"להתאים את הילדים של סלאח שבתי למציאות המשתנה"

בימים אלה מקדמת עיריית הרצליה הליך תכנוני דרמטי עבור שכונת יד התשעה בעיר.

השכונה ממוקמת בקצה הצפון מזרחי של הרצליה, על כביש 531, ממש על גבול רעננה. היא הוקמה בשנות ה-50 עבור עולים חדשים מעיראק, טורקיה ומרוקו, ובשנות ה-90 הגיעו אליה יוצאי בריה"מ לשעבר. על פי מפקד האוכלוסין של שנת 2008 בשכונה 3,900 תושבים, כמחצית מתושבים הם ילידי חו"ל, ממוצע הנפשות למשק-בית הוא 2.6 ומרבית המקצועות שבהם מועסקים תושבי השכונה מניבים שכר נמוך.

מסמך שנערך לפני כשמונה שנים על ידי צוות בראשות אדריכל יאיר אביגדור והכלכלן רן חקלאי, קבע שהשכונה "משוועת" להתחדשות. לדברי המומחים, השכונה נתפסת כמנותקת, לא אטרקטיבית, הבנייה בה מיושנת ובאיכות ירודה, והאוכלוסיה בה פחות אמידה ומשכילה ממקומות אחרים בעיר. עורכי המסמך משנת 2010 קובעים ש"קיימת הזנחה בעיקר מצד התושבים הנמנעים משיפוץ דירותיהם. נראה כי התושבים מעוניינים בפינוי-בינוי מאסיבי, מאשר שיפוץ קוסמטי נקודתי בשכונה".

משה פדלון, ראש עיריית הרצליה, מספר שבשכונה 1,372 יח"ד בדירות קטנות בשיכוני רכבת: "אני מאמין בפינוי-בינוי. צריך לתכנן את השכונה מחדש. הכוונה היא להוציא את האנשים מהבתים במקומות שבהם הביוב זורם ברחובות, בתים ישנים, למען איכות חיים טובה יותר. החשש של התושבים ידוע, ולכן אנחנו מקימים מינהלת שבה שותפים נציגי התושבים, נציגי היזמים והעירייה".

מהנדס העיר, מייק סקה, מבהיר שהאסטרטגיה שנקטו לקידום ההתחדשות ביד התשעה שונה מאוד ממה שמקובל במקומות אחרים ומבוססת על ניסיון רב: "בשנת 2015 עלה אצלנו רעיון לפרסם 'קול קורא' שמהותו לתת לחברות ומתכננים שיש להם ניסיון בתחום ההתחדשות העירונית, תכנון וביצוע, להציע הצעות. בנינו פרוגרמה ולסיור שעשינו הגיעו 120 חברות. לא ציפינו לזה. בסופו של התהליך הוגשו חמש הצעות מדהימות של מיטב חברות מהארץ ומחו"ל. בסוף בחרנו שתי הצעות, של שתי פירמות (NRS ודמרי) עם שני צוותי אדריכלים (גיא מילוסלבסקי וכנף-פרנס-גבירצמן אדריכלים) ועבדנו קשה כדי למזג אותן".

התוכנית ששתי החברות הגו נחשפה לראשונה לציבור בחודש יולי 2017. היא מציעה הרס של מרבית בתי השכונה, תוך שימור של אזור מרכזי, שישומר במתכונת המזכירה קצת את מתחם שרונה בת"א ויהווה שילוב של מבני ציבור, מסחר ומגורים. באזור המערבי, בקירבת כביש 531 ותחנת הרכבת העתידית, יוקם אזור תעסוקה שיאופיין בבנייה של מגדלים שגובהם כ-30 קומות. ברחובות ההיקפיים של השכונה מוצע בינוי "רב קומות" ובמרכז בנייה "מרקמית" שמשמעה 8 קומות מעל לובי ו-3-6 קומות מעל לובי.

