? לא, מה פתאום, בואו נטאטא את הלכלוך לפינה נסתרת, ניקח את הכסף ולעזאזל כולם.

2.

בדוח המתפרסם היום (ב'), עו"ד בנקל עולה מדרגה: הוא מבקש למנות משרד רואי חשבון וכלכלנים המתמחים בביקורת חקירתית לצורך עריכת חקירה חשבונאית. הוא מבקש למנות גם חוקרים פרטיים בארץ ובחו"ל, לשם איתור נכסים וביצוע בדיקות וחקירות שונות.

אתמול הוא חשף כמה וכמה חברות ששייכות לילדיו של פישמן, שהעבירו לכיסיהם לא מעט כסף. הוא חושף שפישמן נתן לבני משפחה שונים (בני משפחה קרובים וממעגל שני) מתנות במזומן ובנכסים בהיקפים מצטברים של עשרות מיליוני שקלים.

זה לא צריך להפתיע איש: לאורך ההיסטוריה הכלכלית, כך זה היה תמיד עם פושטי רגל גדולים - הם פשטו רגל, אבל הם וקרובי משפחתם המשיכו לחיות כמו מלכים. מאיפה הכסף? אה, איש לא ניסה לבדוק.

אנחנו חוזרים ומזכירים את מה שידוע: לאורך ההיסטוריה הפיננסית, בארץ ובעולם, רוב פושטי הרגל, במיוחד אלה שעשו זאת באופן "מרהיב", עם חובות בהיקפים שהדעת לא תופסת, נשארו עשירים מאוד אחרי שירדו כביכול מנכסיהם. ילדיהם ה"מוכשרים", ראו זה פלא, הצליחו לצבור לעצמם שורה של נכסים שתספיק בחלק מהמקרים לדורי-דורות. עד היום הנושים, כלומר הבנקים או הגופים המוסדיים או כל מלווה אחר, לא העזו לגעת באותם ילדים "מוכשרים". התופעה הזאת חייבת להיפסק, ועו"ד בנקל יכול להיזכר כמי שקבע תקדים היסטורי בעניין.

3.

בחודשים האחרונים, כפי שהזכרנו באחד הטורים שפרסמנו, הרבינו לעסוק בתופעה הזאת של פושטי רגל, העניים לכאורה (הרי הם פושטי רגל על-פי הדין או פסיקות בתי המשפט ונמצאים תחת הסדר חוב כלשהו, שלא לומר שקר כלשהו), שקרוביהם ממשיכים לחיות כאנשים עשירים מאוד.

בכמה טורים ("אבא עני, ילד עשיר", "גלובס", 1.12.2016; "פישמן, חשוף את נכסי ילדיך", "גלובס", 5.9.2016; ו"אנשי עסקים כמו פישמן יכולים להמשיך לחיות בסרט, לפושטי הרגל הקטנים יותר דווקא מרימים את המסך", "גלובס", 8.12.2016) קראנו לחשוף את נכסיהם של קרובי משפחתו של פושט הרגל ולבדוק כיצד הם צברו אותם, שהרי לא הגיוני ולא צודק שבני משפחה יצברו יש מאין נכסים בעשרות מיליוני שקלים.

הצגנו את הדוגמה של דודי זיסר, בנו של מוטי זיסר המנוח, וגם את זו של בני משפחת אליעזר פישמן, שאחת מבנותיו מתגוררת בווילה רחבת-מידות, בשטח של 5 דונמים ובשווי של 30 מיליון שקל. קראנו לבלום כל הסדר חוב של פישמן עד שהסוגיה הזאת תתברר עד תומה. והיא אכן מתבררת, לשמחתנו.

עו"ד יוסי בנקל, המנהל המיוחד של נכסי פישמן, עושה עבודה מצוינת עד כה בחשיפת הנכסים של בני משפחת פישמן. הוא אף אמר שהוא רואה בכל המשפחה חלק טבעי מ"קבוצת פישמן", ולכן נכסיהם בעצם שייכים לנושים (במקרה הזה, הבנקים).

לעבודתו של עו"ד בנקל, הדגשנו, יש חשיבות עצומה ומשמעות מרובה בכל הנוגע להתנהלות העתידית עם פושטי רגל. יש לו הזדמנות כעת לקבוע אמות-מידה אחרות ביחס לכל התופעה המביכה הזאת, שבה בית המשפט מכשיר הסדרי חוב מבלי שיירדו לנכסים האמיתיים של החייב, ובהם הנכסים שנמצאים ברשות בני משפחתו.

4.

אליעזר פישמן אמר בעבר שהוא חינך את ילדיו לכך שאיפה שלוקחים מחזירים, ובהסדרי חוב יש עניין של מצפון. אז בבקשה - אם ילדי פישמן ספגו את החינוך המצוין והערכי הזה, הם ודאי לא יכולים לשאת את המחשבה על כך שאנשים מגיעים לפשיטת רגל, ובמקביל הם ובני משפחתם ממשיכים לחיות בפאר ובהדר נוצצים ומנקרי עיניים. שום חוק, שום עיקרון משפטי ושום מחסום משפטי בין החברה לבין בעליה וקרובי משפחתו לא יכולים להצדיק את האבסורד החברתי הזה.

הנושים הגדולים - ואנחנו מותחים כאן ביקורת על הבנקים הגדולים והגופים המוסדיים הגדולים - הגנו על העיוות הזה בחדלות אישים וברצונם לכסות על ערוותם. הם גוננו על מצב שבו פושטי רגל ובני משפחתם יכולים להמשיך להתגורר בחווילות פאר השוות עשרות מיליוני שקלים ולהחזיק נכסים נוספים ורבים הנסתרים מהעין הציבורית.

5.

פישמן, המעסיק שלנו לשעבר, ומקורביו טוענים שאכלנו מכף-ידו במשך שנים, ועכשיו אנחנו יורקים לבאר שממנה שתינו. זו גישה פטרנליסטית המשקפת עיוות מחשבתי, שבו "מעסיקים" חושבים שעובדים הם כלי משחק בלוחות השחמט שלהם, והם צריכים להכיר תודה להם ולמנהליהם בכל בוקר.

מעולם לא אכלנו מכף-ידו של פישמן ומעולם לא ירקנו לבאר שממנה לא שתינו. עובדים קיימים בזכות עצמם ולא בזכות מעסיקיהם. אולי כדאי שהם, ילדיהם ומנהליהם יתחילו להפנים זאת.

eli@globes.co.il