יו"ר עמותת האדריכלים: "הבנייה היא קטר שהולך להתנגש בקיר"

האדריכל דוד קנפו שותף, עם האדריכלית תגית כלימור, במשרד האדריכלים קנפו־כלימור, שלו סניפים בחיפה ובתל-אביב. המשרד, שהוקם בשנת 1980, תכנן בין היתר את מרכז הספורט שיזף בחיפה, גני ילדים באור עקיבא, בקריית ביאליק ובקיסריה, בתי ספר ביוקנעם, בכפר יונה ובכפר-סבא ואת הביתן הישראלי באקספו 2015 במילאנו. בימים אלה מתכנן המשרד פרויקט התחדשות עירונית גדול בשכונת בת גלים, בחיפה.

קנפו דיבר לאחרונה בכנס התחדשות עירונית שנערך ביוזמת עו"ד משה טרספולסקי, שותף בכיר במשרד משה נסים, רינקוב, סנדרוביץ', שם הוא אמר בהתרסה כי תחום התכנון בישראל הפך למשני, בין היתר בכל הקשור לתחום ההתחדשות.

לדבריו, "יש פער גדול בין המשמעות, או המקום של התכנון בקרב מקבלי החלטות, מול הציבוריות הרחבה. בשביל קבינט הדיור אני לא נמצא בציר שלהם, אני אפילו מפריע להם. הם רואים את העולם כספק שצריך להביא דירות והדבר היחיד שמעניין אותם זה אספקת המוצר. אני רואה את זה כמתכנן, כיצירה של קהילה, של עירוניות, במובן הרחב. אם הדיור הוא מוצר, אז אני לא איתם".

- אתה מאמין שאכן יש פער כ"כ גדול בין העמדה של מינהל התכנון ומשרד האוצר לבין זו שלך, המתכנן?

"לחלוטין. הפער לא נובע מתוך רשעות של הצד השני, אלא משום שהם מקדשים את אספקת המוצר, ובלבד שהוא יהיה על המדף. הם מחפשים מקום לדחוף שכונה ושמים אותה. בקרית גת, או באשדוד. מורידים את הארגזים איפה שיש מקום".

- האמנם השכונות החדשות של העשורים הראשונים היו יותר טובות?

"כשהיינו מדינה של 2-3 מיליון, הקרקע יכולה הייתה להכיל את השגיאות. היום, כשאנחנו כבר 8 מיליון, בקרקע שהיא קבועה ויש בה בעיות של סביבה, איכות אוויר, תחבורה וכו', נוצר פער בין הדרישה לקבל את הסחורה והיכולת. זה לא שהם שונאים תכנון, אבל איפה שפנוי מורידים שכונה".

- יש לך הרבה ביקורת על אנשי האוצר, אבל בסופו של דבר מי שמתכנן את השכונות האלה הם הקולגות שלך, מיטב האדריכלים.

"אתה צודק, אבל האדריכלים שנמצאים תחת עול הפרנסה נכנעים לתכתיבים ולכן אתה מוצא הרבה מאוד תכניות לא טובות. כשאתה אחר כך שואל אותם למה הם עשו את זה הם עונים שנאלצו לעשות מה שאמר מזמין העבודה".

- לאחרונה התמנית ליו"ר עמותת האדריכלים. מה בעצם מניע אותך?

"אני הדור הוותיק. יש לי עוד עשר שנות עבודה, ואני מרגיש אחריות ציבורית כלפי הדור הבא. מצד שני, אני עד למהלך בנייה שלא היה כדוגמתו במדינת ישראל ואני רואה לנגד עיני יצירת מציאות חדשה, שהיא לחלוטין לא לטובת העם והארץ. אני מרגיש אחריות אישית ומקצועית. זה כמו קטר רכבת שהולך להתנגש בקיר. הוא מוכרח להרים את הברקס".

- מה תעשה עכשיו? הרי משרדים מכובדים ומוכרים חתומים על התוכניות הוותמ"ליות.

"בעצם העובדה שלקחתי את המגאפון ליד שלי ושאני צועק 'משוגעים, רדו מהגג', כמו שר האוצר לשעבר יגאל הורוביץ. אני מקווה שגם אדריכלים רציניים שמשתפים פעולה בתוכניות לא כל כך טובות יתעשתו. אני לא צריך ללכת רחוק. תראה כמה קהילות קמות נגד המשך הבנייה המופרעת הזאת. יש מרד של תושבים בכל הארץ. אני אופטימי. הצרכן בקצה לא רוצה את המוצר הזה".

- אבל מי ייצר את הסחורה? האדריכלים שאתה מייצג אותם?

"אדריכלים הם אוכלוסיה מאוד אינטליגנטית, מאוד משכילה, אבל הם נעדרי כוח השפעה. ברגע שיופקד בידיהם הכוח על עיצוב הבנייה הציבורית תראה הרבה פתרונות טובים מאוד. פעם היה רצון לבדוק, עכשיו אנו רצים באמוק בהדפסה של סוג אחד של מגורים שזה בנייני ה-H שהוא נע בין 12 ל-20 קומות.

"זה לא פייר להפיל על הציבור העני הזה את כל עוולות הארץ. זה ציבור עני. אתה לא יכול לבוא לקורבן ולבקש ממנו שיקח אחריות על הפשע. השינוי יקרה כשיתנו לנו אחריות וסמכות".

- אז מה כן? ברמה התכנונית.

"אני רוצה שיבינו שחייבים לשנות את כלי העבודה התכנוניים שאליהם אנו מורגלים. השינוי המהותי בתחום התכנון העירוני זה לא location location, אלא mobility mobility. הכלי העיקרי בתכנון של ישראל צריך להיות ניידות, שאני יכול לגור בקרית שמונה ויכול להגיע לכל מקום באופן סביר. צריך לייצר מערכת תחבורה יעילה וירוקה, שתאפשר לראות לא את ת"א כעיר מדינה אלא את ישראל כעיר מדינה. בראיה הזאת בסופו של דבר ירושלים וגם חיפה הם פרברים, שכונות של ת"א".