העולם דביק ושטוח

בפרפראזה על כותרות שני ספרים פופולריים שדנו בגלובליזציה בשנים האחרונות, העולם הוא שטוח בין אם אנחנו מוכנים לכך או לא. כלכלה גלובלית היא סיפור של מאות שנים, והעולם פחוס כבר מאות שנים - בכל תקופה בפורמט התואם את התשתיות הטכנולוגיות - משירות גמלים בדרך הבשמים ועד לרשתות מחשבים ותקשורת רחבת פס בניתוח MRI היום.

עם זאת, אין ספק, שעוצמת הקשרים הכלכליים, בין חלקי העולם השונים, היא הקובעת את מידת השטיחות. ההתפתחות המואצת של טכנולוגיות השינוע של תוכן פיסי ודיגיטלי השטיחה אותו באופן דרמטי בשנים האחרונות. ההתייחסות לנושא כבר אינה תחת הכותרת "היערכות" במבט עתידי, אלא סגירה מהירה של פערים מחשבתיים ומוחשיים, כדי לרכב - או להישטף תוך כדי נזק מבוקר - בנחשול שכבר לא ניתן לעצירה.

סין והודו, עם למעלה משליש מאוכלוסיית העולם ועם התעוררות כלכלית בהיקפים בלתי נתפסים, נמצאות מזה מספר שנים במרכז המגמה המכונה גלובליזציה. הן מגדירות את גבולות הגלובליזציה, ממחישות אותה ומתדלקות ללא הרף את העיסוק בה.

סין, המייצגת את אגן הייצור העולמי, היא חבית צרכנית ללא תחתית. הודו - המייצגת דוגמה מתונה יותר של אותם מימדים, מזינה את האפיון של המודלים העסקיים הגלובליים המודרניים, ושתיהן מושא התייחסות הכרחי לכל כלכלה, אולי לכל גוף עסקי. למזלה של ישראל, מיקומה הייחודי במרקם הטכנולוגי העולמי, וייחוד הפוטנציאל של הקשר בינה לבין הודו ובינה ובין סין, יוצרים הזדמנות יוצאת דופן להשתלבות ישראלית מוצלחת בעולם האחד.

הסיטואציה הישראלית מהווה הזדמנות גם לגבי פיתוח תובנות בתחום חם בשיח העסקי העכשווי. הבחינה של מבנים עסקיים "חוצי גבולות" נוגעת בשתי הקלישאות השחוקות ביותר באותו שיח עסקי עכשווי - מרכזיותה של הגלובליזציה מחד ומרכזיותה של החדשנות מאידך כמקורות ברי-קיימא של ערך כלכלי.

הקריאה במהדורה המעודכנת של הספר "העולם שטוח", שבמידה רבה מגדיר את השיח הפופולרי בנושא, מדגישה פעם נוספת את העובדה שהחדשנות במבנים העסקיים של חברות המקיימות פעילות בהודו, היא זו ש"הפילה את האסימון" לתומאס פרידמן לגבי גלובליזציה עסקית בכלל.

כשחברות הודיות מתחילות במיקור חוץ של חלק מפעילותן בסין, כבר אין ספק שהכלכלה ההודית היא כר ההתנסות, אולי המשמעותי ביותר היום בעולם, לגבי מבנים עסקיים חדשניים חוצי גבולות.

למזלה של ישראל, טכנולוגיה מופיעה בשני הצדדים של המשוואה הגלובלית, גם כגורם ייצור וגם כתוצאת הייצור. טכנולוגיה היא מקור המוטיבציה לחפש דרכים חדשות לענות על התיאבון האינסופי של העולם למוצרים. מאידך היא מה שמאפשר לנסות ולקיים דרכים חדשות של פעילות עסקית גלובלית.

