תם עידן הכסף הגדול

האומנם תם תור הזהב בקרנות הגידור, והן מתחילות לאבד את קסמן? כנראה שכשהצפיפות גדלה והתחרות גוברת, גדל איתן הסיכון וביחס הפוך לתשואות.

תחום קרנות הגידור בעולם התנפח כבלון בשלוש השנים האחרונות. ההשקעות האלטרנטיביות נהפכו ללהיט, וגרמו לגאות במספר קרנות הגידור, שצצו כפטריות לאחר הגשם.

בעולם קיימות כיום יותר מ- 10,000 קרנות גידור (לעומת פחות מאלפיים לפני כעשור), המנהלות נכסים ביותר מ-1.2 טריליון דולר. גם בישראל התחילה להתפתח תעשיית קרנות הגידור ולצבור תאוצה, אם כי היא עדיין רחוקה מבחינת הפופולאריות שלה מזו שבארה"ב. בישראל פועלות כיום כעשר קרנות גידור, ועם המשקיעים בהן נמנים בעיקר גופים מוסדיים ומשקיעים פרטיים אמידים.

הגידול במספר הקרנות בעולם הוביל לתחרות עזה, כשהקרנות נאבקות, האחת על חשבון השנייה על אותם המרווחים, תוך שימוש באותן האסטרטגיות ממש - הביא הדבר לירידה בתשואות.

על מנת להשיג תשואות עודפות, מגבירות חלק מהקרנות את הסיכון, באמצעות מינוף גבוה ופתיחת "פוזיציות" (מילה יפה ל"הימורים") נועזות על שערי סחורות, מניות, מטבעות ומה לא.

ככל שהריבית עולה, עולות עלויות המינוף, ואיתן הסיכון. כש"כוכבי השביט", מנהלי ההשקעות בקרנות המובילות, לוקחים הביתה שכר שנתי, העולה על 100 מיליון דולר הם נאלצים לקחת סיכוני יתר, שיאפשרו השגת תשואות גבוהות דיו, שתצדקנה את שכרם אסטרונומי.

לאחרונה דוחפות קרנות הגידור את אפן להשקעות מסוכנות בהרבה כגון: רכישת חברות וניהולן ומתן הלוואות ללווים בעייתיים שנדחו ע"י הבנקים.

מאז משבר ה"סאב-פריים" שהוליך למחנק אשראי עולמי עלה מספר קרנות הגידור, המתמחות במתן הלוואות ללווים בעייתיים שנדחו ע"י הבנקים; וככל שמצב הבנקים הולך ורע, יותר ויותר קרנות גידור נהפכות למלוות ונכנסות לטריטוריה, שעד היום היתה נחלתם הבלעדית של הבנקים.

כך עובר הסיכון מהבנקים אל קרנות הגידור, ובסופו של דבר - וכצפוי מראש - הוא ינחת על ראשם של המשקיעים.

טוב יעשו גופים מוסדיים וגופים פרטיים אם לפני ההשקעה בקרנות גידור לא יסתפקו במצגות מרשימות ובחומר פרסומי שווה הלב - אלא יבחנו עניינים מהותיים כגון:

1. אסטרטגיות השקעה של קרן
2. הסיכונים והיתרונות היחסיים באסטרטגיות אלו
3. קיומם של מנגנונים לניהול סיכונים בקרן (מנגנון "סטופ-לוס" והתייחסות לתסריטי קיצון).
4. ההשקעה הגרועה ביותר בקרן והמוצלחת ביותר
5. החשיפה המטבעית של הקרן
6. פרק הזמן הממוצע בה מוחזקת "פוזיציה" בקרן
7. האחוז המקסימאלי של פוזיציה אחת מסך הקרן
8. האנשים שמאחורי הקרן, והאם יזמי הקרן ומנהליה (בעיקר: השותף הראשי והנאמן) הם בעלי ניסיון מוכח ואיתנות פיננסית.

כמו כן כדאי לבדוק את נזילות הקרן והאם קיימת תקופת "נעילה", המעכבת את אפשרות הפדיון; מה גובה התשואות (ומהי התשואה העודפת שמעל תשואת השוק - אותה "אלפא" מפורסמת); מה היחס שבין תשואת הקרן לסיכון (התנודתיות שבאה לביטוי במדדי סטיית התקן: "שארפ" ו"סורטינו"). וכמובן מה הם דמי הניהול שגובים מנהלי הקרן.

ההתערבות

המשקיע האגדי, וורן באפט, התערב לאחרונה על סכום נכבד עם ראשיה של חברה מניו-יורק, המשקיעה באגד של קרנות גידור. טענתו של באפט היא, שקרנות הגידור (שהן למעשה מעין קרן נאמנות גמישה, אבל בלי כל הרגולציה), אינן מסוגלות לאורך זמן - "להכות את השוק", קרי לתת תשואה הגבוהה יותר ממדד המניות.

לדעת ה"אורקל מאומהה", הנחשב למשקיע הטוב בעולם - לאורך 10 שנים קדימה חמש קרנות הגידור המעולות שנבחרו בקפידה לצורך התערבות - לא תיתנה תשואה הגבוהה יותר מקרן אינדקס הצמודה למדד ה- 500 S&P . מסיבה זו בדיוק, לדעת באפט, אין גם כל הצדקה לדמי הניהול השערורייתיים שגובות קרנות הגידור, הנעים בין 1.5% לשנה עד ל- 5% לשנה בנוסף ל"עמלת הצלחה", העומדת בדרך כלל על 20% מהרווח ואף יותר.

שוקי ההון שהולכים ומשתכללים, והמתאם שבניהם ההולך ומתהדק יוצרים את התחושה, שבמבט לעשר השנים הבאות קדימה, באפט אכן הולך לנצח בהתערבות ובגדול. הפרס הוא, כמובן, לא גורם בהתערבות. מדובר במיליון דולר "בלבד" (סכום זניח למולטי-ביליונר), הנתרם ממילא לצדקה.

השאלה הגדולה היא, האם באפט קשישא (כיום בן 77) גם יזכה ליהנות מניצחונו בהתערבות? על כך קשה הרבה יותר להמר, והרבה יותר יהיה פשוט לאחל לו "עד 120".

גיא משיח הוא עורך דין ויועץ השקעות