"דיסוננס בין הנצחיות של העץ והמהירות שבה הוא נעלם"

ד"ר ארז ברקאי נושא בתפקיד פקיד היערות הארצי של משרד החקלאות. את הכשרתו הוא רכש במגמת אקולוגיה במחלקה למדעי החיים באוניברסיטת בן גוריון, שם חקר במסגרת עבודת הדוקטורט שלו את הקשר בין התנהגות, התמחות אקולוגית ויחסי גומלין בחברת זחלי ארינמל (סוג של חרק מעופף).

אין להקל ראש בתפקידו הנוכחי של ברקאי, שיש לו משמעות גדולה בנושא העצים, אך גם קשר הדוק לעולם התכנון והבנייה. בשנים האחרונות הפכו העצים לגורם שמפריע, מעכב ואף מייקר באופן משמעותי פרויקטים שלהתחדשות עירונית. ולד"ר ברקאי חשוב להבהיר שמשרד החקלאות פועל במרץ להגן על העצים הוותיקים.

הפגישה עם ברקאי נערכת בחצר הפנימית הזעירה של המתנ"ס היהודי ערבי בשכונת עג'מי ביפו, ליד עץ פיקוס שדרות ענק. ברקאי מספר שתוכנית בנייה שקודמה ע"י עיריית ת"א-יפו ביקשה להוריד את העץ לטובת הרחבת חדר הכושר, ורק התערבות של משרד החקלאות הצליחה לשמר אותו: "הרשות המקומית לא יכולה לדון בתוכניות פיתוח כשיש עץ שקוטר הגזע שלו הוא מעל 70 ס"מ, ולכן, במסגרת הבקשה להיתר, זה עבר אלינו.

"אנחנו חשבנו שהערכיות שהאגרונום הסוקר נתן לעץ היתה לא נכונה. הציון שהוא נתן לעץ הוא 9 מתוך 20. יעני, העץ שווה פחות מחצי. בעינינו, העץ הזה מאד ערכי. זה הנוף של האזור. אנחנו נתנו לעץ ציון 17. בסופו של דבר שלחנו את המתכנן לעשות תכנון מחדש".

במקרה הזה משרד החקלאות הצליח להציל את העץ, אבל בתקופה האחרונה אנו שומעים על עוד ועוד מקרים של עצים בודדים, וגם של שדרות וחורשות, שייאלצו להיכרת לטובת פיתוח. הציבור לא נותר אדיש וברשתות החברתיות באינטרנט יש שיח עירני בנושא.

ד"ר ברקאי: "בעיני, יש שני תהליכים מקבילים. יש עלייה במספר העצים שנכרתים במדינת ישראל וזה קשור לכך שהממשלה הציבה יעדים לאומיים ליחידות דיור. אבל, זה קשור גם לתשתיות. מיזמי הרוחב הלאומיים. גם זה ערך. צריך לתת לאזרחים מקום לגור, צריך לתת להם חשמל, איך להסתובב. הדבר השני שקרה, הוא ההתעוררות של התנועה הסביבתית. המודעות הולכת וגדלה".

חוק התכנון והבניה קובע שהרשות העירונית צריכה להודיע 14 יום מראש על כוונתה לכרות את העץ, אבל, ההודעות האלה מתפרסמות באתרי אינטרנט ולא באמת חשופות ונגישות לציבור. מה דעתך בעניין?

"אין ספק שאופן הפרסום הקיים לא טוב. קובץ האקסל שנמצא באתר האינטרנט של פקיד היערות לא מספיק ברור ואינטואיטיבי לציבור. הלוואי והייתי יכול להגיע למצב שעל כל עץ ייתלה שלט. אחד מהמהלכים המתוכננים במסגרת ייעול הרגולציה הוא גם סוגיית הפרסום".

בימים אלה מתקיים מאבק ציבורי על שימור עצי פיקוס וושינגטוניה בני למעלה מ-70, בשדרות ירושלים ביפו, שאמורים להיכרת לטובת הקמת תוואי נסיעה לרכבת הקלה. תוכל להתייחס לכך?

"במקרה של הרכבת הקלה, פקידי היערות המקומיים לא מטפלים בבעיות כריתה של נת"ע. הכל מטופל אך ורק אצלנו, בגלל שזה פרויקט לאומי שמתפרס על 22 רשויות.

"האם אנחנו יכולים עכשיו להזיז תוואי שלם של הרכבת ולחזור לשולחן התכנונים, 5 שנים אחורה? לדעתי לא. לפרויקט כמו הרכבת הקלה יש משמעות אדירה על התחבורה במדינת ישראל, על איכות הסביבה והאוויר, ואני חושב שהמחיר שאנחנו משלמים הוא סביר ביחס לתוצר העתידי שנקבל.