יחסים מורכבים אלה עמדו ביסוד תוכנית מחקר ייחודית שגובשה בבית הספר לניהול היי-טק ע"ש ז'ורז' לאוואן (HTMS) באוניברסיטת תל אביב, ומשמשת בסיס לקורס חדשני בלימודי ניהול עסקים בינלאומיים של תלמידי תוכנית קלוג-רקנאטי באוניברסיטת תל אביב. יחסים מורכבים אלה נמצאים במוקד תוכנית המחקר השאפתנית של מוסד שמואל נאמן בטכניון, הבוחנת את שיתוף הפעולה בין גורמים כלכליים בהודו וישראל בתחום החדשנות העסקית.

יתרונות דביקים

העיסוק המחקרי בשאלת הניהול העסקי הגלובלי מכיר במתח שבין גלובליזציה ויתרונות מקומיים. בין עולם שטוח מחד ו"יתרונות דביקים", כלומר יכולות עסקיות הקשורות למקום מסוים ושאינן יכולות להיות מועברות בקלות ממקום למקום, כמו למשל אופי לאומי, כמו נכונות הודית לציית לכללים, פרקטיות סינית מוחלטת ומרדנות ישראלית חסרת מנוחה.

ההתייחסות הניהולית אל העולם כמגרש משחקים אחד דורשת כלי חשיבה שמאפשר לתאר אותו בצורה מועילה, מהותית ומצומצמת. הפיתרון למתח הזה טמון במושג האשכול הכלכלי (cluster) ותיאורו הפשטני של העולם כרשת של אשכולות כלכליים כאלה.

פרופסור איב דוז וחבריו במוסד האקדמי הצרפתי רב המוניטין, אינסאד, סיווגו את המבנים העסקיים הרב-לאומיים לפי אופי הפעילות של החברה באשכולות מרוחקים. יש חברות שרק משווקות את תוצרתן באשכולות פריפריאליים ועיקר מהותן באשכול המרכזי שלהן. יש חברות שמסוגלות ללמוד בכל רחבי הרשת שלהן. למושא הקנאה הזה הצמיד איב דוז את הכינוי "חברות על-לאומיות".

האשכול הכלכלי מייצג רשת מקומית של פעילות עסקית בכלל. העניין הישראלי, מחמת ייחודו, הוא באשכול הכלכלי הטכנולוגי. האשכול האולטימטיבי מהסוג הזה הוא כמובן עמק הסיליקון הקליפורני, שעל פיו מוגדר אשכול טכנולוגי כצירוף של חברות עסקיות טכנולוגיות, משקיעים ומקורות כספיים, ספקי משנה מתמחים ושירותים מקצועיים (כמו ייעוץ משפטי או שירותי חשבונאות), ולבסוף גופי מחקר ציבוריים/ממשלתיים וכמובן אוניברסיטאות. האשכול הכלכלי הטכנולוגי הוא במהותו מנגנון המפחית את רמת הסיכון הגלומה בחדשנות בכלל וביזמות טכנולוגית בפרט.

משצמצמנו את ישראל לאשכול אחד, את הודו לשלושה או ארבעה אשכולות עיקריים סביב בנגלור, מומביי והיידראבאד, את סין הגדולה לשלושה או ארבעה אשכולות עיקריים סביב שנז'ן, שנחאי ודאליאן ואת ארה"ב לעוד שלושה או ארבעה אשכולות סביב עמק הסיליקון, בוסטון ואוסטין, טקסס, תמונת העולם בהקשר הזה נהפכת לרשת גלובלית שהצמתים שלה הם האשכולות האזוריים השונים עם המאפיינים הייחודיים שלהם.

החברה הרב-לאומית פורסת את עצמה על פני חלק מהרשת ויוצרת מעין תת-רשת, או רשת חלקית, תוך כדי ניצול הבדלים בין המשאבים שכל אשכול ברשת מעמיד לרשותה כדי ליצור יתרונות תחרותיים. החברה הרב-לאומית המוצלחת, צריך להוסיף, מתרגמת יתרונות מקומיים לערך עסקי בר-קיימא.

