העיתונים "מעריב", "הארץ" והמקומון "ירושלים" חויבו לפצות את עו"ד בלה וינשטוק בסך כולל של 190 אלף שקל, בגין לשון הרע במהלך סיקור פרשת מעצרה לפני כ-10 שנים.
וינשטוק, ששירתה במשטרה כראש מפלג חקירות פנים ופרשה לגמלאות ב-1994 בדרגת ניצב משנה, הגישה ב-1997 תביעת לשון הרע בסך 2 מיליון שקל נגד מספר כלי תקשורת מרכזיים בישראל בגין סדרת ידיעות, שסיקרו את פרשת מעצרה ומשפטה בלונדון ב-1997.
וינשטוק נחשדה בקשירת קשר להונאת איש עסקים אנגלי בהיקף של כ-100 מיליון דולר, וביוני 1997 הופסקו הליכי החקירה נגדה באנגליה, והתיק נסגר.
לפני כשנה ניתן פסק דין חלקי, בו נדחתה התביעה ביחס ל"ידיעות אחרונות", "גלובס" וערוצים 1 ו-2. ביחס ל"מעריב", "הארץ" ו"ירושלים" נקבע כי לגבי חלק מהפרסומים שלהם בפרשה - הם חייבים בפרסום לשון הרע.
כעת ניתן פסק דין משלים על-ידי השופטת ציפורה ברון בשאלת הנזק שנגרם לווינשטוק והפיצוי. וינשטוק טענה כי הפרסומים גרמו לה ולבני משפחתה לצער רב, עוגמת-נפש ועלבון מתמשכים, וכן גרמו לפגיעה בשמה הטוב ובמוניטין שלה בשוק הרלוונטי, וכתוצאה מכך לניתוק קשרי עבודה עם גופים גדולים בעולם.
השופטת ציפורה ברון קבעה כי כתוצאה מפרסום פרשת מעצרה בהרחבה נגרמה בוודאי פגיעה מסוימת לשמה הטוב. ואולם, היא קיבלה את טענת הנתבעים כי עיקר הפגיעה בשמה נגרם מעצם פרשת המעצר, וכי הפרסומים בעניינה היו לגיטימיים.
לגבי "ירושלים" נקבע כי פרסומיו גילמו פגיעה חמורה יותר מ"מעריב" ו"הארץ", ולכן הוא חוייב לפצות את וינשטק ב-120 אלף שקל.
"מעריב" נמצא חייב בגין דיווח שלא הוכחה אמיתותו, לפיו הגישה וינשטוק במסגרת תפקידה כתובעת במחוז ירושלים תלונה נגד אחד מקרובי משפחתה, שלא נמצאה בה ממש. השופטת ברון חייבה את "מעריב" לפצות את וינשטוק ב-40 אלף שקל.
"הארץ" נמצא חייב בגין הביטוי "הונאת בנקים ולקוחות", שהוגדר כלשון הרע. השופטת חייבה את העיתון לפצות את וינשטוק ב-30 אלף שקל. (ת.א. 1320/97).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
