גאוות אמסטרדם

לדברי כתב ה"ניו יורקר" (7/12/09), מה שייחד את מצעד הגאווה השנה היה השקתו על-ידי אחמד מארקוץ', פוליטיקאי הולנדי מוסלמי. מארקוץ' הוא מנהיג הרובע של סלוטרווארט, שכונת עוני מוזנחת בעלת רוב מוסלמי ואחוז אבטלה גבוה. תושבי השכונה המוסלמים אדוקים בדתם, בהכאת נשותיהם ובהתנכלויותיהם לקהילת הגאים. מה אבסורדי יותר מהשקת מצעד הגאווה על-ידי ראש הקהילה המוסלמי?

אמסטרדם היא העיר הליברלית, החופשייה והסובלנית ביותר באירופה. רובע החלונות האדומים מציע שירותי מין ופורנו לכל טעם, אוויר ואווירת בתי-הקפה ספוגים במתיקות החשיש ובניחוח המריחואנה, והשלטונות מסתפקים בפיקוח ענייני על שטף הזרימה של 'חטא' ו'זימה'.

בהיותה המענה המונו-אתיאיסטי למונו-תאיזם, אמסטרדם גאה בסובלנותה כלפי כל מיעוט - אתני, דתי ומיני. רק לאחרונה קמפיין ציבורי לעידוד התיירות בעיר הושק תחת הסיסמה "כולם גאים באמסטרדם".

אמסטרדם היא, אפוא, מעבדה ובבואה לעתיד היחסים באירופה בין הרוב המקומי למיעוט המהגרים המוסלמי. בהולנד, כמו בדנמרק, בצרפת, בגרמניה ובאנגליה, גלי ההגירה המוסלמים לא נטמעו בחברה ובתרבות האירופיות. הם נדחקו לשוליים ויצרו איים של סלאמס, אבטלה ופשיעה, שהשלטונות מתקשים להתמודד אתם. התוצאה הפוליטית היא נחשולי צונאמי נגד הגירה, שפוליטיקאים ימנים גולשים עליהם לקול הרעם המתגלגל של המיית הצופים.

בהולנד, הפוליטיקאי הימני גרט ווילדרס עומד למשפט באשמת הסתה נגד מוסלמים. ווילדרס אמנם מכחיש את האשמה בעודו נהנה מחשיפה ציבורית, אך הוא מבטא את תחושות הפחד והטינה של רבים אשר סולדים מהאלימות ומאי-הסובלנות באיסלאם, ומכפיות התודה של מהגרים מוסלמים כלפי המדינות הליברליות שפתחו בפניהם את שעריהן, אם כי לא את ליבן.

בתוך המהומה הדתית-גזענית-כלכלית הזאת, אחמד מארקוץ' מנסה למצוא את מקומו בחברה ההולנדית בלי לאבד את זהותו ואת קהילתו המוסלמיות. הוא חותר לפשרה בין איסלאם לסובלנות פוליטית ולמתירנות מינית. ברוח זאת הוא פועל למען הכללת לימודי איסלאם בבתי-הספר הציבוריים, תוך שהוא מנסה לקרב את קהילתו המוסלמית לקהילת הגאים.

בניסיונו לרבע את המעגל, מארקוץ' 'חוטף' מכל הצדדים. אתרי אינטרנט אנטי-מוסלמיים קוראים להחרמתו ומזהירים את החילונים מפני המסווה הליברלי של מוסלמי אדוק. מנגד, פעילים מוסלמים תוקפים את 'הבוגד' על רקע תמיכתו בפתיחת בר לגאים בלב שכונתם.

להחלטה של מארקוץ' לאתגר את האיסלאם דווקא בסוגיית ה'גאים' יש משמעות היסטורית. במאה ה-20, הכרה בשוויון זכויות לנשים היתה מסך הברזל שחצץ בין חברות מודרניות למסורתיות. במאה ה-21, המבחן לחברה פתוחה הוא שוויון זכויות לקהילה הגאה.

הכותב הוא יו"ר כלמוביל ישראל.