האומץ של פרו סיד

ייחוד הנפקת פרו-סיד הייתה העובדה שהיא התבססה על אג"ח ואופציות לאג"ח נוספות, ולא כללה מניות, אם כי הגדירה אופציה להמרה של האג"ח למניות. פרו-סיד לא מגדירה את עצמה כחברת ביומד, אלא כקרן הון סיכון מבוזרת ש-50% מפעילותה בתחום הביומד.

מכשיר האג"ח היה פופולרי בהנפקות הראשונות של חברות הביומד ב-2006 וב-2007. החברות ציפו לעלייה דרמטית בהכנסות, ויחד איתה לעלייה משמעותית בשווי. המשקיעים, מצידם, לא הכירו עדיין את התנהגות מניות חברות ביומד, ולא ידעו לצפות את מידת התנודתיות שלהן. הם ראו באג"ח אפשרות להשקעה בטוחה יותר. המענה לאלמנט החלום הכה חיוני להשקעה כזו, ניתן על-ידי כך שהאג"ח היו ניתנות להמרה.

בחלק מהחברות הוגדר אירוע שלאחריו תתבצע המרה כפויה של המניות בהחלטת החברה. למשקיעים לא היה אכפת. הם האמינו בגרסת החברה שאם נגיע לאירוע הזה, "יהיה בסדר" מבחינת שווי החברה ועתידה.

כך, יכלו המשקיעים להיכנס לכאורה בסיכון נמוך אך תוך דילול נמוך של המניות הקיימות, כשהסיכון ובמקביל גם הדילול, היו אמורים להגיע מאוחר יותר, רק בתנאי שהחברה תצליח. אז, הניחו שני הצדדים, כבר נשמח כל כך בעליית הערך, שלא יהיה אכפת לנו איך נתחלק בשלל.

ומה יקרה בתרחיש הפחות חיובי? אחרי נסיקה קצרה בשווי חברות הביומד הגיע המשבר. חלק קטן מהאג"ח הומר למניות, כך שהמהלך לא תרם למצב הפיננסי של החברות.

באשר להמרה הכפויה - רוב החברות לא הצליחו להגיע לאירוע הקובע, ומי שהצליחה השאירה לעיתים טעם חמוץ בפה של המשקיעים, כי האירועים הקובעים לא בהכרח התבטאו בנסיקה במחירי המניה. במקביל, קשיי הגיוס הובילו לכך שרבות מהחברות התקשו להחזיר את תשלומי הריבית. עול החוב על החברות מנע כניסה של משקיעים חדשים. הפתרון הטוב היה רכישה חוזרת של האג"ח על ידי החברה. הפתרון הפחות נעים היה הסדר אג"ח.

באופן לא מפתיע, ההנפקות השניות של החברות, שנערכו בשנה האחרונה, כללו מעט מאוד אג"ח. בתחילה זה היה משום שהמצב הפיננסי של החברות היה עכור, והיה קשה ליצור אמון באג"ח. כעת, שווי החברות עלה, ודווקא משתלם להנפיק מניות.

פרו-סיד היא החריגה שהחליטה בכל זאת על הנפקת אג"ח. מכאן, ניתן להניח כי החברה חשה ביטחון במצב הפיננסי שלה ובמקביל מאמינה שהשווי שלה נמוך. האם תצליח להימנע מהבעיות מהן סבלו החברות האחרות? את זה יקבע רק הזמן.