הסמנטיקה הקלוקלת של דלק נדל"ן

כנראה שאחד הדברים החשובים בחיים, בעיקר בעסקיים זה שימוש בטרמינולוגיה נכונה.

הטעות של דלק נדלן בטיפולה בהסדר החוב הייתה שהיא הציעה לקרוא למהלך: "הסדר חוב". יש סיכוי לא רע שהיא הייתה מצליחה להפחית את חובה, כפי שהתכוונה, אם הייתה מכנה את פעולתה בשם אחר.

למשל, היא הייתה יכולה לקנות אגרות שלה בשוק ולקרוא לזה "איסוף של אגרות חוב מתוך מטרה להגביר את אמון המשקיעים בחברה". רגע, זו לא הפעולה שעושות כעת חברות רבות אחרות?

אותן חברות רוכשות בשוק אגרות חוב שהונפקו בשערים הגבוהים בשיעור גבוה בהרבה מזה שהונפקו בו, דבר שבאופן מפתיע נתפש אצל רוב המשקיעים כהצהרה אמון של החברה לגבי יכולתה להחזיר את החוב.

הבעייתיות הגלומה בפעולה זו נעוצה בכך שבחלק גדול מן המקרים, ההבדל בין רכישה בשוק לעומת הסדר חוב שהוצע (לפחות במקרה של דלק נדל"ן) הוא שרכישת החוב בשוק גורמת למשקיעים נזק גדול בהרבה מזה שגורם הסדר חוב.

רכישה של אגרות בשוק היא למעשה הסדר חוב לא פורמלי ולא מוצהר שבו החייב משלם לבעל החוב רק חלק קטן מחובו. הגורם היחיד שמרוויח בפעולה זו הוא החייב עצמו. החייב מוחק את חובו בערך נמוך באופן משמעותי מהנקוב, ורושם רווח מיידי.

בעל החוב ניזוק באופן קשה מאחר והוא מקבל חלק מזערי מחובו ובמקביל מוותר על תשלומי ריבית עתידיים. לא זו בלבד, אלא שבעל החוב צריך לחפש השקעה חלופית לתמורת המכירה, שברוב המקרים תשואתה נמוכה במידה ניכרת מתשואת האגרת שנמכרה.

אבל העיקר שאמונו בחברה עלה. אה, אבל כבר אין חוב. לא נורא, העיקר שהלקוחות או העמיתים שלנו לא יראו בדף הנכסים של הקרן או קופה החזקה באגרת הזו שהחברה הביעה אמון ביכולתה להחזיר את החוב שכרגע נמחק.

מבולבלים? אני לא.

רכישה של אגרות בשוק על ידי החברות כמוה כהסדר חוב, אלא שבמקרה הזה לא קוראים לו "הסדר חוב", אלא "הבעת אמון". האמרה המפורסמת, לגבי הפראיירים, נכונה גם במקרה זה. גם גם הפעם הפראיירים לא מתו. הם התחלפו. אלו שקנו בהנפקה מתחלפים באלו שמוכרים עכשיו.