"נכון, עו"ד גלעד הלך לשמחות של לקוחותיו העבריינים הבכירים. אבל רואי חשבון לא הולכים לאירועים של לקוחות אסטרטגיים?"

אבל לטקס שנערך ביום שני השבוע הקפידו להתייצב כל כלי התקשורת; זאת נראתה כמו הזדמנות נדירה לשמוע את נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש עונה לשר המשפטים דניאל פרידמן על הראיון הבוטה שהעניק בסוף השבוע שעבר. בייניש לא איכזבה, אך מלבד התמונה המסורתית של הנשיאה והשר מחמיצים פנים זו לזה, היה כאן עוד מוקד עניין: על השופטים המושבעים נמנה עו"ד משה גלעד, שבייניש התנגדה נחרצות למינויו לבית המשפט המחוזי בחיפה. זה לא מנע ממנה ללחוץ לאחר ההשבעה את ידו ולאחל לו הצלחה.

בלחיצת היד החפוזה הזאת באה לסיומה מערכה בת ארבעה חודשים, שבהם עשו גורמים במשטרה ובפרקליטות כמיטב יכולתם כדי למנוע את מינויו של גלעד לשופט, גם באמצעות ניסיון לפגוע בשמו הטוב.

מחול השדים הזה מעורר סימני שאלה סביב המוטיבציה של רשויות החוק; מדוע התאמצו כל-כך, גם כשהראיות המפלילות לכאורה נגד גלעד היו כה תלושות וקלושות? האם התקשו לבלוע את עצם מינויו לשיפוט של פליליסט, שייצג את הנאשמים השפלים ביותר - רוצחים, אנסים, סוחרי סמים וסוחרי סמים - או שמא הונעו מחשש כי לגלעד תהיה השקפה שיפוטית שאינה נוחה להם? ואם אלה הסברים מופרכים, הייתכן כי מדובר בתגובה לפרשת "השוטרים הנוקמים" מנהריה שהביכה קשות את המשטרה?

אין ספק שגלעד דרך על יבלת כואבת של אנשי שלטון החוק. בשיחות פרטיות הוא אמר, כי המידע החסר להשלמת הפאזל נמצא אצלו, אבל סירב להסגיר פרטים. מבחינתו, פיצוץ רועש לא יועיל לו כשופט. עם האנשים הללו הוא יצטרך לעבוד, ואת הקריירה החדשה הוא אינו רוצה להתחיל ברגל שמאל. עד כמה הוא יצליח להניח הכול בצד? ימים יגידו. כדי לשכוח הגדרות כמו "קונסיליירי" ו"המוציא והמביא של ארגוני הפשיעה בצפון", שהגיעו היישר מצמרת המשטרה, צריך להיות קדוש של ממש.

גלעד סירב להתראיין או לשתף פעולה עם כתבה זו. לחבריו הוא אמר השבוע: "לא עברתי דרך חתחתים כזאת בחיי. אנשים יושבים עם בוטנים וגרעינים מול הטלוויזיה ומחכים לשמוע מה חדש בענייני. לא הייתה לי שום בעיה שיבדקו אותי, פתחתי בפני המשטרה את הכול. גם לא דרשתי כל הנחות. ניסו להשיג כאן תוצאות שלא צלחו בדרכים חוקיות, באמצעות הדלפות לתקשורת. שכל אחד יחשוב מה היה קורה אילו הוא היה מוצא את עצמו במצב כמו שלי. זה לא נעים".

"קשרים עם עבריינים"

כדי להבין איך התגלגלה הפרשה צריך לחזור לתחילת 2007. לפני שגלעד הציג את מועמדותו הוא נפגש עם פרקליטת מחוז חיפה, עו"ד לילי בורישנסקי, כדי לקבל ממנה - כפרקליטת המחוז שבו הוא פועל - את ברכת הדרך. אחרי שהתרשם שהיא תומכת בו, הציג גלעד את מועמדותו וביקש מבורישנסקי שתמסור חוות דעת בעניינו. הוא בוודאי לא העלה על דעתו מה הולך לקרות.

בורישנסקי הגישה לוועדה לבחירת שופטים חוות דעת, אבל לא את זאת שלה קיווה גלעד: "האיש אינו מתאים לשיפוט", היא חרצה, "לדעתי, יש לו קשרים לא משפטיים עם עבריינים קשים". בסעיף שמתייחס לכושר ההחלטה שלו, כתבה: "תלוי בהוראות הלקוח באופן מוחלט" - או בניסוח פחות עדין, שהופיע במהדורות החדשות, "שפוט של העבריינים שאותם הוא מייצג".

