מרימה מסך

ביקורת התנועה הטהורה

6.12.2009: להקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק מארחת את Kitchen Orchestra ■ נראה שגודל ההפקה עניין את היוצרים יותר מהאמירה האישית

"טראוט" מתרחשת על במה מרתקת, הרצפה מוצפת במים והקירות הם לוחות שחורים שעליהם רושמים הרקדנים בגיר. המקום מדמה תחתית של באר או מרתף מוצף, שבו נפגשות הדמויות - הרקדנים, זמרת לבושה כמלכה ויקטוריאנית, והשחקן צביקה פישזון שמגיח מפעם לפעם מאחורי דלת נסתרת, נותן הופעה שמבקשת לראות עוד ממנו, ונעלם חזרה.

בצד הבמה מבנה שעליו יושבים חברי ה-"Kitchen Orchestra", קולקטיב נורווגי שבני הזוג פולק ופינטו פגשו בסיור בנורווגיה, שם החל הרעיון ליצירה להתגבש. יש ביצירה רגעים קסומים אך נראה שגודל ההפקה, מורכבותה והאפשרויות הבימתיות שבה עניינו את בני הזוג יותר מן האמירה האישית הכוללת, וזו חסרה מאוד.

החוזק בעבודה הוא דווקא בתנועה הטהורה, ושיאה הוא לדעתי בסולו של הרקדנית הספרדייה אריאדנה מונטפורט, שמביאה ליצירה פגיעות וריכוז שלמרבה הצער חסרים ביצירה לעתים קרובות. רוב הזמן הדמויות נעות ללא מטרה או משמעות מיוחדת, נוצרות תמונות מעניינות ויפות אך אלה נותרות בגדר תמונות, רגעים, משהו שמזכיר את עבודותיהם הקודמות אך אינו מגיע לשום מקום ספציפי.

דמויות הנעות ללא מטרה. "טראוט"

העובדה שההפקה עלתה באולם ירון ירושלמי הקטן גורעת אף היא מן העבודה שנראה שזקוקה מבחינה תכנית למרחב גדול יותר. ביצירה שמהותה בבניית אשליה ועולם פנטסטי, כל רגע שבו הקהל נחשף לפעולות שקורות מאחורי הקלעים גורע מעוצמתה.

לאחר הפסקה עלה הסולו " מעצמה", מאת טליה בק, ששיתפה פעולה עם תום טללים והרקדנית שיר מדוצקי. על הבמה שהתרוקנה מן המהומה הרבה שרחשה בה, אך עדיין מוצפת מים, נמצאים רקדנית אחת, מנורה ושולחן.

היצירה מזכירה מאוד בשפתה הוויזואלית והתנועתית את עבודותיהם של פינטו ופולק, אך בלי קשר לכך היא יפה ועושה שימוש חכם באמצעים הפשוטים, ונוצר רגע קסום, המעורר חשק לראות את העבודה במלוא אורכה, שכאן הוצג רק חלק קטן ממנה. *

האירוניה שבאהבה

5.12.2009: מסך 3 - יסמין גודר מארחת את איריס ארז ■ האלמנט הנפיץ שאפיין את יצירותיה הקודמות של גודר מקבל כאן מקום מלא אוויר והומור מתוחכם

"אוהבים אש" עבודתה החדשה של הכוריאוגרפית יסמין גודר שבה היא מופיעה עם ערן שני והאמן האורח יוחאי מטוס, היא הזמנה להתארח בקברט הססגוני של היוצרת, שכמו בעבודותיה הקודמות שוטחת בפני הצופה את ליבה ואת קרביה, אך הפעם היא עושה זאת עם הרבה הומור.

היצירה נבנתה על פסקול יצירות ואלס מוכרות, והפתוס והרומנטיקה של הוואלסים מקבלים משמעויות חדשות כשהם מלווים את רעיונותיה הנהדרים של גודר. ערן שני, בדמות הגבר הנחשק, שכולו אומר חוסר אונים ושבריריות, וגודר בדמות האישה הנחשקת, שלבושה בטרנינג ובכפכפי פלסטיק אדומים, מייצרים אמירה אירונית ונוגעת ללב על אהבה, רומנטיקה, וכל מה שביניהם.

מוציאה את קרביה. גודר

על הבמה בובת חיה שאותה סוחב שני למען גודר, ולמענה הוא מוציא מתוכה את קרביה - שרשראות אדומות, גושים מדמי בשר, לב שמשמיע צליל מכני עמום. את העיסוק בבגדים ובחפצים המשנים את תפקידם בהתאם לרצונה של היוצרת לוקחת כאן גודר למקום גרוטסקי, ואותם החפצים שהוציא שני מקרביה של החיה נלבשים על-ידי גודר כמו חגורת נפץ.

למרבה השמחה, אותו האלמנט הנפיץ שאפיין את יצירותיה הקודמות מקבל כאן מקום מלא אוויר והומור מתוחכם, שמוגש באופן כביכול פשוט אך מאוד לא פשטני. הדיאלוג בין שני לגודר מסתיים עם כניסתו לבמה של יוחאי מטוס, המרכיב מכל מה שנותר על הבמה מעין מדורה המוארת בפלורוסנטים, שהזוג כביכול מתחמם לאורה.

מאחוריהם נחשף לב גדול עשוי גם הוא פלורסנטים, ומטוס עצמו נפלא בנוכחותו הבימתית, חבוש משקפי טייסים ופועל כמי שיודע טוב מה הוא עושה. הרצינות המוגזמת שבה הוא מבצע את פעולותיו, היא אותה הרצינות שבה מבצעים גודר ושני את פעולותיהם ומתוך הרצינות הזו, המוזיקה והפער בין אלה ובין הפעולות עצמן נוצרת אמירה מקסימה וחכמה על הפער בין השאיפה שלנו לאהוב ולהתאהב כמו בסרטים, ובין המציאות שבה אנו מתקיימים כיצורים פגיעים, חסרי קסם בעליל.

באותו ערב ניתנת הזדמנות לצפות גם ביצירה "נמביה" מאת איריס ארז, שבעבר רקדה עם גודר ובשנים האחרונות פנתה ליצירה עצמאית. ארז הציגה יצירה מעניינת ומופנמת שניכרת בה השפעתה של גודר אך יש בה בגרות והבטחה רבה. *