חשיפה: שטרית הבטיח ג'וב, הנציבה סייעה - אבל בית הדין טרפד

ביום שבו התחוללה שערוריית יומני עמרי שרון, שבהם נחשפו סידורי עבודה שלו למקורבים במנגנון הציבורי על-חשבון משלם המיסים, היה הלם כללי במפלגת קדימה. רק לשר אחד, מאיר שטרית שר התחבורה, היה עוז רוח להתראיין ברדיו ולהסביר, שהמפא"יניקים התחילו עם זה כבר מזמן, ובכלל, מדובר באירועים שהיו לפני הפיצול בליכוד והקמת קדימה.

ממש באותו יום יצא פסק-דין חמור בבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (/20058775), מהשופטת אריאלה גילצר-כץ, שמתאר פרשה, שהיא הצד השני של יומני שרון, ואלה לקחיה:

1. כדי שניתן יהיה לסדר למישהו ג'וב במשרד ממשלתי, לא תמיד מחכים עד שיתפנה כזה, ולפעמים צריך לסלק מהשירות הציבורי עובד נאמן כדי לארגן את הג'וב, אפילו אם מדובר במועדף.

2. כדי לסלק עובד צריך שיתוף-פעולה של מנכ"ל המשרד, דבר המקל על תפירת תיק נגד עובד.

3. אם העניין מסודר כך שנציבות שירות המדינה מתקרנפת וגם משתתפת במגמת סילוק העובד, ואם גם הפרקליטות מגינה על העניין, הרי זה משובח.

4. זה מה שקרה במשרד התחבורה של השר שטרית, בפרשה שנחשפה בבית-הדין לעבודה.

חסידה קופרברג, 61, היא 17 שנה ראש אגף מערכות מידע במשרד התחבורה, עתיר המחשוב במגעיו עם הציבור, מתוך 34 שנות שירות במשרד. בשנים האחרונות בחוזה בכירים אישי.

ציון כספי הוא סמנכ"ל אכיפה וגבייה בהנהלת בתי-המשפט. בעת כהונת שטרית כשר המשפטים, הם התקרבו, וכספי, לפי עדותו, נפגש ומדבר מדי פעם עם שטרית. בשיחת טלפון שערך כספי עם קופרברג באוקטובר 2004, ולפי עדות כספי בבית-הדין, שטרית הציע לו את תפקידה של קופרברג, שעבודתה במשרד תופסק, ותפקיד ראש מערכות מידע יימסר לכספי.

כדי להעמיד את הסיפור בפרופורציות מקצועיות-אישיות נכונות יש להבין: קופרברג היא מומחית בתחום המחשוב והמידע הממשלתי. כספי, העיד על כישוריו האישיים כך: "אין לי רקורד בתחום המחשוב, אני בקושי יודע להבחין בין מסך של מחשב למסך טלוויזיה".

על המנכ"ל לשעבר של משרד התחבורה, סלמן בן-ציון, הוטלה המשימה: הוא פתח בהליך לפיטורי קופרברג, ובמכתב העלה טענות, ללא אסמכתא, כאילו יש לה "בעיית ניהול". קופרברג הוזמנה לשימוע בנציבות שירות המדינה.

צו זמני למניעת פיטוריה

ל"זכות" בן-ציון ייאמר, כי כשהוא נחקר על-ידי עו"ד נאוה פינצ'וק-אלכסנדר, פרקליטת קופרברג, על פעולותיו, ונשאל "מה הייתה המטרה שלך?", הוא השיב בכנות: "להפסיק את החוזה עם קופרברג".

עם בסיס כזה, התייצבה קופרברג בפני המשנה לנציב שירות המדינה, יעקב ברגר, להליך שימוש. במסגרת השימוע והעדויות בביה"ד, הסתבר שהבכיר מהנציבות עשה את שמארגני ההדחה ייחלו: הסתפק במה ששמע מבן-ציון, והצדיק את הפיטורין על יסוד התרשמות המנכ"ל מ"בעיית ניהול" שיש כביכול לקופרברג.

ברגר הוסיף אלמנט משלו בשימוע: הוותק הרב של קופרברג בתפקיד, המתנגש לדעתו עם עיקרון רענון השורות, והודיע, שמסקנתו לאישור הפיטורין נתמכת על-ידי נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר. כלומר, האיש הבכיר מהנציבות לא העלה על דעתו, שעם רקע כזה של כוונת פיטורין וסיפור ההבטחה משטרית לכספי, אולי יש מקום לצאת להגנת קופרברג. לברגר, מסתבר, יש גם סטנדרטים משלו לבדיקת טענות לקראת הליך השימוע.