חברי ועדת המשנה של הוועדה לבחירת שופטים, שבוחנים את חוות הדעת המוגשות בעניין המועמדים, התעלמו מההמלצה ומהמשפט הסתום שבסופה, אף שהיה ראוי כי יבקשו הסברים. "התיק שלו היה מופתי", מסביר אחד החברים, "עם המלצות חמות של שופטים בבית המשפט העליון ובבית המשפט המחוזי, עורכי דין ופרקליטים. על רקע כל זה, הדברים של בורישנסקי נראו כמו נטע זר, מה גם שהם לא היו מנומקים בשום צורה ונראו כאילו מולאו כלאחר יד. מה זאת אומרת קשרים לא משפטיים? החלטנו כולנו שלא לתת לזה משקל".

מי שהפגינה ערנות הייתה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש. כשהתכנסה הוועדה, בשלהי אוקטובר, היא טענה שחוות הדעת של הפרקליטה בעייתית, ושאולי כדאי להניח את מועמדותו של גלעד בצד, לפחות עד שתתבצע בדיקה מעמיקה יותר. הנוכחים התרשמו כי ביניש יודעת יותר ממה שהיא אומרת, ושאלו אותה אם יש חקירת משטרה נגד גלעד. היא השיבה בשלילה.

נשיאת בית המשפט העליון לא הסגירה את מקורותיה, אבל בהמשך התברר שהיא הסתמכה על שיחה שהייתה לה עם גורמים בפרקליטות, שבה הועלה מהאוב סיפור ישן שנקשר בגלעד. מדובר בשני צ'קים שלו, בסך עשרים אלף שקל כל אחד, שהתגלו ב-2003 במסגרת חקירה על הלבנת הון אצל שלום איסאקוב, עבריין מוכר מהקריות ולקוח ותיק של גלעד.

ממתי עורך דין משלם ללקוח? אלו עסקות הם כבר סוגרים יחד? התברר שמדובר בדמי ערבות שהפקיד איסאקוב בעקבות אחד ממעצריו. מששוחרר, הוחזר הכסף, לפי ההליך המקובל, לחשבונו של עורך דינו גלעד, שהעביר את הכסף לאיסאקוב בהמחאות משלו. עו"ד יריב נבון מפרקליטות מחוז חיפה, שטיפל בתיק הלבנת ההון, קיבל את הסבריו של גלעד כבר לפני שנים וראה את העניין כסגור. אחרי הכול, גלעד הציג בפניו רישומים מסודרים של כל הפרוצדורה, וצילומים של הצ'קים הרלבנטיים.

מדוע צץ הנושא שנית? בורישנסקי, שזומנה לשר המשפטים פרידמן כדי להסביר מדוע כתבה מה שכתבה, לא ידעה לספר יותר מאשר את סיפור הצ'קים. חברי הוועדה לבחירת שופטים התרשמו ממסקנות החקירה שערכו פרידמן וראש המטה שלו, ד"ר גיא רוטקופף, ולפיהן ראיות נוספות נגד גלעד לא היו לפרקליטה. את חוות הדעת הלא-מחמיאה שלה נימקה בתקופה הקשה שבה הייתה שרויה אז, שאינה קשורה לגלעד.

דובר משרד המשפטים מסר בשמה של בורישנסקי כי היא התבקשה למלא טופס חוות דעת, וכי אין היא סבורה שיש מקום להתייחס לתוכנו. משהתברר לאחר בדיקה שאין בעיה במינוי, כך הדובר, "עו"ד בורישנסקי בירכה על כך וסבורה כי אין עוד מקום להמשיך ולדוש בנושא".

דנינו מצטרף

בדצמבר הונחו בפני חברי הוועדה מסקנות הבדיקה שערכו פרידמן ורוטקופף, שהסתמכו בין השאר על סקירת המידע המודיעיני שהיה בידי המשטרה ושלא מצאו ממש בטענות נגד גלעד. חברי הוועדה קיבלו את המסקנות, אבל מי שנחרד מהמינוי הצפוי היה ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה, ניצב יוחנן דנינו, שמיהר להגיש לוועדה דוח נוסף, סודי ועב כרס, שכתבה ראש חטיבת חקירות במטה הארצי, תנ"ץ ורדה שחם, ושהיה אמור להוכיח כי גלעד חרג באופן בלתי ראוי מתפקידו כעורך דין.

