כך הורסים כלכלה: הלקח שנצטרך ללמוד מהמשבר בזימבבואה

זימבבואה התחילה את דרכה כמושבה הבריטית של רודזיה. המנהל הציבורי שלה נחשב אחד מהטובים והיעילים ביותר באימפריה, והאדמה הפוריה הביאה מאות אלפי מהגרים מאירופה שהתיישבו שם כחקלאים, ביחד עם האוכלוסייה השחורה המקומית. במהלך הדה-קולוניזציה של אפריקה בשנות ה-60, השלטון המקומי שייצג את המיעוט הלבן הכריז על עצמאות מבריטניה באופן חד צדדי - מה שהממשלה הבריטית סירבה לקבל, לפני שרודזיה תחזיר את השלטון לרוב השחור ותקים דמוקרטיה.

במהלך קיומה, רודזיה הושוותה תמיד לדרום אפריקה, אליה סירבה להצטרף במשאל עם ב-1923. כמו בדרום אפריקה, התקיימה דמוקרטיה מוגבלת ללבנים בלבד (ניתנו 15 מושבים לשחורים בפרלמנט, בזמן שללבנים היו 60). אך חוקי ההפרדה הגזעית ברודזיה לא ממש נאכפו, מאחר והעסקים במדינה רצו לקוחות שחורים ולבנים כאחד - ולכן לא שיתפו איתם פעולה.

סיפור שמדגים את הייחודיות של רודזיה הוא הפתיחה של תיאטרון רפס (Reps) ב-1960. התיאטרון סירב לחלק את המושבים ואת תאי השירותים לשחורים וללבנים - משבר שהגיע עד בית המשפט העליון של רודזיה, תחת הכינוי המשעשע "הקרב על השירותים". אחרי הכרזת העצמאות, כשסנקציות בינלאומיות של המערב נכנסו לתוקף, התיאטרון דשדש בשל מחסור בשחקנים מחו"ל.

בנוסף לסנקציות הבינלאומיות, רודזיה סבלה ממלחמת אזרחים הולכת ומתעצמת. מיליציות שחורות, חלקן בתמיכה ברית המועצות, תקפו את חיילי המשטר והרגו אזרחים לבנים. "מלחמת הסבך" נמשכה בכל 15 השנים שרודזיה הייתה קיימת כמדינה עצמאית, עד שב-1979 נחתם הסכם שהעביר את השלטון לרוב השחור, ובחירות דמוקרטיות ראשונות יצאו לפועל בזימבבואה החדשה תחת השגחה צמודה של בריטניה. בבחירות נבחר מנהיג מיליציה מרקסיסטי בשם רוברט מוגאבה - נשיא זימבבואה מאז ועד יום שישי האחרון.

מוגאבה שלט יחד עם הבישופ ג'ושוע נקומו, מנהיג המיליציה הלא-מרקסיסטית, כראש הממשלה. השנים הראשונות היו מלאות בחיכוכים ביניהם, עד שב-1983 יצא סגן הנשיא מננגגוואה ורצח לפחות 20 אלף מתומכי נקומו. דיקטטורה סוציאליסטית חד-מפלגתית הוקמה.

בשנת 2000, זימבבואה פנתה ל"חלוקה מחדש" של האדמות, והלאימה את קרקעות החוות של הלבנים, מה שגרם להגירה המונית שלהם מזימבבואה ולקריסה כלכלית במסגרתה נמחקה צמיחה של עשורים. המשבר החריף ב-2008, ובתגובה החלה זימבבואה בהדפסת כסף מאסיבית כדי לממן את הוצאות הממשלה. האינפלציה השתוללה, שער הדולר הזימבבואי הגיע ל-35 קוואדריליון (מיליון מיליארד) לדולר אמריקאי.

הנשיא מוגאבה המיט אסון אחרי אסון על זימבבואה - ששיעור האבטלה בה הגיע ל-85% - אבל דברים "התחילו לזוז" רק כשמוגאבה, כבר בן 93, פיטר את סגנו מננגגוואה כדי שאשתו גרייס תירש אותו. צבא זימבבואה, שהקצונה הבכירה שלו מורכבת ברובה מיוצאי המיליציות שהביאו את מוגאבה ומננגגוואה לשלטון, לא ראה זאת בעין יפה. בשבוע שעבר התרחשה הפיכה צבאית, שהביאה להתפטרות כפויה של מוגאבה ועלייה לשלטון מוקדמת מהצפוי של מננגגוואה.

עם המבט קדימה

ההבטחה של מננגגוואה היא "עבודות, עבודות, עבודות" וקרן המטבע העולמית דוחקת בזימבבואה לבצע רפורמות כלכליות באופן דחוף, אבל עוד לא ברור האם זימבבואה עומדת בפני השינוי שהיא זקוקה לו. 4 מיליון זימבבואנים, מהמשכילים והמוכשרים ביותר, עזבו את המדינה בשנים האחרונות ומננגגוואה נמצא עמוק באותה השחיתות של מוגאבה. קשה לדמיין מציאות נוראה יותר מזו הנוכחית, אבל כל שינוי לטובה ידרוש פתיחות מחשבתית ויכולות פוליטיות מדהימות כאחד.

מה שמדהים בסיפור של זימבבואה, מעבר לדוגמה להרס כלכלה מצליחה ומשגשגת באמצעות תכנון ריכוזי, זה כמה קל להרוס מערכת פוליטית באמצעות התערבות חיצונית בחברה שלא לגמרי מבינים.

הרי, ברור שהכוונות של מדינות המערב שהטילו סנקציות על רודזיה היו טובות, והם רצו להילחם בדיקטטורה הגזענית ולהקים מדינה דמוקרטית ושוויונית באפריקה. אבל, בסופו של דבר, הסנקציות הבינלאומיות יחד עם ההתערבות הסובייטית הובילו למצב הרבה יותר גרוע עבור הזימבבואנים השחורים והלבנים כאחד. גם מוגאבה של שנת 2000, מן הסתם, בסך הכול רצה לשנות את החלוקה הבלתי-הוגנת של האדמות במדינה שלו ולממן את הוצאות הממשלה באמצעות הדפסת כסף. אבל בסיטואציות מורכבות כמו כלכלה ופוליטיקה זרה, ראוי לאמץ את הגישה המקובלת ברפואה - ראשית, אל תזיק.

■ הכותב הוא פעיל בתנועת "חופש לכולנו" וחוקר ב"תחרות - העמותה לחירות בתעסוקה"