בחקירתו נשאל ברגר על תהליך בדיקת הטענות: "פנית ליחידות משרד התחבורה?" - ברגר: "לא. כתבתי את מה שכתבתי על בסיס המסמכים שהעביר אלי המנכ"ל בן-ציון. אי אפשר להסתמך על מכתב של המנכ"ל?"

נהדר. מעתה יידע עובד: כשמעוניינים לסלק אותך, הנציבות תבדוק את התלונות עליך רק עם המתלונן.

למרות עדות כספי על שיחותיו עם שטרית, הפרקליטה מטעם המדינה, עו"ד דורית יפרח, במאמציה להגן על השר, כתבה בסיכומיה משפט מוזר: "הוכח מעבר לכל ספק, כי ככל ששר התחבורה הציע הצעה כלשהי לכספי, הרי שהוא נצר אותה בליבו".

משרד היועץ המשפטי לממשלה נמסר בתגובה: "כספי העיד, כי שוחח על התפקיד עם השר בלבד, שהביע בפניו אי שביעות-רצון מיכולותיה המקצועיות של התובעת, וכי מעולם לא פנו אליו מהנהלת משרד התחבורה והציעו לו את התפקיד".

קופרברג שקיבלה את ההודעה על פיטוריה, תבעה בבית-הדין לעבודה, נגד משרד התחבורה והמנכ"ל בן-ציון, ונגד נציב שירות המדינה, הולנדר, לבטל את פיטוריה. בדצמבר 2005 הוצא צו זמני למניעת פיטוריה. השופטת גילצר-כץ העבירה לנתבעים את נטל ההוכחה, שההחלטה נעשתה כדין ושקופרברג לא הופלתה בהליך פיטוריה.

רענון השורות - בצוק העיתים

לפני שבועיים ניתן פסק-דין בתיק העיקרי, ובו דברים חריפים על ההליך, האמינות ותום הלב. כלומר, היעדר אמינות ותום-לב של המנכ"ל בן-ציון ושל המשנה לנציב שירות המדינה, ברגר.

השורה התחתונה בפסק הדין היא: "לאחר ששמענו את העדויות, קראנו את תצהירי העדים ועיינו במסמכים שצירפו הצדדים לתיק, הגענו למסקנה, כי הליך פיטוריה של התובעת היה פגום מן המסד ועד הטפחות, ויש מקום להפוך את הצו הזמני לקבוע, ולהורות על ביטול פיטוריה והשבתה לעבודה".

פסק הדין בעניין קופרברג הוא מהחריפים שנכתבו לאחרונה בבית-דין כלשהו. על רקע תרבות המינויים בשירות הציבורי, דברי השופטת גילצר-כץ ראויים לדגש מיוחד. להלן עיקרי הדברים בפסק הדין:

"מוצאים אנו את עדויות ברגר ובן-ציון כמשמעותיות יותר ובעלות משקל רב יותר, מכיוון ששני עדים אלו היו בעלי ההשפעה המכרעת בקבלת ההחלטה אם להמשיך ולהעסיק את קופרברג אם לאו. בן-ציון, כמנכ"ל משרד התחבורה, המליץ על פיטורי התובעת, וברגר, המשנה לנציב שירות המדינה, ערך לתובעת שימוע והמליץ לנש"מ שלא להאריך את חוזה העסקתה. מבין עדויות אלו, ראיות התובעת קופרברג עדיפות עלינו. מצאנו את עדותה מהימנה יותר מראיות הנתבעים. ראיותיה תמכו בגרסתה ולא נמצאו בהן בקעים או סתירות.

"לעומת זאת, לא מצאנו מקום לקבוע ממצאים עובדתיים מעדויות הנתבעים. יתירה מזאת, בעדויות החשובות והמרכזיות ביותר, של בן-ציון ושל ברגר, נמצאו סתירות ובקיעים ולכן משקלן הראייתי היה נמוך ביותר. ראיות אלו אין בהן כדי להוכיח דבר... העיתוי שבו הובאו ומשקלן הקטן יחסית, מעיד על הפגמים שנפלו בהליך פיטוריה. שתי עדויות אלו אינן יכולות להוות משקל נגד ל-17 שנות עבודה, שלגבי רובו המוחלט של פרק זמן זה לא הובאו ראיות המצביעות על טענות הנתבעים, אלא היפוכו של דבר, הובאו ראיות המוכיחות את כישוריה.