בוועדה לא התרשמו. "שר המשפטים קרא בפנינו את הדוח", מספר חבר בוועדה, "והתרשמנו שאין בו ראיות. זה היה גיבוב של אמירות ללא בסיס רציני. לא ברור לנו למה, אבל נראה כאילו מישהו מוכן לעשות הרבה כדי שהוא לא ייבחר. אם זה לא היה כל-כך מוזר, זה היה אפילו מצחיק: מצד אחד אומרים לנו שלאיש יש אותות מהמשטרה על פעילות התנדבותית ושהוא מוזמן להרצות בקורסים שלה ומייצג אנשי משטרה בוועדת אור, ומצד שני אנחנו שומעים בתקשורת שבכיר במשטרה אומר שהמשטרה לא הייתה מגייסת אותו. אין לי מושג איך הם מיישבים את הסתירה הזאת".

חבר אחר בוועדה בוטה הרבה יותר: "הציגו בפנינו דוח שהוצג כסודי ביותר, אבל מרוב שהכול היה חשאי לא קיבלנו עותקים ממנו, ונאלצנו להסתפק בהקראה של שר המשפטים. ומה בסוף? הוא מודלף לתקשורת. איך אפשר להתייחס ברצינות לדוח כזה, כשהמשטרה עצמה לא מתייחסת אליו כך? ואני כבר לא מדבר על זה שהאמירות בו היו בגדר רכילות חסרת פואנטה".

במשטרת ישראל סירבו השבוע להתייחס לשאלות שעולות מהפרשה. "איננו מתכוונים להתייחס למסמכים חסויים שהוגשו לשר המשפטים בנדון", נמסר מלשכת הדובר. "התייחסותנו הרשמית הועברה, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, לשר המשפטים. אין בכוונתנו להתייחס לפרשנויות, לשמועות או לאמירות אנונימיות שמסרו גורמים משטרתיים לתקשורת בסוגיה זו".

בדבר אחד בוודאי מדייק דובר המשטרה: ההדלפות אכן זרמו בשפע. שלושה ימים אחרי החלטת הוועדה למנות את גלעד, הביא ערוץ 10 דוגמאות מהדוח שממחישות לכאורה את קשריו המפוקפקים של גלעד: רימון שהושלך לעבר ביתו לפני חמש שנים, מבלי שגלעד סיפק הסבר מניח את הדעת לשאלה מי ירצה לפגוע בו. בשלב כלשהו אמר גלעד כי ייתכן שהרימון קשור להתמודדות של אשתו, אביבה, בבחירות בעכו. אבל במשטרה הוא כבר הכחיש זאת לחלוטין. התיק, אגב, נסגר מחוסר עניין לציבור.

דוגמה נוספת התייחסה לדברים שסיפר חשוד ברצח שהמניע לו היה "כבוד המשפחה", לחוקר משטרה ששאל אותו למה הוא בוכה. לפי החוקר, החשוד אמר לו שגלעד, שייצג אותו וחשודים אחרים בתיק, אמר לו שהוא "בוגד", ונזף בו: "תהיה גבר, אל תהיה בחורה".

מה אפשר ללמוד משתי הדוגמאות הללו? שייתכן שגלעד יודע מי ניסה לפגוע בו, אבל מתחמק מלהשיב. בשבוע שבו הושלך הרימון, מספרים פרקליטים בחיפה, הוא היה לחוץ מאוד וביטל דיונים בבית המשפט. האם זה קושר אותו בהכרח לפעילויות לא חוקיות? ספק. ייתכנו גם תסריטים אחרים, כמו לקוח לא מרוצה, עבריין שגלעד סירב לייצג, איומים שקיבל מעבריינים ושהוא מעדיף לשמור לעצמו, ועוד. גם הדברים שאמר לאותו חשוד, בהנחה שאכן נאמרו, הם בגדר אמירה מקובלת בשיח המחוספס שבין סנגור לעבריינים שהוא מייצג, בניסיון למנוע מהעבריין לומר בחקירה דברים שעלולים להוביל להפללתו.