 יד התשעה / צילום: שלומי יוסף

משכונת קצה נידחת לחזית העיר

האדריכלית אסנת ברנדס ברש, ראש צוות התכנון במשרד האדריכלים מילוסלבסקי, אומרת שכביש 531 שינה את המשמעות האורבנית של השכונה שהפכה משכונת קצה נידחת לחזית העיר. למעשה, הקירבה לציר 531 ותחנת הרכבת החדשה הופכות את השכונה לשער חדש לעיר.

האדריכל גיא מילוסלבסקי רגיש מאוד לעניין החברתי: "עשינו עבודת מחקר רצינית שנוגעת לערכים של השכונה. אנחנו היינו אלה שגילו שבשכונה צולם הסרט 'סלאח שבתי', בשנת 1964. ניסינו לקחת את רקמת הבינוי של המעברות ולהפוך אותה לחלק שיחדש את השכונה. למעשה, לקחנו חלק מהרקמה ושימרנו אותה. דאגנו שבחלק התחתון יהיה מסחר, ולמעלה מבני ציבור וגם דירות לסטודנטים וצעירים, שיהיו אלה שיחיו את השכונה מחדש. אותם מבנים ששימשו לגלי העלייה יכניסו את הרוח החדשה- זה הרעיון המרכזי, המהותי, של הפרויקט".

- במצגת השכונה נראית כמו המגדלים של הונג-קונג.

סקה: "מה שאנחנו עשינו זה לבחון איפה גבוה, איפה נמוך. האם לשמר את הבית של סלאח שבתי? שיתוף הציבור יביא למיצוי החלופות. הדימוי של מנהטן, ששמנו אותו באימג'ים האלה הוא הכיוון. זה חדשנות, הייטק, לתת לשכונה עירוב שימושים, עם אזור תעסוקה מאוד גדול לכיוון כביש 531".

- אתה רוצה להעביר את סלאח שבתי למנהטן?

"לא, אני רוצה לתת לילדים של סלאח שבתי אפשרות להתאים את עצמם למציאות המשתנה".

"מתיחת הפנים תהיה יעילה ל-20 שנה"

מיכה סוקל, תושב השכונה ב-20 השנים האחרונות, מעוניין בהתחדשות אך יש לו ביקורת רבה: "אני כרגע מתרשם מאוד לרעה מהתוכנית. יש כאן רעיון לצופף את השכונה פי 4 (מ-1,500 יח"ד ל-6,000), להקים אזור תעסוקה עם למעלה מ-200,000 מ"ר ללא תשתיות מתאימות. אזור התעסוקה הזה מיועד לאנשי הייטק, אך הציפייה שזה ישפיע על השכונה לא נכונה. הבחירה באזור המגורים אינה תלויה באזור התעסוקה.

"שלא לדבר על זה שהתוכנית תביא לשינוי באופי השכונה. מתוכננים כאן מבני רכבת עם חמישה דיירים בקומה ושני כיווני אוויר והרבה מגדלים, על כל הבעיות המאפיינות אותם. מתיחת הפנים הזאת תהיה יעילה ל-20 שנים, ואח"כ השכונה תחזור להיות עם אותם מאפיינים, של סלאמס.

"מדובר בעסקת קומבינציה לכל דבר. התמורה, היא מה שמקובל בתמ"א 38/2, אך זה ממש לא מה שקורה כאן. בכזה מצב התמורה צריכה להיות הרבה יותר גדולה. זה עושק".

סוזי נדב, שחיה ביד התשעה במשך שנים, עברה לת"א אך עדיין מחזיקה בדירה בשכונה, והיא מוטרדת מאוד מהתוכנית המקודמת: "זה פרויקט הפינוי-בינוי הכי גדול במדינת ישראל והוא מתוכנן בלי איכות חיים. אנחנו הדיירים נקבל דירות במבני רכבת בגובה 10 קומות, שחלקן עם כיוון אוויר אחד, בקומות הקרקע יהיו חנויות ובתי כנסת. באזור התעשייה יהיו מגדלים של 30 קומות. הכל צפוף, הכל מרוצף, אין גנים מתחת לבתים. זה לא רק שהם משמרים את תקופת המעברות אלא עושים את זה יותר גרוע".

