מוטב למהמר שייזהר: טראמפ מתבלבל בין מלחמת הסחר לקזינו

אתמול כתבנו על הנזקים שעשויים להיגרם לסין ממלחמת הסחר. אבל, מה על הנזקים הפוטנציאליים שעולים להיות מנת חלקם של הנשיא האמריקאי, דונלד טראמפ בפרט ושל ארה"ב בכלל? האם הפגיעה הקשה בסין אומרת שלמעשה ניצחונם של טראמפ וארה"ב מובטח, ושהמהלך הזה של מלחמת סחר הוא נטול סיכונים מבחינתם?

העמדה האמריקאית היא פשוטה: יחסי הסחר שלנו עם סין (ולא רק איתה, כמובן) אינם הוגנים. אנחנו התנהגנו כפראיירים, הסינים ניצלו את הנאיביות של מנהיגינו, הצטרפו כחברים לארגון הסחר העולמי ב-2001 (WTO), קיבלו על עצמם התחייבות לפתוח את סין לייבוא, הפרו את ההתחייבות שלהם, מה שלא הפריע להם ליהנות מכניסה כמעט בלתי מוגבלת של מוצריהם לשווקים אחרים, ובעיקר לארה"ב. הם נהגו בטקטיקות פסולות, גנבו קניין רוחני, פיחתו את המטבע שלהם כדי להשיג יתרון תחרותי, ומה לא.

יש לא מעט אמת בכל אלה, וגם נשיאים קודמים דוגמת ג'ורג' בוש וברק אובמה היו מודעים לכך וניסו לתקן את חוסר האיזון הזה, אבל בדרך שונה מטראמפ. הם פעלו ליצירת גושי סחר חופשי כמו ה-TPP, שסין איננה חלק מהם.

והנה, מגיע טראמפ וכל זה אינו מתאים לו. הוא, שמדבר על America First כבסיס למדיניות של החזרת הייצור לארה"ב, לרבות ייצור הפלדה, תחום שארה"ב הייתה המובילה שלו עד לפני כשלושה עשורים, לא מוכן להמשך המצב הקיים. הוא פורש מה-TPP וקורא תיגר על כל הסכם שארה"ב חתומה עליו כמו נפט"א עם קנדה ומקסיקו. לו, לטראמפ, יש פתרון אחר. הוא דורש שינוי יסודי של כל ההסכמים באופן שיקטין את הגירעון המסחרי העצום של ארה"ב.

ההימור של טראמפ: ניצחון או מיתון

טראמפ, המאוהב בעצמו עד כלות, והמחזיק מעצמו כמצליחן וכמנצח, אוהב לנצח. מבחינתו אין אפשרות אחרת. ארה"ב כחברה צרכנית מאוד מייבאת הרבה יותר משהיא מייצאת, כך שבאופן יחסי היא פחות רגישה להטלת מכסי מגן מאשר סין. כפי שטראמפ ביטא זאת - עד היום הפסדנו, היינו פרייארים של כל העולם (ובמידה רבה הוא צדק), היום אנחנו לא יכולים להפסיד יותר, אין לנו מה להפסיד, ואנחנו הולכים לנצח.

אז, האם באמת זהו סיפור גמור של ניצחון ידוע מראש? אולי, ואולי בכל זאת - לא.

גם כאשר טראמפ הקים את קזינו ההימורים שלו בלאס וגאס, הוא מן הסתם הימר על כך שהוא "ייקח את הקופה", אבל בכל זאת לא רק שהוא לא לקח את כל הקופה, אלא שההימור הסתיים בפשיטת רגל.

במקרה זה, ההימור שטראמפ לוקח פה מבחינתו האישית הוא מוגבל, לפחות בטווח הקצר. אמנם סין עלולה לפגוע, וכבר פוגעת, בבסיס הבוחרים שלו במדינות שהקנו לו את הנשיאות. למשל, באמצעות הטלת מכס על פולי סויה כאשר סין היא הקונה הגדולה ביותר שלהם מארה"ב והיא צורכת כ-60% מהסויה בעולם.