המשטרה לא הסתפקה בהדלפות הללו, והמשיכה לנהל קרב מאסף, כנראה בתקווה שמישהו יואיל סוף-סוף לעתור לבג"ץ נגד המינוי. לערוץ 2 הודלף בשבוע שעבר מידע מתוך האזנות סתר שביצעה המשטרה במסגרת חקירה שהיא מנהלת בצפון, מידע שלא נכלל בדוח שהגיש דנינו. באותו תמליל אמר עבריין בכיר עלום שם לחברו, בהתייחסו לגלעד, כי "יש לנו עכשיו איש במחוזי". המשטרה לא פרסמה את שמות העבריינים ולא סיפקה כל הוכחה לכך שמדובר ביותר ממשאלות הלב שלהם. מדוע הסכימה להקריב את המידע הזה ולחשוף בפני העבריינים את ההאזנות שמבוצעות להם? לא ברור.

ונדטה משטרתית?

עורכי דין המיודדים עם גלעד מייחסים את המוטיבציה של כחולי המדים לשבש את מינויו לשופט לשני הקליינטים הגדולים שלו - מיכאל מור מנהריה ומשפחת איסאקוב מהקריות - ששניהם נחשבים לעבריינים הכבדים של אזור הצפון. מור הוא סדין אדום בעיני שוטרי המחוז הצפוני, שחמישה מחבריהם נעצרו לפני שלושה חודשים בחשד כי הניחו מטעני צינור ברכבו, והקימו סערה ציבורית על שהעזו לקחת את החוק לידיים.

גלעד התבטא נגדם בחריפות, וכינה את התנהגותם "פיגוע משטרתי"; הוא ביקש מבית המשפט להסיר את צו איסור הפרסום על שמות השוטרים, "שלקחו לעצמם את תפקיד השופט, המושבעים והתליין", ותבע ממח"ש להחריף את כתב האישום שהוגש נגדם ולייחס להם עבירות של ניסיון לרצח, או לכל הפחות עבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

מור נחשב ליעד מספר אחת במחוז הצפוני, ובין השאר מיוחסים לו ולארגון הפשיעה, שעל-פי החשד בראשו הוא עומד, האירועים האלימים שהתרחשו בעיר בשנים האחרונות, כגון השלכת רימוני רסס על בתי שוטרים ואישי ציבור. עד היום הוא לא הורשע בעבירות אלה, אם כי לאחרונה נידון ל-21 חודשי מאסר בגין אחזקת אמצעי לחימה.

למשפחת איסאקוב הדביקה המשטרה את הכינוי "המאפיה הקווקזית". שמה נקשר בעבירות של אלימות, הימורים, הלבנת הון וסמים, והיא נמנית על חוג לקוחות משרדו של גלעד זה למעלה מעשור. "גלעד נחשב לסנגור בכיר שמטפל בתיקים מורכבים", מסנגר עליו עו"ד יובל זמר, שעבד בעבר במשרדו, "את מי ציפו שהוא ייצג? נרקומנים שגונבים תיקים מזקנות? הוא ייצג את העבריינים הבכירים בצפון, והם לא אנשי צווארון לבן מהסוג שלציבור קל לעכל. זה עושה אותו עבריין?"

- היו לו קשרים שחרגו מהמקובל עם עבריינים?

"שום דבר. הפעמים היחידות שבהן הגענו לנאשמים הביתה היו כשהם היו נתונים במעצר בית ולא הייתה אפשרות אחרת. הוא לא ישב איתם לראות את המשחק של מכבי. נכון שהוא הלך לשמחות שלהם, אבל רואי חשבון לא הולכים לאירועים של הלקוחות האסטרטגיים שלהם? אתה מייצג מישהו 15 שנה, הוא משלם לך ביד נדיבה, אתה כבר מכיר אותו ואת המשפחה שלו, ואז כשהוא מזמין אותך לאיזה אירוע, אתה יכול להתעלם ממנו? זה לא יפה".

עו"ד תמי אולמן, סנגורית חיפאית: "למרות שאנחנו מתחרים על אותם קליינטים ולקוחות עוברים ממני אליו ולהפך, הצלחנו לפתח חברות אמיתית. אני מכירה את העבודה של גלעד מקרוב וזה לא סוד שהוא מאוד משקיע ביחסים עם הקליינטים. היה חשוב לו לשמור איתם על קשרים טובים. אני אישית לא עושה את זה, אבל הוא הקפיד ללכת לחתונות ולאירועים של לקוחות. מכאן ועד להאשמות הזולות שטפלו עליו הדרך ארוכה. הוא לא עשה בשבילם שליחויות, לא שדד איתם בנק, ולא העביר בשבילם סמים. לו הייתי במקומו הייתי מגישה תביעת דיבה".