"העובדה שהנתבעים הציגו ראיות אלו רק לאחר הדיון בבית-הדין הארצי כחלק מתצהירי העדויות הראשיות, יש בה כדי להפחית את משקלן. לו היו הראיות מוצגות לתובעת בעת השימוע שנערך לה, או בסמוך לכך, ייתכן שמשקלן היה מהותי יותר. אך הנתבעים לא עשו זאת ואף לא הציגו ראיות אלו בדיון שנערך בסעד הזמני.

"זאת ועוד. לו הראו לנו הנתבעים שקיימת הנחיה מנהלית הקובעת, כי לגבי כל מנהל בשירות המדינה, קיים פרק זמן שבו הוא מכהן בתפקידו ולאחר מכן מתבצע 'רענון שורות' ומנהל אחר, 'דם חדש', מחליף אותו, ייתכן שהיה בכך להוכיח שיש בדבריהם אמת. גם אם הם היו מוכיחים קיום נוהג שכזה, ייתכן שהיה בכך כדי להרים את נטל הראיה, אך זאת לא נעשה, והרושם שנוצר הוא, שנוהל 'רענון השורות' נשלף 'בצוק העיתים', כדי להסביר את ההחלטה שלא להאריך את העסקתה בלי צידוק מספיק.

המטרה: סיום העסקת התובעת

עוד נאמר בפסק הדין, "באשר לעדותו של בן-ציון, מתקשים אנו שלא לתמוה, כיצד טענות מפורשות שמופיעות בתצהירו והמעידות לטענתו על כשלי הניהול של קופרברג, לא עלו בחקירתו בהליך הזמני. התרשמותנו מעדותו בהליך הזמני הייתה, כי פרטים רבים הנוגעים לתיק זה פרחו מזיכרונו או שלא היו בידיעתו. לפתע, בתצהירו, זוכר בן-ציון פרטי פרטים.

"בסיכומי הנתבעים ובחקירתו החוזרת של ברגר, מתייחסים הנתבעים לדברים שנאמרו בבית-הדין הארצי בערעור שהגישו על ההחלטה בסעד הזמני. לפי הנתבעים, היה עליהם לשוב לבית-דין זה ולהציג ראיות התומכות בהליך הפיטורים. סבורים אנו, שהפגמים שעליהם הצבענו בתיק הזמני יכול שיהיו בני-ריפוי, רק אם יובאו ראיות חד-משמעיות המוכיחות את טענות הנתבעים. עוד סבורים אנו, כי היה עליהם למסור הסבר מניח את הדעת, מדוע ראיות אלו לא הוצגו בפנינו בהליך הזמני, ומדוע לא ניתנה לתובעת הזדמנות ראויה להתייחס לטענות אלו בשימוע שנערך לה בפני ברגר.

"בעדותו טען ברגר, שהיו בידיו כל המסמכים הרלבנטיים לקבלת ההחלטה, וכי הוא אף הפנה את תשומת לב התובעת לאמור בהם. אם היו בידיו המסמכים לקבלת ההחלטה, מדוע אין התייחסות מצידו לכך בהליך השימוע? מדוע הם לא נמסרו לתובעת? בהחלטתנו בהליך הזמני הראינו, כי הנתבעים לא הציגו סיבה משמעותית מתקבלת על הדעת, שיש בה להצדיק את החלטתם. ההליך שבו הוחלט שלא להמשיך ולהעסיק את התובעת נמשך זמן רב וכלל תכתובת רבה... בטענות שהועלו בפניה במסגרת הליכים אלו, אין עדות לטענות המופיעות לפתע בהליך זה בראיות הנתבעים.

"עתה, משקבענו בהחלטה בצו הזמני, כי לא הובאו ראיות המצביעות על התנהלותה הקלוקלת של קופרברג, פשפשו הנתבעים בכליהם, עד שמצאו אותו רבב שסברו, ככל הנראה, שניתן להדביקו לתובעת. הנתבעים סבורים, כי לו יציגו כעת אותו רבב בפנינו, יהא בכך כדי להכשיר את הליך הפיטורין ולהוכיח, כי התובעת אינה מנהלת ראויה ובדין פוטרה מעבודתה.

