מרים פיירברג: "נכון שנוצרה לנתניה תדמית מסויימת, אבל כקרימינולוגית אני עוקבת אחרי כל נסיונות החיסול בארץ - וכאלה היו גם בהרצליה, רעננה ות"א"

"מדינת תל אביב", העשירה והמבוקשת, התקדמה בשנים האחרונות צפונה עד נתניה. עשרות המנופים שהקימו את השכונות במזרח ובמערב נתניה, עשרות אלפי הישראלים והזרים שנהרו ורכשו בהן דירות, לפעמים במחירים דומים לאלו שבתל אביב, ועוד מאות אלפים אחרים שממשיכים לנסוע מדי פעם לבדוק מה חדש באיקאה, החזירו לנתניה את מעמדה כגבול הצפוני הלגיטימי של גוש דן.

אבל בעיריית נתניה מסרבים להתענג ממעמדם החדש. לטענתם, הכול נשען כעת על כרעי תרנגולת. עיר המשתרעת על 29 אלף דונם, מתוכם 10,000 דונם תשתיות לאומיות, שמורות טבע ורצועת חוף, לא תוכל לדבריהם לשאת 300 אלף תושבים (היעד התכנוני של העיר, שמאכלסת כיום כ-200 אלף תושבים, עומד על 320 אלף תושבים לפחות). באשדוד או בראשון לציון, לדוגמא, ערים בעלות סדר גודל דומה, השטח המוניציפאלי עומד על 47,240 דונם ו-59,600 דונם, בהתאמה.

מונתה ועדת חקירה

לעירייה יש פתרון מאוד ברור למצוקה - סיפוח של 11 אלף דונם מהמועצות היושבות לידה. כבר שנים היא מנסה לשכנע את גורמי השלטון, עד שבספטמבר האחרון מינה משרד הפנים "ועדת חקירה", שתפקידה לבדוק האם נדרש לשנות את תחומי עיריית נתניה בגבולה המשותף עם המועצות האזוריות עמק חפר, לב השרון וחוף השרון.

"מיצינו את עצמנו", אומרת ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג, "אנחנו מוקפים במועצות אזוריות, והגענו לגבול. אין לנו יותר מתחמים שלמים. במקביל, אזור התעשייה הצפוני קורס בגלל מעבר של מפעלים לשלוש מועצות אזוריות שמקיפות את נתניה. כל רפת היא מפעל. כל מובטל כביכול יש לו מפעל. כשנוגעים בהם הם אומרים חקלאות, חקלאות, חקלאות. אם יש חקלאות, אז למה הם לוקחים את התעשייה והמסחר מהערים? מעברת פרדסייה או העלייה מאתיופיה לא הגיעו לשפיים, לחוף השרון, ללב השרון או לעמק חפר. הן הגיעו לשכונות בתוך נתניה, הצפופות בתוך קופסאות גפרורים".

גלובס: במה אשמים במצב שנוצר היישובים שמסביב?

פיירברג: "אני אומר לך איך זה התחיל. אני יושבת בוועדה המחוזית, וכל שני וחמישי מגיעות המועצות האזוריות ומביאות עוד תוכניות ומתחמים למסחר ולתעשייה. הם כל כך דואגים לירוק ומנפנפים בדגל הירוק, אבל פתאום הם צריכים עוד תעשייה. עד שאמרתי רגע, שיעצרו מיד את מחול השדים הזה. בא מפעל מסוים מקיבוץ סמוך והתרעם עלי, בגלל שהתושבים שלי עובדים אצלו. סליחה, מה הם פיאודלים? אולי יבואו הם לעבוד אצלנו? אולי צריך להיות הפוך, מה זה הדבר הזה? הם אומרים לי 'אנחנו נותנים פרנסה לתושבים שלך באיזה מאפיה'. אמרתי תודה, אני רוצה שהמאפיה תהיה אצלי. צריך לראות באיזה התנשאות מדברים הקיבוצניקים. בגללם סגרו לי את כל המאפיות בעיר, בגלל המאפיות הענקיות שלהם. אז הם עושים לי טובה שהם נותנים לי עבודה?

