מים ואוויר הם מוצרי צריכה

ראשי המדינה מתכתשים ביניהם בנושא ייקור המים, שבפועל כבר נכנס לתוקף החל מיום שישי האחרון. מבקר המדינה לינדנשטראוס רוקע ברגליים על כך שהכנסת לא ביטלה את ייקור התעריפים מייד כשהמליץ לעשות זאת בשבוע שעבר, שר התשתיות לנדאו אומר שצריך לגלגל חלק מהייקור על המדינה ושר האוצר שטייניץ נעמד על הרגלים האחוריות.

עד כאן בזירת ההתגוששות, אבל לעצם העניין, משק המים הישראלי נכנס לעידן חדש, שעולה הרבה כסף. חייבים להתחיל להתרגל לעובדה הזאת, כי אין חלופות.

משק המים הופך למשק של מים יקרים יותר המתבססים על תשתיות מודרניות ומושקעות. ביום שישי התחלנו לשלם עבור צריכת המים לפי תעריפים יקרים יותר, שיילכן ויתייקרו עבור צרכנים פרטיים במשך שנתיים ב-43%.

הרבה אנשים לא אוהבים את העובדה הזאת, והרבה קולות נשמעים נגד. הרבה גם מזכירים את היטל הבצורת (שהוקפא בינתיים) ואת העלאת תעריפי המים באותה נשימה, כאילו מדובר בתהליכים תאומים, שנובעים שניהם מכשל היסטורי של ממשלות ישראל בטיפול במשק המים.

אבל מדובר בשני תהליכים שונים שנועדו לספק פתרונות לנושאים אחרים לגמרי. היטל הבצורת נועד לגרום לציבור לנהוג במים בחסכנות, בגלל שמשק המים שלנו הגיע לקו השחור. אין שום רזרבות של מים במדינה ולכן החיסכון במים הוא הכרחי. חורף גשום יכול להציל את המצב לפרק הזמן של החודשים הקרובים בלבד, לא מעבר לכך. המצב הזה הוא תוצאת מחדל של המדינה.

העלאת תעריפי המים, לעומת זאת, נועדה לממן את מעבר משק המים מכזה שמתבסס על מי הכנרת ועובר מצפון הארץ לדרום, לכזה שמתבסס על התפלה, ואשר מימיו יועברו מהמערב (ממתקני ההתפלה שלאורך החוף) אל המזרח, אל פנים הארץ.

הקמת מתקני ההתפלה כרוכה בהשקעת משאבים עצומים והקמת המוביל הארצי החדש של המים הייתה כרוכה בהשקעות של מיליארדים. גם חיבורם של מתקני ההתפלה לתשתית הולכת המים החדשה כרוכה במאות מיליוני שקלים. ואחרי כל זה גם המים עצמם יהיו יקרים, כי התפלה היא תהליך יקר.

מכרז ההתפלה בשורק קבע אמנם מחיר נמוך מאוד להתפלה, 2.01 שקל לקוב מים מותפלים, אבל רבים סבורים שהמחיר הזה לא יעמוד במבחן המציאות ושההתפלה לא תתברר פתאום כאופציה זולה. עדיין לא. הטכנולוגיה צפויה להוביל אותנו לשם בשנים הבאות אבל אנחנו עוד לא שם.

המימון יבוא מכיסנו

הכעס על ממשלות ישראל לדורותיהן והגוף שקדם לרשות המים מוצדק. גם רשות המים הנוכחית רחוקה מלהיות נקייה מטעויות, וללא ספק היה כשל מתמשך בניהול משק המים. הבעיה נובעת מכך שהסחבת בביצוע הרפורמה במשק המים, הביאה את המדינה לעמוד עם הגב אל הקיר, כשהיא חייבת לייצר משק מים חדש ומייד, כי הכנרת כבר הגיע אל סף היכולת שלה לספק את המים הנדרשים. הקמת המשק החדש נעשית בתוך שנים ספורות והייקור נופל על כתפי הציבור בתוך שנה, בבום.

קשה לעכל דבר כזה. קחו לדוגמה את העלייה העקבית והנמשכת במחירי הדלק לאורך השנים. יותר קל לעכל אותה בגלל שהיא מתפרסת על פני זמן ארוך. אבל כשמעלים מחיר של מוצר יסוד כמו מים בתוך שנה ב-43% זאת מכה רצינית.טיפול בזמן בהסבת משק המים למבוסס התפלה היה מותח את העבודות על פני שנים רבות יותר ומאפשר את פריסת העלויות העודפות בצורה נוחה יותר להתמודדות.

אבל גם בלי קשר לכך שהיום כבר היינו צריכים להתבסס על משק של התפלה, ולא על מי כנרת שמגרדים את התחתית, על התפלה צריך לשלם והרבה. מדובר בפעולה יקרה גם בכסף וגם בהשלכות סביבתיות. אם המימון של המעבר למשק מים מבוסס התפלה לא יבוא מייקור תעריפי המים, יקראו לזה פשוט בשם אחר אבל עדיין זה יבוא מכיסנו. הרי, קופת המדינה נוצרת מהמיסים שהאזרחים והחברות משלמים, אז אם יקראו למקור המימון מס איכות חיים ישתנה משהו?

צריך להכיר בכך שעל המים במשק הנבנה במהירות כעת יהיה צריך לשלם הרבה יותר מכפי שהורגלנו.

רבים משווים בין האוויר לנשימה למים, וטוענים שהם זכויות אנוש בסיסיות שלא צריך לשלם עליהן. אבל ההנחה הזאת שגויה, כי כדי לקבל מים איכותיים לשתייה וכדי לקבל אוויר נקי לנשימה צריך כיום להשקיע כסף ומשאבים טכנולוגיים. אנחנו לא חיים בעולם פרה תעשייתי שבו המים לשתייה הם מי נחלים זכים, והאוויר אינו חשוף לפעילות מפעלים.

העולם המודרני, שנבנה ללא שום מודעות סביבתית, רווי בזיהומים וניצול יתר של משאבי טבע, ולכן מים לשתייה ואוויר לנשימה הפכו לקומודיטיס (סחורות) שיש לשלם בעדם. זה מבאס, אבל זו המציאות. אין טעם לצעוק ולהתלונן בעניין הזה, אלא רק לצפות שייקור המים ייעשה תוך התחשבות במגזרים חלשים.