- למה הוא לא מגיב? לא חלו עליו המגבלות שיש על שופט.

"ממה שהבנתי ממנו, הוא החליט לשתוק כי זה נראה יותר מכובד כלפי המערכת".

קצת אפור

גם אם נניח שעורכי דין מבקשים לפרגן לגלעד כדי שיזכור להם חסד כשיופיעו בפניו, עדיין מדובר בפרגון שחורג מהמקובל במקצוע. "גלעד הוא אחד הסנגורים הכי רגועים שאני מכיר", אומר עליו עו"ד דוד יפתח, שהופיע יחד עמו במספר תיקים. "הוא ג'נטלמן, חוקר עדים באדיבות, אף פעם לא מרים את הקול. יודע להשיג דברים משופטים בצורה יפה. גם השיחות עם הפרקליטות על עסקות טיעון מתנהלות אצלו ברוח טובה. מבחינה כלכלית הוא עושה טובה למערכת שהוא הולך לשיפוט. את מה שהוא יקבל כשופט הוא היה עושה בישיבה אחת כסנגור".

"הוא נחשב למשרד טוב", מוסיף עו"ד ששי גז, "צריך לשים לב שבמתקפה הפרועה עליו איש לא יצא נגד כישוריו כעורך דין".

העובדה הזו קשורה לכך שגלעד נחשב באזור הצפון לאוטוריטה בפלילים. במשך השנים הגיעו אליו גם עורכי דין, בני משפחה של אנשי פרקליטות, ושוטרים רבים שהועמדו לדין. המשטרה עצמה, שיצאה נגדו עכשיו, נוהגת להזמין אותו להרצות בקורסי קצינים על זכויות חשודים בחקירה.

לדברי פרקליטה במחוז חיפה, "לא סתם פונים אליו. האיש מנצנץ מעל כולם. הוא חכם, קולגיאלי, ענייני מאוד, מגיע מוכן לדיונים, ונחשב לרטוריקן מעולה. יכולתי תמיד לסמוך על המילה שלו, מעולם הוא לא עשה לי תרגילים מלוכלכים. כשאני יודעת שההופעה תהיה מולו זו תחושה טובה. הוא דוגמה ומופת לניהול דיון. הוא אמן בחקירות נגדיות, שם לב לפרטים הקטנים, ויודע להציג את הדברים כך שלעד אין ברירה אלא להסכים למה שהוא אומר. תענוג לשמוע אותו חוקר".

לא כולם מכבירים על גלעד מחמאות כאלה. יש שאומרים שאילו היה מתמודד דרך קבע מול הפרקליטים הכרישים של תל אביב, לא היה נחשב למבריק במיוחד. "הוא יסודי מאוד, אבל קשה לומר שהוא עילוי משפטי גדול", אומר פליליסט בכיר ממרכז הארץ שהופיע מולו. "חשובה לו מאוד התדמית בעיני השופטים, והרבה פעמים יש לו בסוף הדיון מין קריצה חנפנית כזאת שמיועדת אליהם. מי שחשב למצוא כאן את עורך הדין הלוחמני והאנטי ממסדי טועה בגדול".

גלעד, 56, הוא בוגר הפנימייה הצבאית של בית הספר הריאלי בחיפה. אחרי שלוש שנים בקבע, כשכבר היה נשוי ואב לילד, החל ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב. איתו בכיתה ישבו ששי גז ותמי אולמן. במקביל ללימודים הוא החל לעבוד במשרדו של עורך הדין הפלילי שנדור ברגר, ולאחר שהוסמך פתח משרד עצמאי עם עו"ד יואן זילברמן. אחרי 18 שנה התפרקה השותפות, והיום הוא מעסיק רק שכירים. עכשיו יועבר המשרד שבבעלותו לניהולם של בנו, עו"ד זיו גלעד, ושל עו"ד מיכאל כרמל שעובד איתו במשרד. בהמשך תצטרף ודאי גם בתו רינת, שמסיימת השנה את לימודי המשפטים.

עמיתיו מציירים אותו כטיפוס אפרורי, כמעט משעמם, איש של עבודה ובית. מדי שנה הוא נוסע למעיינות מרפא בשווייץ יחד עם אשתו אביבה, בעבר מורה לחינוך מיוחד וכיום חברת מועצה בעיריית עכו.

את שגרת העבודה שוברת רק הרכיבה על סוסים: גלעד מחזיק בארבע סוסות ערביות ומתנדב ביחידת הפרשים של המשמר האזרחי. בין השאר השתתף בחיפושים שנערכו בצפון אחרי האנס הסדרתי בני סלע.