זה קורה במועד רגיש של בחירות האמצע לקונגרס (נובמבר 2018), שעלולות בנסיבות מסוימות להעביר את הרוב בקונגרס על שני בתיו - הסנאט ובית הנבחרים, מהמפלגה הרפובליקאית לדמוקרטית. אבל קשה להניח שעד נובמבר 2018 בוחריו ירגישו את מלוא האפקט הסיני על חיי היום-יום שלהם. ומעבר לכך - יש לטראמפ גרעין קשה של תומכים שלא משנה מה יקרה, הם יצביעו עבורו. ואם הדמוקרטים יצליחו לבצע מהפך, זה לא יהיה דווקא תוצאה של אפקט מלחמת הסחר. במקרה של ניצחון דמוקרטי, יהיה לו קשה מאוד ליישם תוכניות כמו החומה במקסיקו, להמשיך עם מלחמת הסחר ועוד, בדיוק כשם שאובמה התקשה מול רוב רפובליקני בקונגרס. עם זאת ברור שטראמפ עלול לשלם מחיר לטווח ארוך, אם מדיניותו תיכשל ותוביל למיתון גם בארה"ב, ואז סיכוייו להיבחר בשנית יהיו אפסיים. אגב כך, צריך גם לזכור ברקע, מה שכבר שכחנו, שהחוקר המיוחד רוברט מולר טרם סיים את עבודתו ובנסיבות מסוימות הוא עשוי לטרוף את כל הקלפים.

מצעד הדואגים בארה"ב

שונה המצב כאשר "עולים" מהרמה האישית של טראמפ לרמה הלאומית של ארה"ב. כאן הנזקים עלולים להיות משמעותיים. לא במקרה הדאגה ממלחמת הסחר אינה רק מנת חלקן של סין, קנדה, מקסיקו, אירופה והשווקים המתעוררים, אלא גם של חלק מהסקטור העסקי בארה"ב, המביע אף הוא דאגה ממהלכיו האחרונים של טראמפ.

המפלגה הרפובליקאית הייתה מאז ומתמיד חסידת הסחר החופשי. התורמים העשירים שלה - בוודאי, כל עוד זה משרת את האינטרסים שלהם. המהלכים של טראמפ יפגעו ללא ספק בחלק מהם. סימנים ראשונים לכך כבר הופיעו. בעלים ומנהלים של תאגידים גדולים בארה"ב כבר התבטאו והביעו חששות מפני העתיד לבוא. ביניהם: הארלי דוידסון וג'נרל מוטורס. הראשונה, שחוששת מהמכס בשיעור 25% על ייבוא אופנועים (חלק ניכר מהכנסותיה מגיע מאירופה), הודיעה שתייצר באירופה כדי להימנע ממכס אירופי בשיעור גבוה על אופנועיה, ועוררה עליה את זעמו של טראמפ, שהיה לו דחוף לצייץ ולומר שהוא יאלץ אותה לשלם מסים בסכומים שלא שילמה מעולם. השנייה, ג'נרל מוטורס, שלכאורה אמורה ליהנות ממהלכיו של טראמפ, הביעה חששות לפגיעה במכירותיה, ולא רק בסין אלא גם באירופה. גם תעשיית הסרטים בהוליווד וגם תעשיית ההייטק חוששות לעתידן, שכן חלק נכבד מפעילותן ממומן בכסף שמקורו בסין.

גם הבנק הפדרלי של ארה"ב, הפד, שצריך להיזהר במילותיו, הביע לאחרונה דאגה באומרו שהסיכונים לצמיחה החריפו עקב מדיניות הסחר של ארה"ב. צירוף של האטה בקצב הצמיחה יחד עם אינפלציה הוא מאוד לא סימפטי.

בדרך לחרם אנטי אמריקאי?

רוב הכלכלנים מעריכים שהאפקט של המכסים על הכלכלה האמריקאית יהיה זעיר עד כמעט לא קיים. אז, נכון, מחיר מכונות כביסה בארה"ב עלה, מחיר הפלדה בעולם התייקר בכ-30% ויותר, לחקלאי הסויה נגרם נזק, אבל אלה תוצאות שוליות בתמונה הכוללת. 

