קולנוע: פוליטיקלי, אבל קורקט

אני אוהבת סרטים שאין מה להגיד ברגע שהם נגמרים. סרט טוב ממשיך עדיין למלא את החלל הריק שנפער עם כתוביות הסיום והדלקת האורות, כך שאין צורך למלא את אותו חלל במילים. שניות אחרי שהסתיימה הקרנת "Welcome", החלל התמלא בדיבורים. דודה אחת אמרה שבילאל, הפליט הכורדי (פיראט איוורדי), היה חתיך. דודה אחרת אמרה שגיבור הסרט, סימון (ונסן לינדון), היה חתיך לא פחות. דודה שלישית טענה שבילאל אמנם היה חמוד, אבל הפליטים האחרים בסרט לא היו נחמדים כמוהו.

"Welcome" הוא דווקא סרט שעשוי טוב מאוד, בכל הרבדים. אבל יש בו פעולת מירוק מצפון שמאפשרת את הדיבור המיידי הזה בסיומו, שאולי אפילו פוטרת את הצופים מחשיבה מעמיקה על הבעיה שהוא מציג.

בילאל הוא נער שנמלט מהמלחמה בעיראק, עבר עינויים בידי הצבא הטורקי וחודשים של נדודים ברגל, עד שהגיע לעיר החוף קאלה בצרפת. משם הוא מתכנן לגנוב את הגבול לאנגליה ולהגיע לחברתו מינה שנמצאת בלונדון. מינה מחכה ומקווה שבילאל יספיק להציל אותה לפני שאביה יכפה עליה להתחתן עם בן-דודה.

סימון הוא מורה לשחייה, שחיין מקצועי לשעבר, שנמצא בהליך גירושים מאשתו. הוא עדיין אוהב אותה, אבל לא נלחם עליה. היא מעורבת חברתית, ומתנדבת יחד עם בן-זוגה החדש להגיש אוכל להמוני המהגרים המתגודדים על החוף. סימון, לעומתה, אדיש למצב. לא אכפת לו כשמגרשים מהגר בלתי חוקי מהמרכול, והוא לא רוצה שחבורות של מהגרים חסרי בית יבואו למרכז הספורט שבו הוא עובד כדי להשתמש במקלחות.

אבל כשבילאל מגיע לבריכה ומבקש שיעורי שחייה, סקרנותו של סימון מתעוררת. הנער חסר הישע מתחבב עליו, ועד מהרה מתברר לו שבילאל נחוש ללמוד שחייה כדי לצלוח את התעלה ולהגיע לחופי אנגליה, שם יציל את אהובתו מהנישואים הכפויים.

סימון פורש את חסותו על בילאל - מלמד אותו לשחות, מספק לו ציוד ופותח בפניו את ביתו. אלא שמתברר שהקרבה לאנשים מסוגו של בילאל מובילה לצרות: סימון מגלה שהשכנים מרגלים אחריו, הוא מוזמן לחקירות במשטרה ומואשם במעשים שלא ביצע, רק משום שהתרועע עם נער זר בניגוד למדיניות ההפרדה ששוררת בעיר.

בסופו של דבר, הבעיה הפוליטית שנדמה שיש לה נוכחות כל-כך דומיננטית בסרט, משמשת כתפאורה אקטואלית לעלילה רומנטית: תנאים חיצוניים שמקשים על האיחוד בין בילאל ומינה, ומזינים את הקשר בין סימון ומריון, אשתו לשעבר. ההתייחסות לקשיים של בילאל כקשיים שנובעים מהרצון להגיע למינה היא סוג של התחמקות, והפיכת הבריטים לאיש הרע שסוגר את הגבולות היא התחמקות נוספת.

לא שסיפור אהבה זה רע בהכרח - גם "נער החידות ממומביי" הוא סרט שבו המצוקה הפוליטית והכלכלית היא תפאורה לסיפור אהבה, אבל "נער החידות" הוא פנטזיה, ומודע לעובדת היותו כזה. "Welcome", לעומתו, לא רוצה להיות פנטזיה, אבל גם לא דרמה פוליטית נוקבת.

הוא רוצה להיות דרמה פוליטית נעימה, רומנטית ונוגה, עם צרפתי טוב לב שנרתם לעזרה, שנוכל להזדהות איתו ולהרגיש שגם לנו יש לב טוב מתחת למעטה האדישות, וגם אנחנו היינו עוזרים במקרה כזה, ולמעשה אנחנו מרגישים שעזרנו בכך שהקדשנו את השעתיים האלה ועכשיו אנחנו מודעים ומשכילים ומעורבים. ובמסגרת שביעות הרצון העצמית הזו, מה הפלא שאנחנו כל-כך נהנים לשמוע את עצמנו מדברים?

רוצו לראות גם את:

"פרידות"

אמנם משהו בקצב של "פרידות" קצת משובש, והוא גולש לתחום המייגע בחלקים מסוימים, אבל הוא מפצה על זה במבט מקורי ומעורר מחשבה על יחסי החיים עם המתים. מומלץ לצפייה לפני או אחרי "סאנשיין בע"מ", שעוסק באותם נושאים בדיוק דרך פילטרים שונים.

הימנעו מ:

"שתי אהבות"

הסרט הכי טוב שנחת תחת קטגוריית "התרחקו מ...". שתי אהבות הוא מעניין, משוחק מצוין, רגיש ואמין, אבל מלא בקלישאות.

החל מהגיבור ה"שונה", השברירי נפשית (שאם לא היה עומד לזכותו תירוץ השבריריות הנפשית, היה סתם מניאק), דרך הבחורה הסוערת והמתוסבכת, וכלה בבחורה הטובה והחד-ממדית.

מה שמטה את הכף סופית לטובת "להתרחק" היא סצנת סקס איומה ונוראית של חואקין פיניקס וגווינת פלטרו.