על ראש הגנב

חשודים ונאשמים שכיפות לראשיהם, אף שאינם דתיים מבית, הפכו לחיזיון נפוץ בשנים האחרונות. אם בעבר כל עבריין שנעצר היה מבקש שיחת טלפון, כיום הוא מבקש כיפה. שיאה של התופעה היה כשפועל רומני, שכלל אינו יהודי, התייצב במשפטו עם כיפת ברסלב גדולה של "נחמן מאומן".

את חובשי הכיפות ניתן לחלק לשתי קבוצות: הראשונה - של חשודים העוטים את הכיפות על ראשיהם כשהם מובאים מבית המעצר לדיון בבית המשפט, והשנייה - של יעדים מודיעיניים מרכזיים שחזרו בתשובה, וחלקם אף נטש את עולם הפשע. האחרונים נוטים להתמיד בקרבתם לדת.

עם הקבוצה הראשונה נמנים חשודים צעירים ומבוגרים כאחד - למעט יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר - המוחזקים בבתי מעצר גדולים כמו אבו כביר, שם יש בית כנסת, בית מדרש, ורב המבקר אצלם על בסיס יומי. "ההתקרבות לדת נותנת להם תחושת חיזוק, או אמונה שיש מי שמנווט מלמעלה", מעריך סנגור בכיר.

נהוג לחשוב שמדובר בניסיון לשדר לשופט תדמית תמימה, אולי בעצת עורך הדין. סנגורים שעמם שוחחנו מכחישים שמדובר בצעד טקטי מבית מדרשם, המכוון לשופט. לדבריהם, השופטים לא אוהבים את התופעה ונוטים לזלזל בה. "קשה לי להאמין שחבישת כיפה או קרבה לדת ברגעים אלה נועדה להשפיע על השופט, בפרט לאור העובדה שרוב השופטים אינם בעלי אוריינטציה דתית", אומרת עו"ד רויטל סויד.

אל הקבוצה השנייה משתייכים יוסי הררי ויצחק "חישי" חדיף, שהיו ראשי כנופיות רמת עמידר ופרדס כץ, ועסקו בחיסולים הדדיים, עד שיום אחד חזרו בתשובה. כיום הם אפילו משתייכים לחצרות רבנים, וכנראה החליפו את "העולם התחתון" ב"עולם העליון".

חלוצה נוספת בתחום היא שושנה אלפרון, שבעבר נחשבה לאישה החזקה בעולם התחתון (שאותו נטשה), וכיום סימן ההיכר שלה הוא השביס שעל ראשה. גם אחיה יעקב אלפרון (שלאחרונה שינה את שמו לאלפרין) נהג במשך כמה שנים להופיע עם כיפה בבתי המשפט, אם כי לאחרונה הסיר אותה.

מעניין במיוחד סיפורו של ירון סנקר, "חייל" בארגון הפשיעה של האחים אוחנה, שהורשע ברצח הכפול של חיים שאבי ותומר שבת במספרה בהוד השרון. לאחר שנלכד כשניסה להימלט מהארץ, סנקר חזר בתשובה תרתי משמע: הוא חבש כיפת ברסלב אפורה וגידל זקן, ובמקביל הפליל את האחים אוחנה, ששלחו אותו לביצוע מעשי רצח נוספים, וסייע בפענוח רצח הנערה שקד שלחוב.

גם האחים רפי ומשה אוחנה עטו כיפות על ראשיהם, אחרי שהועמדו לדין בפרשת הרצח הכפול בהוד השרון. אסיר עולם נוסף שהפתיע עם כיפה הוא יוני אלזם, שהורעל בתאו למוות. רבים מהיעדים הבכירים ההופכים את עורם גם מגדלים זקנים ונעשים דתיים לכל דבר ועניין: שומרים שבת, מתפללים בבית הכנסת, ואפילו משתתפים בשיעורי תורה. מנגד, יש העושים הפרדה מוחלטת בין האמונה לבין "עבודתם" היומיומית. "אבל גם הם לא ירצחו בשבת, כי אין בזה ברכה", אומר בציניות סנגור בכיר.

ההסבר שלו הוא שמדובר בדרך כלל "באנשים ממוצא מזרחי שנולדו למשפחות מסורתיות, ולכן הדת לא הייתה זרה עבורם. הם ניהלו אורח חיים עברייני וחילוני, ובשעת מצוקה פונים לבורא עולם. נראה שבשלב מסוים יצא ש'מתוך שלא לשמה, בא לשמה'".

אם עוד היה ספק באשר להשפעת התופעה על השופטים, מתברר שזו בעיקר שלילית. "זו תופעה מדהימה שקשה להסבירה", אומר השופט בדימוס שלי טימן, הדן בתיקי פשיעה חמורה, "אבל שיהיה ברור שזה לא עושה עלינו רושם, וגם השופטים הדתיים סבורים שזה מבזה את הדת".

הסבר אפשרי, לפי טימן, הוא שהחשודים חושבים שהכיפה תיטע בשופט את האמונה שמדובר באדם מהוגן השומר מצוות. טימן מציע הסבר נוסף: מדובר בתופעה מאגית או פגאנית, כמו נישוק מזוזה על-ידי אנשים שאינם קרובים לדת ועושים זאת מתוך הרגל.

noam-s@globes.co.il