ובכל זאת, הדיבורים על השפעות מתונות נכונים רק בתנאי שהמלחמה תיעצר כאן ולא תתרחב. אלא שאין שום ודאות שהיא אכן תיעצר כאן. אם היא תתפתח להיקפה המלא ותגרור עוד מדינות לתוכה, לרבות מדינות האיחוד האירופי, וגם את קנדה ומקסיקו, הרי שההיקף הכולל של מוצרים ושירותים שעליהם יוטלו מכסים עלול להגיע לטריליון דולר, שזה כבר כרבע מהיקף הסחר הכולל של ארה"ב עם העולם וכ-6% מהיקף הסחר העולמי בסחורות.

אז נכון שארה"ב פחות פגיעה מסין כאשר מגבילים את הדיון לנושאי ייבוא-ייצוא. ואולם, יש כלכלנים וגופים, דוגמת דויטשה בנק, המעריכים שבהסתכלות רחבה יותר, אם מביאים בחשבון את המכירות של חברות ענק אמריקאיות באירופה ובמקומות אחרים, מתוך אותן מדינות, מכירות שלא נחשבות ייצוא באופן טכני, הרי שלארה"ב אין גירעון אלא דווקא עודף ענק מול העולם בסך 1.4 טריליון דולר בשנה.

חברות אמריקאיות גדולות הן חברות רב-לאומיות, וחלק ניכר ממכירותיהן של חברות כמו קוקה קולה, פפסי קולה, מקדונלדס ועוד רבות, נובע מאירופה ומאסיה. חברות אלה עלולות להיפגע, ולהיפגע קשה, אם יתפתח סנטימנט אנטי-אמריקאי שיתורגם לחרם רשמי, או לא רשמי, על סחורות אמריקאיות. ככל שמלחמת הסחר תלך ותתרחב, תלך ותעמיק, וככל שהיא תימשך זמן ארוך יותר, היא עלולה לייצר אנטגוניזם של ממש כלפי ארה"ב בעיקר באסיה, באירופה, ובמרכז ודרום אמריקה.

האם טראמפ צודק? כן, גם אם לא באופן מלא.

האם טראמפ פועל באופן חכם? כנראה שלא.

כאשר אתה יוצא למלחמה גדולה, חשוב שתדע לבחור את האויב שלך. מלחמת הסחר של טראמפ מכוונת אמנם בעיקר מול סין, אבל הוא גורר לתוכה גם את אירופה, גם את קנדה ומקסיקו, אולי גם את בריטניה, ואפילו את הודו. זו נחשבה ידידה של ארה"ב ויריבתה של סין. טראמפ הגדיר את ראש ממשלתה, נרנדרה מודי, כידידו, אבל זה לא הפריע לו שלא להחריג את הודו מהמכסים על פלדה ואלומיניום, וזו הגיבה בהטלת מכסים על תוצרת אמריקאית בהיקף של כ-250 מיליון דולר. כלומר, טראמפ עלול להכניס את ארה"ב למצב של בדידות בלתי מזהרת, ולא רק מבחינה כלכלית.

לאנטגוניזם שעלול להתפתח כלפי ארה"ב יהיה מחיר כלכלי כבד, ולא רק כלכלי. ייפגעו גם האינטרסים החיוניים שלה במקומות שונים בעולם באופן שיערער מאוד את מעמדה הבינלאומי, ושוב - סין שבעשור האחרון ניצלה את חולשתה של ארה"ב, תוכל להמשיך ולנצל את האווירה האנטי-אמריקאית לקידום האינטרסים שלה.

הדולר יתחזק, ארה"ב תיחלש

ובכך לא נגמר הנזק הפוטנציאלי לכלכלה האמריקאית.

מסיבות שונות, ובכלל זה גם מלחמת הסחר, הדולר עלול להמשיך ולהתחזק מול שאר המטבעות, וזאת בניגוד לרצונו של טראמפ, לפחות לטווח הקצר. התחזקות הדולר, כלומר, פיחות של שאר המטבעות מולו, פירושה פגיעה בכושר התחרות של מוצרים ושירותים אמריקאיים מקומיים מול מוצרים ושירותים של מדינות אחרות, והיא תקזז גם חלק מהאפקט שתשיג ארה"ב באמצעות הטלת מכסים.