"אני לא אומרת שזאת בעיה שמייחדת רק אותנו ואין עיר שאין לה בעיות, אבל אין בעיה שפסחה על נתניה. אני לצערי מוקפת בשלוש מועצות אזוריות, מכל העברים, ועוד אלה שהן הכי חזקות במדינת ישראל. אין מועצות יותר חזקות מחוף השרון ומעמק חפר".

רשויות התכנון ומשרד המשפטים כבר לא נותנים למושבים ולקיבוצים להשתולל בשטחים החקלאיים.

"ברוך השם שהתחילו עם האכיפה, בגלל הרעש שאנחנו הקמנו. האכיפה החלה כשמבקר המדינה סייר פה ובמקומות אחרים. הוא ראה את הדברים בעיניים, והיום מתייחסים לסוגיה הזו בכובד ראש. זה קצת מאוחר, כי יש עובדות בשטח ובינתיים אנשים משלמים את המחיר. לא עושים אפליה מתקנת.

"אני בעד לחוקק חוק שכל מי שבנה מטר בלי היתר, לפני שמדברים איתו הורסים לו. עד שזה לא יהיה ויכשירו שרצים בדיעבד, אנחנו נהיה בבעיה. יכול היועץ המשפטי לממשלה להגיד עד מחר למוסדות התכנון שכאשר הם דנים בתוכנית הם צריכים להתייחס לשאלה אם נעברה עבירה והאם האדם בנה ללא היתר. זה לא יעזור, כי תמיד אנחנו אוהבים להיות בצד של 'בית הלל'. בסופו של דבר, אותו אדם מגיע לבית המשפט עם ההיתר והשופטים קונסים אותו במשהו ונגמר הסיפור. צריך ליצור מצב שכל אדם שבונה כאן לבנה בלי היתר ידע שאיש במדינה לא יכול להתיר לו בדיעבד את המבנה. הוא יצטרך להרוס ולבקש היתר. עד שזה לא יהיה אנחנו נצפה לעוד הרבה צרות ולעבריינות במדינה".

זה לא קשור לשאלת הגבולות. במועצות הללו גרים אנשים שעשרות שנים יושבים ומטפחים את אדמתם.

"אנחנו מעולם לא באנו ודרשנו מהמועצות האזוריות משהו, כל זמן שהן היו חקלאיות. זה חלק מהמניפולציות שהם עושים, כאילו גוזלים למסכנים את הקרקעות. אני לא לוקחת קרקעות ורק מעניין אותי שהשטח יהיה בתחום השיפוט המוניציפלי שלנו. כאשר המועצות האזוריות עסקו בחקלאות אף אחד לא העלה על דעתו שהוא צריך לבקש מהן שטחים או לשנות את הגבול, למרות שהצטמצמנו והצטופפנו, כי חשבנו שחקלאות זה ערך מקודש. בפועל, החיץ הירוק הפך לוילות ולקומבינות. החקלאים עשו את הקומבינה, אנחנו נשארנו עם הקומבינזון. את הוילות של כפר נטר, שאף אחד שם לא חקלאי, לא יהרסו עכשיו.

"עכשיו קיבלתי איזה מכתב ממישהי שאמא שלה גרה בבית יצחק. היא כותבת לי שאמא שלה גרה בעוני וזה לא נכון שהאלפיון העליון גר שם. אז שאמא שלה תחיה עד 120, אבל אחרי 120 הילדים שלה ימכרו את הבית והקרקע לאלפיון העליון. הרי לא יביאו עוד קיבוצניק שיקנה את זה, כי בוודאי הוא לא יוכל לשלם על הבית את הערך שהם רוצים. קח את ארסוף, את בית ינאי, את בני ציון, את בצרה, את בית יהושע. פה ושם נשאר איזשהו חקלאי לרפואה, ואז שמים אותו בפרונט".

במועצות הללו חוששים שאתם רוצים להפוך גם אותן למתחם אורבאני מכוסה בטון.

"אנחנו רוצים להפוך את המושב לגוש בטון? הם הפכו את זה לגוש בטון. המועצות האזוריות בנו תעשייה, מסחר, בניינים, וילות, את כל מה שרק אפשר הם בנו על הירוק שהיה להם. אני לפחות רוצה לשנות את הגבול ושגוש הבטון הזה, כל מה שהוא מניב, יגיע ויכלכל את אותם אנשים מסכנים שנמצאים וגרים פה. אני גם אמרתי והתחייבתי שכל שטח שהוא ירוק חייב להישאר ירוק. כל שטח שהוא חקלאי יישאר חקלאי. אבל אותם 100 עסקים שנמצאים בבית יצחק ייסגרו. כל מה שהוא לא חקלאות לא יפעל במועצות האזוריות. אז אזור התעשייה שלי שוב יתחיל להשתקם, ואולי יהיו לי הכנסות כדי לפתח תשתיות".

