אופס, אולי טעינו

מיכאל שראל הוא ראש אגף כלכלה ומחקר בקבוצת הראל

בנק ישראל מאמין שצפויה ירידה מהירה בקצב האינפלציה; לחילופין, הוא וויתר על עמידה ביעד האינפלציה ב-2008 אך מתבייש להודות בכך.

מדד המחירים עלה ב-3.5 אחוזים בשנה האחרונה והאינפלציה ונמצאת מעל ליעד שהציבה הממשלה (3.1 אחוזים). נראה שבנק ישראל לא ממש מודאג מכך והוא מאמין, על פי הודעת הריבית, שהאינפלציה תהיה קרובה לאמצע היעד לקראת סוף שנת 2008. לי לא ברור על מה נסמכת אופטימיות זו.

הבנק ציין בהודעה שלושה כוחות הצפויים למתן את האינפלציה: העמקת ההאטה בצמיחה העולמית, התחזקות השקל בחודשים האחרונים והאפשרות להמשך התחזקות השקל על רקע הפחתות הריבית בארה"ב ובמדינות נוספות.

טענות אלה די בעייתיות:

(1) למרות התחזיות להעמקת ההאטה בצמיחה העולמית, עדיין לא ניכרת השפעה כלשהי על האינפלציה העולמית. מחירי הנפט ויתר הסחורות דווקא עלו בשבועות האחרונים, וגם הייתה עלייה בתחזיות האינפלציה במדינות המתקדמות. מכאן, שבנוסף על הלחץ האינפלציוני המקומי, קיים כיום לחץ אינפלציוני חיצוני.

(2) במצב של עליית מחירים כתוצאה מתנועות במשק המקומי, או כתוצאה משינויים בחו"ל ("לחץ אינפלציוני מיובא"), דווקא נדרש חיזוק של השקל.

(3) מאז החלטת הריבית הקודמת של בנק ישראל בסוף ינואר לא היה שינוי משמעותי בתוואי ריבית צפויים של בנקים מרכזיים בעולם. בנוסף לכך, ישנם עוד משתנים המשפיעים על שער החליפין מלבד פערי הריבית, למשל תנועות של סחורות ושירותים ותנועות הון לטווח ארוך. התמיכה של משתנים אלו בחוזקו של השקל צפויה דווקא להיחלש ב-2008.

מאידך, יש עניינים שנדמה שנשכחו מליבם של מאנשי בנק ישראל ובהם:

1. קצב הצמיחה המהיר בארבע השנים האחרונות יביא בסופו של דבר ללחצי ביקוש. הירידה בשיעור האבטלה צפויה לגרום לעלייה בשכר ובעלויות הייצור ולהגביר את עליית המחירים.

2. הציפיות לאינפלציה שנמדדו בשוק ההון ערב הורדת הריבית, נמצאו בחלקו העליון של יעד האינפלציה, ובעקבות הפחתת הריבית הן עלולות לחרוג מהיעד. הבנק ציין בעבר שהוא רואה בהתכנסות הציפיות לאינפלציה אל תוך תחום יציבות המחירים את הצלחתו הגדולה ואת המפתח לאמינותו.

3. הלחץ הפוליטי בצירוף מקרים מוזר בחר בנק ישראל להפחית את הריבית בשיעור משמעותי באותו חודש שבו הופעל לחץ כבד להפחתת ריבית מצד גופים שונים במשק ואף התקיימה פגישה בנושא אצל ראש הממשלה בהשתתפות הנגיד, ביוזמת גופים עסקיים שלחצו להפחית את הריבית.
גם אם אין קשר אמיתי בין הפחתת הריבית ללחצים שקדמו לה, צירוף מקרים זה עלול לפגוע באמינות הבנק, לגרום לעלייה בציפיות לאינפלציה לשנים הקרובות ולחייב בעתיד ריבית גבוהה יותר שתפגע בצמיחה ובתעסוקה.

על פי הודעת בנק ישראל, ערב הפחתת הריבית נגזרה מעקום המק"מ ציפייה של השוק הפיננסי להעלאת ריבית ב-0.5 נקודת אחוז עד סוף השנה, ואילו רוב החזאים (כלכלני המקרו) צפו שהריבית תישאר ללא שינוי.

למרות זאת בחר הבנק להפתיע בהפחתה של הריבית, ולא סתם ברבע נקודת אחוז, כי אם בחצי נקודת אחוז. הסכנה בצעד זה, אשר מפתיע את השוק הפיננסי בלא הסבר משכנע למהלך, היא ברורה ומוחשית.