"אנחנו מנהלים מלחמת חורמה מול עיריית ת"א ונת"ע כדי לוודא שהתוצר הסופי יהיה יותר איכותי. במסגרת זאת, אנחנו מקבלים מנת"ע 4 מיליון שקל לטובת מחקר על פיקוס ללא פירות. כדי שנוכל לטעת פיקוסים ברחובות הערים, שהולכים להיהרס. ההעתקה של עץ פיקוס גדול, כמו בשדרות ירושלים, עולה חצי מיליון שקל. הפיצוי הנופי של כל עץ כזה הוא 50-30 אלף שקל. אנחנו יצרנו מנגנון אחר. ביקשנו שלא ישלמו פיצוי נופי, אבל שישלמו יותר, כדי שהמפרטים של העצים החדשים שיינטעו יהיו המתקדמים ביותר".

מתי?

"בעתיד. כשיגיע שלב הפיתוח".

מאבק מתוקשר אחר מהתקופה האחרונה הוא זה של עצי השיקמה הענקיים בכיכר המדינה. תוכל לספר על חלקכם בעניין?

"אנחנו קיבלנו את התוכניות של כיכר המדינה לפני כשנתיים והזדעזענו. הגשנו התנגדות לתוכנית כי עיריית ת"א הגישה תוכנית בלי סקר עצים ובלי חוות דעת של פקיד יערות. הם מיהרו אלינו להסדיר את זה ואז הציעו דבר מזעזע נוסף - כריתה של כל העצים, או העתקה כפולה (כלומר, להעביר למקום זמני ואז להחזיר). אנחנו התנגדנו כי העתקה כפולה היא גזר דין מוות לעץ. זה שטח פרטי שיש עליו זכויות בינוי. בסופו של דבר, נקבע שהעצים יועתקו בתחום התוכנית וישולבו בפיתוח הנופי".

תוכל אולי להרחיב קצת בתחום הפיצוי הנופי? בסופו של דבר זה מה שבעיקר מעניין יזמים.

"התכנון היום לא משמר עצים. המתכננים והאדריכלים רואים תא שטח ורוצים תחילה ליישר אותו ורק אז לשבור את הראש. זו גישה מאוד לא בריאה ולא נכונה. בנוסף, אנחנו, בראייתנו, התכנון צריך להיות משמר. קודם כל נלחמים על העץ ורק אם רואים שאין שום היתכנות לשמר אותו במסגרת התכנון, אז אנחנו הולכים לפיצוי נופי".

איך מתנהלת האכיפה? בסופו של דבר אנשים כורתים עצים, הרשויות לא תמיד מצליחות לטפל בריבוי מקרי כריתת העצים.

"נכון שאם אדם ירצה להוריד עץ הוא יוכל. בסופו של דבר, אם מישהו ירצה לנהוג במהירות של 150 קמ"ש, לא בהכרח יתפסו אותו. אני מסתמך הרבה מאוד על האזרחים ואני שמח מאוד שאנשים מדווחים לנו על אירועים. אנחנו לא יכולים להשגיח בשבע עיניים על כל עץ ועץ. אנחנו פותחים מאות חקירות בשנה בגין כריתות לא חוקיות. יש דיסוננס מאד גדול בין הנצחיות של העץ ומהירות שבה הוא נעלם. שלא לדבר על הזמן שבה לוקח למצות את הדין עם האשמים בכריתה. זו הסיבה שלדעתי אנשים חושבים שאין פיקוח".

יש ביקורת ציבורית על כך שלפקידי יערות רבים אין שום השכלה בתחום העצים. מי הם פקידי היערות?

"בכל עיר שבה פקיד היערות הוא ראש אגף שפ"ע (שיפור פני עיר), אז מתחתיו יש אגרונום והוא זה שבודק את כל בקשות הכריתה".

יש עצים רבים שיש להם, בנוסף למשמעות הבוטנית, גם משמעות נופית ותרבותית. האם תואר בחקלאות הוא הכשרה מספקת להגנה על עצים?

"אנחנו קובעים שפקיד יערות יכול להיות אגרונום, אדריכל נוף, הנדסאי נוף, או מנהל אגף שפ"ע, או מנהל מחלקת איכות סביבה, שמתלווה אליו אגרונום שמסייע לו".

איזה כלים יש להם לקבוע איכות של עץ?

"החוק קובע איזה שיקולים פקיד היערות צריך לשקול בבואו לאשר כריתה של עץ. מבחינה אקולוגית, סביבתית, נופית והיסטורית".

ומאיפה האגרונום יודע על המורשת ההיסטורית של העצים?

"אין מישהו שיודע על ההיסטוריה של כל עץ. צריך להכיר את המקום. צריך להבין את תכלית הבקשה. התרומה הסביבתית של עץ היא הדבר הראשון שאנחנו צריכים לבחון".