במהלך השיחה מצביעה פיירברג על כפר נטר הסמוך, זה שהפך לדבריה ליישוב וילות של האלפיון העליון, כדי להראות את הבניין העצום לתעשייה ולמשרדים שהוקם בשטח המושב.

"זה המפלצת הענקית של כפר נטר. העשירים של כפר נטר צריכים עוד מפעל. זה בניין שבנה יצחק תשובה, לאחר שעשו תב"ע נקודתית ושינו את הייעוד של הקרקע החקלאית למפלצת בטון. לפחות הם היו ישרים מספיק ולא צבעו את הבניין בירוק".

את פותחת חזית מול יצחק תשובה, יקיר העיר נתניה?

"אני חושבת שיצחק תשובה ישמח מאוד אם הגבול המוניציפלי של נתניה יקיף את המבנה והוא יעבור לידי עיריית נתניה, הוא יהיה הכי מאושר. אתה חושב שיצחק תשובה חושב שזה צודק שמהעבר השני של הכביש ישלמו בבניין שלו פחות ארנונה כי הם לא קלטו אף עולה חדש שהם צריכים לדאוג לארוחה החמה שלו בבית הספר או במועדונית? שהם לא צריכים לשנורר כמו שאני צריכה לשנורר מכל אחד שיביא לי קצת כסף, כדי שאני לא אסגור את המפעלים הנפלאים שאנחנו עשינו לטובת הילדים הללו? אני בטוחה שיצחק תשובה יהיה איתי ויתייצב לימיני.

"יש כאן עוד נקודה שאף אחד לא מדבר עליה. הדבר היחידי בדמוקרטיה שאין לך בו בחירה זה איפה הילד שלך ילמד. אבל להם יש, כי הם עברו למושבים משלהם. הילדים שגרים במועצות הללו לא ילמדו עם הילדים האתיופים של נתניה. הילדים שלהם לומדים עם ילדים אחרים, ילדים דומים להם. בארה"ב אם אתה רוצה ללכת לבית ספר פרטי אתה משלם יותר. כאן זה בדיוק הפוך, והמדינה בזמנו סבסדה את כל המועצות האלה. כשמבית ספר באביחיל ביקשו ילדים כי הם הלכו והצטמצמו וניסינו להעביר לשם ילדים, ילדי עולים, הם החליטו שהם כבר מלאים. כעובדת סוציאלית וכסוציולוגית, ולא רק כראש עיריית נתניה, אני כואבת את ההתבדלות. אי אפשר לעשות אינטגרציה רק בתוך נתניה".

פוליטית, את מאמינה ששר פנים יכול לחתום על החלטה שתיקח מהמושבים דונם אחד?

"אני לא קובעת אם הוא ייקח מהם שטחים. אם בית יצחק למשל יוציאו את כל המסחר שלהם מהיישוב ויישארו עם הקרקעות שלהם, אז לא ניגע בהם. אני בסך הכול עובדת סוציאלית במקצועי ויש לי גם אולי את החוש צדק היותר מפותח ואולי גם קצת תכונות של דון קישוט. אמרתי שאני קטנה, אשרוט ואשכב על הגדר בשביל תושבי העיר שלי. אם אני לא אצליח, אני לא אצליח, אבל אני לפחות אוכל להסתכל בעיניים לתושבים ולהגיד 'ניסיתי, עשיתי את הכל בשביל לדאוג לכם ולא הצלחתי, כי זאת המדינה שלנו ואין צדק במדינה שלנו'. המאבק הזה זה לא מלחמה אבל הוא מאבק, והוא נושא פרי".

"הילטון עוד יצטערו שהם לא באו"

בסוף דצמבר 2008 הוציא מינהל מקרקעי ישראל מכרז ראשון להקמת בית מלון במתחם עיר ימים בנתניה. המלון יכלול 710 חדרים, הוצאות הפיתוח עומדות על 31.4 מיליון שקל, ולא נקבע במכרז מחיר מינימום.

