מערכת המשפט בישראל אמרה היום את דברה. גם "נשיקה חטופה בת 2-3 שניות" היא מעשה מגונה. מה שהיה מותר בחברה הישראלית לפני כמה עשרות שנים אסור היום.
כל הקולות שעולים פתאום על כך "גברים אל תעסיקו נשים", וכל שאר ידידנו המטקבקים, האם באמת זה מה שצריך לקבוע? האם לא תעסיקו אישה במשרדכם מהפחד מה יקרה אם?
לא מדובר פה באירוע בו שני הצדדים מעוניינים במשהו וכך אמר גם בית המשפט. מדובר פה בכפייה. יתרה מזאת, הדבר נעשה על ידי אדם בתפקיד בכיר, בעל מעמד.
והתגובות? למשל, חבר הכנסת יובל שטייניץ אומר כי "לא ייתכן שאי הבנה בין גבר לאשה, גם אם גרמה לאי נוחות חריפה לאחד מהם, תהפוך לעבירה פלילית ולהרשעה בבית משפט". קריאה שלישית של הטקסט יכולה לחדד ולנסות להבין מה אומר חבר הכנסת הנכבד. אי הבנה, חוסר רצון של האישה? אז מה, טעינו?
על טעויות משלמים. ואכן, החדרת לשון לפיה של מישהי בניגוד לרצונה, כפי שאמרו השופטים, היא בגדר מעשה מגונה מובהק. טוב שהחליטו שהתחום כבר לא אפור. רצון שמקובל על אחד הצדדים לאו דווקא מקובל על השני.
"הרשעתו של שר המשפטים לשעבר, חיים רמון, בביצוע מעשה מגונה לאחר שנשק לחיילת ה', היא לדעתי (הענייה והלא משפטית בעליל) החלטה מקוממת, מרושעת והזויה". גורס דורון אביגד. האמנם כך?
למה? כי אנחנו גברים אז מותר? כי פלירטטו איתנו? כי חשבנו שמותר? אנחנו חושבים הרבה דברים. ההבדל הגדול הוא בין מה שאנחנו חושבים לבין מה שאנחנו עושים.
בית המשפט קבע פה תקדים, אבל שלושה שופטים מכובדים קבעו אותו. יש דברים שמותר ויש דברים שאסור. וכך, בית המשפט היום נתן את החותמת האחרונה על דבר אחד. עצם העובדה שאנחנו גברים, לא אומרת שמותר לנו הכל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.