תושבי השכונה מבוהלים, אך בעיריית הרצליה טורחים להדגיש שבסופו של דבר התושבים יחליטו מה טוב עבורם. לדבריו של מייק סקה, מהנדס העיר, מדובר בחלופה ראשונית, גולמית, בסיס שאיפשר לגשת לתהליך שיתוף ציבור: "בשפה אדריכלית קוראים לזה תוכנית אב להמשך הפיתוח. בחנו מגמות, צפיפות, גובה, כניסות, יציאות. אין כרגע תכנון. אם התושבים יבואו ויגידו שהם לא רוצים בנייה לגובה, סוף פסוק. הם קובעים. הם נשארים שם".

הביקורת: "זוועה עירונית"

אדריכל דרור גרשון, מייסד ומנכ"ל עמותת מרחב לעירוניות מתחדשת, אינו חוסך את ביקורתו מהתוכנית המוצעת לשכונת יד התשעה. בפוסט שהוא העלה לפייסבוק לאחרונה הוא הגדיר את הפרויקט כ"זוועה עירונית".

- איפה הבעיה עם התוכנית הזאת? בסופו של דבר יש קונצנזוס על כך שהשכונה בעייתית ונדרשת התחדשות?

"האנשים שגרים שם היום, לא יוכלו לגור בשכונה. התוכנית היא תחרות של יזמים, שלוקחת את המכפלות הנדרשות להתחדשות שכוללת הרס ובנייה חדשה, אבל אף אחד לא חשב מה באמת מתאים למקום הזה. כמויות הדיור המטורפות באות מהמכפלות ולא מאיזה צורך אמיתי. יש אנשים שגרים שם. לאן הם ילכו? אז אם רוצים לעשות טרנספר ולהביא לכאן אנשים עשירים, שיוכלו לגור במגדלים, הם הצליחו. מעבר לזה, זו תוכנית אנטי חברתית בעליל. לא יכול להיות שעיר לוקחת שכונה שלמה, ואומרת, שהתושבים בה לא קיימים כי אני עושה תוכנית למחר, לאנשים "היפים". את האנשים שיש שם מחקו. פה זה לא סין.

"בשכונה הזאת אין שום רשת של דרכים, יש בלוקים ענקיים, שזה מראה שהשכונה הזאת לא תהיה הליכתית, אי אפשר יהיה לקיים בה תחבורה ציבורית כמו שצריך, והיא תהיה לבעלי רכבים. בשונה מהשכונות הוותיקות, במערב, פה יש שלושה כבישים ענקיים ובלוקים באמצע. אין רשת. זאת שוב שכונה שמשקפת את התכנון המודרניסטי. בנוסף לזה, אין חיבור לשכונות האחרות, אין המשך של מרקם עירוני".

"לקרוא למגורים בגובה 8 קומות 'בינוי מרקמי' זו בדיחה. מתחם המבנים שהוחלט לשמר, באמצע השכונה, בסגנון שרונה, מגוחך. ההדמיה שמראה את המגדלים, שהם כ"כ גנריים, זה פשוט לא מתאים. אפשר היה לשים את השכונה הזאת גם על הירח. אין שום התייחסות לעיר".

- ומה עם ציפוף?

"אם כבר מצופפים, הרי שראוי היה לעשות זאת במרכז העיר ולא בשכונת שוליים. מי שגר כאן, וקרוב לכבישים הראשיים, בכלל לא יגיע לאזור מרכז העיר הרצליה. שכונות שוליים צריכות להיות דלילות יותר. כל עוד המדינה תחשוב במכפלות, וזה תקף גם לעוד שכונות שוליים במקומות אחרים, נקבל צפיפויות מטורפות של מזרח אסיה".