האם במיתון הנוכחי יש סיכוי להקמת מלון נוסף בישראל? פיירברג מאוד אופטימית: "היום זה בדיוק הזמן לבנות מלון. בית מלון לא בונים ביום אחד. כשזה יסתיים, אז אני מניחה שלא יהיה מקום פנוי ללילה".

כבר היום יש פה בתי מלון בצרות.

"יש כל מיני מלונות שזה לדיראון עולם שהם נבנו כאן. אנשים בנו דברים שלא צריכים היו לבנות אותם, ולכן הם בכינוס נכסים. מדובר ביצורי כלאיים שיש בהם 20-30 חדרים ואי אפשר להחזיק כזה מלון. מנגד, בתי המלון האחרים בעיר עובדים כמעט בתפוסה מלאה, גם בחודשי החורף.

"מי שמנהל נכון בית מלון יכול היה בשנים האחרונות למלא אותו, ואם היתה כאן כמות כפולה, משולשת ומרובעת, גם אז היה מלא. אנחנו יודעים על הרבה צרפתים שגרים בבתי מלון בהרצליה ובתל אביב ומגיעים יום יום לנתניה, יושבים כאן כל היום וחוזרים בערב לשם, כי אין להם פה מלון".

ברור לגמרי שאף אחד לא יבנה היום את הילטון נתניה.

"זה לא מדויק. גם את הילטון הבאתי לכאן, אבל הילטון לא יבואו ואני מאמינה שיום אחד הם יצטערו שהם לא באו. אני לא חושבת שיש עוד מתחם במדינת ישראל שמשתרע על הים ומוקף ב-3 שמורות טבע (פולג בדרום, שמורת האירוסים בצפון ושלולית החורף במזרח). אתה לוקח מתחם שנמצא מחוץ לציוויליזציה, בין 3 שמורות טבע ועל שפת הים, כשבמרחק 10 דקות נמצאים איקאה ו-11 בתי קולנוע.

"היו כאן השבוע כמה גורמים שמנהלים בתי מלון מאוד גדולים, אני לא רוצה לנקוב כרגע בשם. הם מנהלים בתי מלון מאוד גדולים בארץ ואני בטוחה שהם גם ייקחו כאן ניהול של אחד מבתי המלון. אני מאמינה שגם מלון דניאל, גם אוקיאנוס וגם פתאל ורשתות נוספות יהיו כאן בנתניה. אין סיבה שלא".

"אין כאן מישהו שחש מאוים"

פיירברג מעט נרתעת מלדבר על זה, אבל ברור שנתניה סובלת מאוד מתדמית של "עיר פשע". העובדה שמשפחת אבוטבול ומשפחות אחרות צמחו בעיר ודאי לא עושה טוב לשמה של העיר.

פיירברג: "במדינת ישראל אנחנו מומחים ביצירת תוויות והדבקת סטיגמות. אני יכולה לומר שמשטרת ישראל עושה עבודה מצוינת. רמת הפשיעה בנתניה ירדה פלאים, ויש כאן עבריינות קטנה כמו בכל מקום לצערי במדינה. יש משפחה אחת והמשפחה הזאת לא גרה בנתניה. זה מדהים. יש בעצם שני שמות שמובילים, שניים מהם גרים בהרצליה, אחד (פרנסואה אבוטבול - ד.מ) גר בצמרות והוא שכן של השופט וינוגרד ועוד אחד (אסי אבוטבול - ד.מ) גר במרינה והוא גר קודם בסי אנד סאן. עוד שניים או שלושה גרים בקיסריה ויש גם כאלה בעיר רעננה".

אין דמי חסות בנתניה?

"אין דמי חסות בנתניה יותר או פחות מתל אביב, הרצליה או רעננה. אני יודעת על מקרה אחד לפחות של קבלן בנתניה שמישהו פנה אליו והוא אמר לו לא, ובתל אביב הוא שילם. הוא אמר לי שהוא בהלם. אז יש בכל מקום".

אני יכול היום לפתוח מסעדה איפה שאני רוצה בעיר?