"בעדותו אמר בן-ציון את הדברים הבאים, לעניין חוות הדעת אשר מילא ביחס לעבודת התובעת ולעניין כוונותיו באשר להמשך העסקתה: 'חוות דעת זה חלק מהבסיס של אולי הפסקת שירותה של העובדת, שתיהן באו לייצג מצב תפקודה של העובדת במשרד התחבורה. המטרות לתת הערכת עובד מבוססת על יכולתה של העובדת לתפקד במשרד, הכול רשום שם מבחינת תפקודה הלקוי של העובדת...'

"כלומר, בן-ציון מציין, כי מטרתו, עוד בחוות הדעת הראשונה מ-29/02/04, הייתה להביא לסיום העסקת התובעת. על יסוד מטרה זו הוא הגיש את המסמכים הרלוונטיים לסגן הנציב ברגר, כדי שיערוך לתובעת שימוע".

כאילו אין כללי מכרז

ופסק הדין ממשיך: "גם בפעולותיו של ברגר בהליך השימוע מצאנו פגמים, אשר התייחסנו אליהן עוד בהחלטה בהליך הזמני. מתקשים אנו להבין, כיצד הגיע ברגר למסקנה שיש לפטר את התובעת על יסוד הטענות שהציג בפניה, כאשר לא ניצבה בפניו ולו ראיה משמעותית אחת המוכיחה, שכישוריה הניהוליים לוקים בחסר. מתקשים אנו להבין, כיצד על יסוד החומר שהונח בפנינו בבקשה לסעד זמני, החליט ברגר שאין להאריך את חוזה העסקתה. יתירה מזאת, בעדותו ציין ברגר, כי הוא התבסס בצורה מלאה על חוות דעת ועל מסמכים שמסר לו בן-ציון. מאחר שדעת בן-ציון הייתה גמורה עוד בעת שכתב את חוות הדעת הראשונה, ושעל כך הסתמך ברגר בשימוע, הרי שגם זהו פגם היורד לשורש העניין.

"נוסיף ונאמר, כי הדרך שבה התנהלו הנתבעים בהליכים אלו נגד התובעת, יש בה, כדי להוות ראיה נגדם. לו הם חפצו לקיים את הליך סיום העסקתה כהלכתו, נדרשו הם, בסך הכול, לבצע זאת בתום לב ובהגינות. היה עליהם להשמיע את הטענות שהועלו כאן נגדה במפורט, ולאפשר לה להשיב עליהן. אך זאת לא נעשה. לאורך כל הדרך עדים אנו להתחמקויות, לטענות כלליות, לטענות הנטענות בדיעבד, לחצאי אמיתות ואף גרוע מכך.

"לנתבעים היו את כל הכלים בכדי לקיים הליך ראוי ולאפשר לקופרברג לעבור הליך הוגן. זה המינימום שאותו היו הם מחויבים לה לאחר שנות שירות רבות כל-כך, וזאת לא נעשה ואין לנו אלא להצר על כך.

"באשר לסעד הנתבע, לאחר שמצאנו כי נפל פגם בהליך הפיטורים וכי השיקול שניצב בבסיסו הינו פסול, מצאנו שיש מקום לאכוף את יחסי העבודה ולהורות על הותרת התובעת בתפקידה. אנו קובעים כי הליך הפיטורים מבוטל.

"אנו סבורים, כי החלטת משרד התחבורה ונציבות שירות המדינה, שלא להאריך את חוזה העסקתה של קופרברג נגועה בשיקולים זרים, ויש בה כדי להפלות אותה. התרשמנו, שההליך שבו הופסקה העסקתה היה פסול, כי לא ניתנה לה הזדמנות ראויה להתגונן בפני הטענות שהועלו כנגדה, וכי הליך השימוע לא היה 'בלב פתוח ובנפש חפצה'".

מה שמטריד במיוחד בפרשה, אינו רק הרושם העולה ממנה, שהשר שטרית מעורב בפיטורין של עובדת בכירה ונאמנה, תוך הבטחת התפקיד למישהו מועדף, אפילו אם הוא לא מקורב פוליטית, אלא נכונות המנכ"ל לבצע את המשימה, ויותר מזה - הגיבוי של נציב שירות המדינה למעשה, והאופן שבו מנסה הפרקליטות לגבות את הפרשה. "