ההחלטה להציג מועמדות לשיפוט, אחרי 25 שנה כעורך דין פלילי, התגבשה אצלו לאיטה. נשיאת בית המשפט המחוזי, השופטת בלהה גילאור, שעודדה אותו להגיש מועמדות, חיזקה את אמונו שיש לו גב למהלך. התחושה שכבר עשה מספיק לביתו והכבוד שמגלם התפקיד החדש עשו גם הם את שלהם.

יו"ר ועד מחוז חיפה של לשכת עורכי הדין, עו"ד רחל בן-ארי, מספרת: "שופטים בפירוש הציעו לו להתמודד. גם אני ניהלתי שיחות איתו כדי שייקח עליו את התפקיד. הוא נחשב למשפטן מנוסה, הגון ומקצועי מאוד. מבחינה אנושית הוא 'מנטש'. אני לא יכולה לומר שהיה מצדו היסוס רב, אבל בהחלט הייתה התלבטות. בכל זאת, הוא מוותר על משרד מצליח שבנה בעצמו. התרשמתי שהוא באמת רוצה לתרום למערכת".

הפרקליט האחרון

בעשרה בפברואר אישרה הוועדה לבחירת שופטים את מועמדותו של גלעד. חמישה מחברי הוועדה - השרים פרידמן וגדעון עזרא, נציגי לשכת עורכי הדין יורי גיא רון ופנחס מרינסקי וח"כ אורית נוקד (עבודה) - תמכו במינוי, ואילו שלושת שופטי העליון בוועדה - ביניש, אליעזר ריבלין ואיילה פרוקצ'יה - התנגדו. ח"כ גלעד ארדן (ליכוד) נמנע, מאחר שהרגיש מחויבות כלפי מועמד אחר שלא נבחר, אבל הדגיש שאין לו דבר כלפי גלעד.

מדוע שופטי העליון המשיכו להתנגד? דוברת בתי המשפט, עו"ד אילת פילו, מסרה בתגובה כי חברי הוועדה מצווים שלא להתייחס לאופן הצבעתם בוועדה ולדברים שאמרו בישיבה. חברי הוועדה האחרים התרשמו שהשופטים חשבו כי מדובר בסיכון גדול מדי: הגם שהאיש נוקה כרגע מכל חשד, מדוע להסתבך? אם יש ספק, אז אין ספק - וכדאי היה יותר לבחור במועמד פחות שנוי במחלוקת.

לכל זה נוספה היריבות המתמשכת בין ביניש לפרידמן והתנצחותם בשאלת הרקע שממנו צריכים לבוא המועמדים לשיפוט. בעוד ביניש מאמינה שצריך לקדם שופטים מתוך המערכת, פרידמן מנסה לקדם עורכי דין מהמגזר הפרטי.

מינויו של סנגור כמו גלעד לבית המשפט המחוזי הוא נדיר יחסית. קשה למצוא תקדימים לפרקליט שייצג עבריינים כבדים ונחת היישר במחוזי, בלי לקבל תקופת הכשר בשלום. האחרונה שעשתה זאת הייתה עדנה קפלן, שמונתה ב-1993 לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הקליינטים שלה, אומרים קולגות, עוררו הרבה פחות אמוציות מאלה של גלעד. עורכי דין שמתמנים ישירות למחוזי נמנים לרוב עם עורכי דין מהתחום האזרחי או עם אנשי פרקליטות, מגזרים שלמערכת קל יותר לקבל.

לדעתו של עו"ד יובל זמר, "ייתכן שאם גלעד היה מתמודד על כהונה של שופט שלום, הסערה הזאת לא הייתה מתעוררת. אבל למה שיסכים להתפשר על השלום כשרוצים אותו במחוזי? למה שישב לדון בתיקים שמשעממים אותו כעורך דין?"

כעת, ספק אם יימצאו בקלות מתנדבים מקרב הסנגוריה הפרטית שישושו להגיש מועמדות. "בכנס של מאתיים סנגורים פליליים שהתקיים לפני שנה בים המלח", מספרת אולמן, "שאלו מי יהיה מוכן להיות שופט. אף אחד לא הרים יד, כי בכל מובן זה רק ירידה בשבילנו. היום, אחרי שראינו מה עשו לגלעד, אין סיכוי שמישהו יסכים בכלל להרהר בזה".