המחקרים בתוכנית IIIP של מוסד נאמן, כמו גם הפרויקטים בבית הספר לניהול היי-טק ובתוכנית קלוג-רקנאטי, התמקדו ומתמקדים בחברות העל-לאומיות, בניסיון ללמוד את דרך פעולתן. לא כמושגים מופשטים אלא כדוגמאות פרקטיות שצומחות מתוך העשייה, מתוך ההתמודדות עם הנוף המיוחד של פעילות עסקית חוצת גבולות, עם הפרקטיקה של ארביטראז' גלובלי במשאבים כלכליים. השאלות במחקר הן רב תחומיות ומורכבות, ומשלבות הן מושגים מתחום האסטרטגיה העסקית והן מתחום המדיניות הציבורית. המחקר מוכרח להתבונן בו-זמנית גם ביכולות העסקיות של הפירמות וגם במאפיינים של ההתנהגות הממשלתית בכל אשכול.

דביקות האשכול הישראלי

לאשכול הישראלי יש מיקוד ייחודי, מה שמאפשר לו לשמור על מקום מוגדר וניתן לזיהוי בתוך הרשת - יתרון לא טריוויאלי בעולם המרושת. ברמת פעילות הפירמה הבודדת האיתור של "משאבים דביקים" ובניית המנגנונים לניצולם יביא אותם לכלול את האשכול הישראלי ברשת שלו כמקור לחדשנות טכנולוגית. המשימה של מנהלי חברות ביחס לזיהוי המשאבים הדביקים היא מורכבת מלכתחילה ונעשית מסובכת בשל האופי הדינמי והשינויים המתמידים בחלק מהמימדים של המציאות של ארביטראז' גלובלי. גדנסק הופכת את דבלין ליקרה ושיאן מאיימת על מומביי. הפיתוח המתמיד והמתמשך של היתרונות המקומיים דורש גם הוא תשומת לב מפורשת של מנהיגות הפירמה ליצירת "ערך מוסף דביק". חובתן של חברות באשכול הישראלי לוודא שהיתרון שלהן יהיה אכן "דביק" ולא יישחק.

ברמת האשכול בולט הצורך למסד את האמינות של האשכול כולו. בהודו "תו ההיכר האיכותי" הזה מבוסס על תווי תקן תעשייתיים גבוהים באופן יוצא דופן, בעוד שבאשכולות אחרים המוניטין של חברה בולטת ("נוקיה") או מוסד אקדמי ("אוקספורד") מהווים עוגן כזה.

אם ברמת הפירמה הבודדת הדגש הוא על פעילות יזומה של הנהלת החברה, לא ברור תמיד מי אחראי לאספקטים באשכול. למשל, מי אחראי לכך שהאשכולות ההודיים לא נעצרו בשרשרת הערך במקום של הצלחתם הראשונה? האם זה האופי היזמי הלאומי או יוזמה של גופים לאומיים כמו NASSCOM? קשה לזהות בבירור. מי אחראי בישראל שהאשכול יתפקד כמקור טכנולוגי, שזרימת הטכנולוגיה ממנו חופשית ככל האפשר ושמעיין החדשנות ינבע באופן סדיר ושופע?

כשמרחיבים את יריעת ההתבוננות אל המימד המדינתי-לאומי בולטת חשיבותה של מערכת ההשכלה. מומחיות היא אולי - באופן פרדוקסלי - המשאב הכי דביק שמצאנו במחקרים קודמים. עלות העבודה היא אחד המימדים השטחיים ביותר של היתרון המקומי ומועד לכרסום קצר טווח בדינמיקה חסרת המנוחה של הארביטראז' הגלובלי. כוח עבודה בעל ערך מוסף גבוה ("high-value") הוא קשה להעתקה: את 250 בעלי הדוקטורט במתמטיקה ופיסיקה בקמפוס של "GE שירותי הון" בבנגלור אי אפשר להעביר - או לבנות - בהרבה מקומות אחרים. גורם קריטי אחר הוא ה"חוזה החברתי" התקף במדינה, אם זה המסגרת המוסדרת של מקומם של פרטים בחברה ההודית מתוקף סדר חברתי מסורתי (שעדיין) מתפקד, או הנטייה הסינית לבחון את הקיסר ביכולתו לקשר את המציאות עם כוחות שמימיים לתועלת האוכלוסייה.

