מצא לו תפקיד

בימים הקרובים יוגש לבית המשפט כתב האישום בפרשת רשות המסים. מדובר באחד מכתבי האישום החמורים שידענו, ולא רק בגלל בכירות הנאשמים ובראשם מנהל רשות המסים, ג'קי מצא, אלא גם בשל דרך ההתנהלות המופקרת המתוארת בו (וטרם הוכחה, יש לומר), ועוד בגוף רגיש כמו רשות המסים. אוי לנו אם אכן עסקנים פוליטיים הכתיבו למנהל רשות המסים מינויים שונים, וכי האחרון עוד התנצל וניסה לפייסם כשלא עמד במשימה.

טענה תקדימית

בכתב האישום תהיה טענה תקדימית, שלפיה עצם מינויו של אדם לתפקיד מהווה קבלת שוחד מצדו. במבט ראשון, קשה בכלל להבין איך מינוי לתפקיד יכול להיחשב כקבלת שוחד. לפי החוק, שוחד אינו בהכרח כסף אלא גם "שירות או טובת הנאה אחרת". היו כבר עובדי ציבור שהורשעו בקבלת שוחד מיני למשל, אם כי דומה שגם שוחד כזה ניתן לכימות כספי. קשה לכמת בכסף מינוי אדם לתפקיד, ומבחינה זו דומה שזו הפעם הראשונה שהשוחד אינו חומרי וממשי, אלא דבר מופשט יותר.

אין באמת מחלוקת על כך שמצא היה ראוי להתמנות לתפקיד. אבל אין לכך שום משמעות לעניין האישום. כשם שמינוי מקצועי וראוי יכול להיחשב למשל ל"מינוי פוליטי" המהווה הפרת אמונים, כך הוא יכול להוות שוחד, אם התקיימו יסודות העבירה. לכן התזה העקרונית של הפרקליטות הגיונית וסבירה, הגם שמעולם לא "נוסתה" במבחן משפטי. השאלה היא האם התביעה תצליח להוכיח אותה.

שוחד היא אחת העבירות הקשות ביותר להוכחה, משום שלרוב היא מתבצעת במחשכים, וקשה להציג ראיות ישירות להוכחת יסודותיה. לכן, למשל, מאפשר החוק להרשיע בשוחד על יסוד עדות אחת, אף אם זו עדות של שותף לעבירה. המכשול המרכזי בהוכחת העבירה הוא היסוד הנפשי, שלפיו לוקח השוחד היה מודע לציפיותיו של הנותן, כי יגמול לו בפעולה הקשורה לתפקידו.

כשאין ראיות ישירות ביחס למודעות עובד הציבור לקבלת השוחד, ניתן לבסס הרשעה על "חזקת המודעות". מדובר בפיקציה משפטית, הקובעת כי "אדם מודע, בדרך כלל, למשמעות התנהגותו, קיום נסיבותיה ואפשרות גרימת התוצאות הטבעיות שעשויות לצמוח ממנה".

בפרקליטות סבורים כי מצא היה מודע לכך שקובי בן-גור ויורם קארשי היוו תרומה מהותית למינויו. אין חשיבות לשאלה האם אכן היתה להם תרומה כזו, ודי בכך שמצא האמין בקיומה. בשל מחויבותו של מצא כלפי בן-גור וקארשי, הוא איפשר לשניים לבחוש בקדירה - מינה וקידם עובדים לפי דרישותיהם, וכשלא עשה כן הוא ניסה להפיס את דעתם בהסברים, התנצלויות והבטחות לפיצוי. על פניו, מדובר בשוחד מובהק ונזכיר כי רוב התיק מבוסס על האזנות סתר לשיחות של הגורמים השונים.

החלטה אמיצה

השופט אהרן ברק פסק בעבר, כי "בדרך-כלל יש להעמיד עובד ציבור בחזקתו שהוא יודע שהנזקקים לשירותיו אינם נותנים לו את חסדיהם, אלא על-מנת שיטה להם חסד במסגרת מילוי תפקידו". לכן, נקודת ההנחה היא שכאשר בן-גור הפגיש את מצא עם קארשי כדי לקדם את מינויו למנהל הרשות, באמצעות שולה זקן, מצא הניח שהם מצפים לתמורה, אותה הם אכן דרשו בהמשך במפורש.

פרקליטיו של מצא, עוה"ד פרופ' דוד ליבאי ונבות תל-צור, מבקשים שימוע נוסף בפני אינסטנציה גבוהה יותר, כדי להעמיד למבחן את התזה ה"מופרכת וההזויה", כלשונם. מאחר שפרקליט המדינה, משה לדור, מנוע מלטפל בתיק (שכן ייצג בעת החקירה את אחד החשודים, גידי בר-זכאי), הם פנו למשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, שוקי למברגר. אם הפרקליטות תלך על האישום התקדימי, תהא זו החלטה אמיצה, ברוח המסרים של מלחמה בשחיתות הנושבים בימים אלה ממסדרונות רשויות האכיפה השונות ובתי המשפט.