הושלם זיכויו של יוסף גרינפלד: בימ"ש השלום זיכה אותו שוב מאשמת שימוש במידע פנים

גרינפלד הואשם, בין היתר, ברכישה מאסיבית של מניות קרדן ערב הודעת החברה על רה-ארגון שנועד להגדיל את שווי השוק שלה וסחירות מניותיה. המחלוקת העיקרית היתה מהו המועד שבו ניתן לקבוע כי המידע הנוגע לאירועים עתידיים שאולי יתרחשו בחברה התגבש לכדי "מידע פנים".

סגנית נשיא השלום, זיוה הדסי-הרמן, קבעה כי בשעה שגרינפלד רכש מניות, הרה-ארגון היה מבחינתו "חזון" לא ממומש. המחוזי אישר את פסיקתה, לפיה לא ניתן לקבוע כי באפריל 1998 - אז ביקש גרינפלד מבנק איגוד הלוואה והודיע לבנק על התוכנית לאיחוד הון - היתה ודאות קרובה לכך שאיחוד ההון ייצא לפועל.

אולם, שופטי המחוזי קבעו כי הדסי-הרמן היתה צריכה לבחון האם התוכנית הפכה ל"מידע פנים" אחרי מועד זה, למשל באוגוסט 1998, אז פנתה החברה לרו"ח פרופ' יצחק סוארי לקבלת חוות-דעת על הפיצוי למניות העדיפות, והחלה במימוש תוכנית איחוד ההון. בפני שופטי המחוזי לא היו מספיק ראיות כדי לקבוע מסמרות בנושא.

יסוד נפשי

הדסי-הרמן קבעה כי נקודת הזמן שבה הסיכוי להתרחשות איחוד ההון היה מספיק גבוה כדי לקבל מעמד של מידע פנים היה באוקטובר 1998, עם הגשת הטיוטה הראשונה של סוארי, אז החלה התוכנית לקרום עור וגידים והסבירות להתרחשות המהלך הלכה וגדלה. היא ציינה כי המחוזי אישר את קביעותיה ש"הכשירו" את רכישת המניות שביצע גרינפלד עד אוגוסט 1998, כאשר בחודשים אוגוסט-נובמבר לא היה שינוי בקצב או באופי רכישת מניות קרדן, באופן המעיד על מודעותו של גרינפלד למידע הפנים שבידו או על כוונתו לנצלו.

"אני מאמינה לגרינפלד, כי לו היה מודע ברמה הנדרשת בחוק לכוח השפעתו של המהלך לאיחוד הון, ולו היה סבור כי מדובר באירוע מהותי בחיי החברה - היה פונה לקבלת ייעוץ משפטי ופועל לפיו". לכן, לדבריה, לא התקיים בו היסוד הנפשי (המודעות לכך שבידיו מידע מהותי שלא פורסם לציבור) בכל שנת 1998.

"אני מאמינה לו, עד כי לא נותר ספק בליבי, כי אמונתו בחברה ובעתיד הטמון בה היו הכוח המניע אותו, ולאורך כל שנות קיומה של החברה הוא פעל לבסס את מעמדו ולהגדיל אחזקותיו בה", ציינה השופטת.

גרינפלד יוצג על-ידי עוה"ד ד"ר יעקב וינרוט, נבות תל-צור, ישראל וולנרמן ואלירם בקל; פרקליטות מיסוי וכלכלה יוצגה על-ידי עוה"ד אורלי דורון וחנה קורין. (ת.פ. 2617/04).