גורם חברתי אחרון הראוי לאזכור בשל הופעתו השיטתית בכל הקשר של יזמות מוצלחת הוא ה-NRI - ההודים, הסינים (הישראלים?) שאינם תושבי מדינתם אלא גדלו והתחנכו בעיקר בארה"ב ומשמשים גשר תרבותי-עסקי חיוני בין הפעילויות הכלכליות ובעצם מאפשרים אותן. בהודו תפקידם החשוב מוכר במדליה נשיאותית המוענקת מדי שנה ל-NRI הבולט של השנה.

ברמה הלאומית ה"טהורה" מוצאים שוב ושוב את המנגנונים שמדינות בנו כדי לעקוף את הסבך הבירוקרטי שלהן עצמן. הפארקים הטכנולוגיים בהודו והממשלות היזמיות המקומיות בסין הם דוגמאות (ברמות שונות של אפקטיביות) ליכולת הממשל להגן על היזמים מפניו. התרומה של מנגנונים אלה להתנעת התהליכים רבה, וחשיבותם פוחתת עם היווצרות תשתית מוכרת של עשיית עסקים במרחב שלהם. מה שברור, אגב, הוא שהנחות במיסוי הן אמצעי שטחי של יצירת תנאי ארביטראז' גלובלי. קל לחקות אותם וקל יחסית להילחם בהם, הם נשחקים במהירות ובקלות והופכים לצורך אסטרטגי ("כדי להישאר במשחק") בלי לתת לאשכולות השונים יתרונות אסטרטגיים ברי קיימא.

בסופו של דבר המבחן האולטימטיבי הוא ביצירת המותג העסקי הגלובלי. אם בעבר הלא כל כך רחוק הודו וסין היו דוגמאות אקזוטית ומושא לניצול בינלאומי, הצטברות הסיפורים, הניתוחים והדוגמאות לגבי תפקידן בכלכלה העולמית המודרנית ממתגים אותן בתפיסה העסקית השלטת כיעדים אטרקטיביים. החשיבות של המותג מתבררת כבר היום כשהודו מתחילה להתמודד עם מחסור מטריד בכוח אדם טכני איכותי - המותג נותן להודו (אולי?) מרחב נשימה ותמרון כדי להספיק ולהתמודד עם הקושי לפני שהמותג יישחק.

סיכונים והזדמנויות

קלישאות הגלובליזציה כבר קנו להן מקום של כבוד בשיח העסקי. עם זאת, התנהגות הרשת הגלובלית והאשכולות השונים ברשת מורכבת והדינמיקה שלהם קשים לאפיון.

אין פלא, אם כן, שתרגום הקלישאות הללו לסדר יום עסקי, מעשי וקונקרטי הוא איטי, וסובל פעמים רבות מרדידות ושטחיות. האיטיות נובעת מלמידה תוך כדי תנועה, כשעומק ההשפעה של הגלובליזציה מתחוור לשחקנים השונים. הרדידות היא לא אשמתם של אנשי העסקים, שכן מושגים אלה משוועים למחקר ולימוד שיטתי.

יחד עם זאת, לעולם העסקים אין פנאי. המציאות מכתיבה יישום תשובות לפני שנוצרת הזדמנות לנסח ברהיטות את השאלות. פער זה מזמין מחקר שיתייחס ברצינות לפתרונות המציאותיים שכבר נוצרו, יתבונן במקומות השונים שבהם צומחות התשובות וישלב תובנות של חברות על-לאומיות עם צרכים של עסקים בינוניים וקטנים. פעילותן של חברות קטנות-גלובליות תהיה בסופו של דבר המבחן האולטימטיבי של המציאות הכלכלית החדשה, וגם כאן יש לאשכול הישראלי הזדמנות מיוחדת.

פרופ' גדי אריאב עומד בראש IIIP תכנית המחקר בחדשנות אינדו-ישראלית, מוסד שמואל נאמן