"איפה שאתה רוצה. זה פשוט סטיגמה. יצאו כל מיני תדמיות שאולי היו נוחות. אנחנו יודעים שלבנות תדמית זה לוקח זמן, להרוס הורסים את זה ביום אחד. לא צריך יותר מאשר שנה אחת שיהיו בה כמה מקרי רצח כדי להרוס. נכון שהיו בעבר סדרה של מעשים שיצרו תדמית מסוימת וקשה מאוד להשתחרר, אבל אני רוצה לומר לך שאני בין השאר קרימינולוגית ואני עוקבת אחרי כל מעשי הרצח או ניסיונות החיסול. היה בהרצליה והיה ברעננה והיה מספר פעמים בתל אביב והיה בחיפה והיה באילת.

"אני חושבת שזו תופעה שצריך להיאבק בה ולהכריז עליה מלחמת עולם, כי היא פוגעת בחברה הישראלית, אבל בנתניה אין שום סיבה לחשוש. אתה יכול ללכת כאן בביטחון בשלוש בלילה וחוץ מאשר אותם אנשים שמדברים ולא מכירים את נתניה אין כאן מישהו שחש מאוים".

"תושבים הם תמיד הפסד לעירייה"

הקפיצה המשמעותית שעברה נתניה בשנים האחרונות מיוחסת בעיקר לפריחת מתחמי המגורים - קרית השרון במזרח ועיר ימים במערב. רק שעל רקע המשבר הכלכלי, והירידה הדרסטית במספר הרוכשים מחו"ל שהיוו נתח משמעותי מהתושבים החדשים של נתניה (בעיקר במערב העיר), כבר לא בטוח שיהיו קופצים לפרויקטים הרבים שעדיין צומחים בעיר.

פיירברג: "תלוי את מי שואלים. יש כאלה שטוענים שהם עדיין מוכרים ובקצב יפה. יש עכשיו קהל יעד חדש, רוכשים מברית המועצות לשעבר. אמר לי מישהו שממיליארדרים הם הפכו למיליונרים, אבל עדיין הם מיליונרים. אז יש היום שוק חדש שאנחנו מנסים להגיע אליו, גם בסיביר. השפה הרוסית רווחת כאן מאוד.

"הגישה שלי תמיד היתה שדווקא בשנים שיש האטה, אלה בדיוק שנים שצריך להשקיע וצריך לפרוץ דרכים וליצור עוד עתודות של השקעה. המאבק העיקרי שלי היום זה בתשתיות, כדי שנתניה תהפוך להיות עוד יותר נגישה ממה שהיא היום".

עשרות אלפי תושבים חדשים ודאי הכניסו לא מעט כסף לקופת העירייה בשנים האחרונות.

"צריך להבין שתושבים, גם אם רכשו מגורים יוקרתיים, הם תמיד הפסד לעירייה. העירייה תמיד צריכה לסבסד מגורים, עם כל השירותים מסביב. העולים החדשים משנת 90' עלו למשל למשלם המיסים בנתניה רבע מיליארד שקל. מגורים זה הפסד. עיר צריכה שיהיו לה מנופים כלכליים כדי שתוכל לכלכל את התושבים ולתת להם את רמת השירותים שהם צריכים. ככל שהאוכלוסיה יותר חלשה, השירותים שהם צריכים הם יותר גדולים - רווחה, סיוע בחינוך - כי יש קורלציה מובהקת בין מצב סוציו-אקונומי לבין הישגים בלימודים. מה שנוצר זה ש-17 שכונות המצוקה שיש בנתניה יצרו כאן קושי כלכלי אדיר. יש לנו 17 אלף משפחות מטופלות ברווחה.

"האמת, ראש עירייה בדרך כלל רוצה עיר עם מסחר ותעשייה בלי תושבים. אני לא כזאת, אני בעד התושבים. אני גם בעד תושבים של החוליה החלשה. אני חושבת שאני לא אומרת כמו אחרים 'רק לא אצלי'. כן אצלי. יש לי את היכולת, יש לי את הכלים, יש לי את הידע המקצועי ויש לי גם את הרגישות כדי לעזור לחוליה החלשה. אבל אני רוצה אותם אצלי ביחס נכון. אני רוצה להביא לכאן אוכלוסיה חזקה כדי ליצור תמהיל נכון, ואני רוצה ליצור תשתית כלכלית שאני אוכל לא להנציח את העוני שלהם אלא לחלץ אותם מהמצוקה הזאת". *