זאת ועוד, הטלת המכסים כשלעצמה תתרום, כמובן, לעלייה באינפלציה, מה שיחיש את קצב העלאת הריבית. כבר היום מסתמנת עליית מחירים לא קטנה בארה"ב. הגל הבא של המכסים אמור לכלול לא מעט מוצרי צריכה כמו טלויזיות, בגדים, נעליים וכד', ואם המכסים אכן יוטלו, זה יביא לגל של התייקרויות (אמנם חד-פעמיות). זה קרה במכונות כביסה שעליהן כבר הוטל מכס, ואין סיבה להניח שזה לא יקרה במוצרים אחרים. גם מבחינת מקומות עבודה, לגמרי לא ברור שהמכסים יוסיפו יותר מקומות עבודה מאשר מספר מקומות העבודה שייגרעו כתוצאה מהם.

דו-קרב טכנולוגי

סין עשויה לפגוע בארה"ב במגוון דרכים עליהן הרחבנו בכתבה הקודמת, אבל הסוגייה המרכזית המסתתרת מתחת להטלת מכסי מגן על פלדה, אלומיניום, מכונות כביסה, פולי סויה, מכוניות, ומה לא, היא הטכנולוגיה. מלחמת הסחר מקפלת בתוכה מלחמה בין ארה"ב לבין סין על הבכורה בחדשנות הטכנולוגית. זהו תחום שבו ארה"ב מובילה מזה שנות דור, כפי שהיא הובילה את תעשיית הפלדה שנות דור. רוב החברות החדשניות בעולם הן אמריקאיות: אפל, אמזון, נטפליקס, גוגל ובנותיה, פייסבוק ובנותיה, ועוד.

יחד עם זאת, הבכורה האמריקאית החלה להתערער בשנים האחרונות. לפי המכון הוושינגטוני היוקרתי מכון ברוקינגס, מספר הסטארט-אפים החדשים בארה"ב פוחת וכך גם שיעור המועסקים בהם. זאת, לעומת עלייה ניכרת שנרשמת בסין ובשווקים המתעוררים. חלק מן הסטארט-אפיםהאמריקאים ממומנים באמצעות קרנות הון סיכון שחלק ניכר מכספן מגיע מסין. זה מציב אתגר לא פשוט בפני ארה"ב, אבל זה לא הכל.

סין אימצה תוכנית אגרסיבית מאוד "סין 2025", שנועדה להשיג עליונות טכנולוגית בעולם בתחומים מובילי עתיד כמו בינה מלאכותית ורובוטיקה, וכאשר מדובר במעצמה שפרקטיקות ההתנהלות שלה בנושאים של ריגול תעשייתי, גניבת פטנטים, העתקות וכו' אינן מן המשופרות, יש לארה"ב בהחלט סיבה לדאגה. חלקן של ההשקעות הסיניות בטכנולוגיה מתוך ההשקעות בטכנולוגיה בעולם שעמד על רמה אפסית בתחילת המאה, זינק ומגיע כיום לכ-25%.

החברות הסיניות וקרנות ההון הסיניות, או כאלה שמוזנות על-ידי כסף סיני, משקיעות גם בתחומים שמעניינים את הממשל הסיני, ואיש אינו יודע אם חלק המידע הנאגר בדרך זו אינו עושה את דרכו לממשל הסיני. 

לכן, ארה"ב, כמענה לתוכנית 2025 של סין, מחמירה את גישתה ומגבשת חוק חדש שייתן הרבה יותר סמכויות וחופש פעולה לוועדת הממשל שאמונה על בחינת השקעות זרות בארה"ב (CFIUS).

אז, לאן כל זה מוביל?

על התרחישים השונים של התפתחות מלחמת הסחר מנקודת הזמן הזו, ועל הנזקים הכלכליים שעלולים להיגרם אם היא תהפוך למלחמה כוללת, ומה זה אומר גם מבחינת המשק הישראלי - על כל אלה בכתבה השלישית והאחרונה. 

הכותב הוא בעלי בית ההשקעות מיטב דש. אין לראות באמור הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך, והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם