העליון: רשויות מקומיות רשאיות לגבות חובות באמצעות עיקולים

רשויות מקומיות רשאיות לנקוט הליכי גבייה מינהליים (עיקולים), במקום שבו החוב אינו שנוי במחלוקת - כך קובע בית המשפט העליון בפסק דין שבו התקבל ערעורה של עיריית חדרה נגד רכבת ישראל באשר למחלוקת על חובות ארנונה בסך מאות אלפי שקלים.

השופטים אשר גרוניס, עוזי פוגלמן ויצחק עמית החליטו לקבל את הערעור - והפכו את פסק דינו החדשני של שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, גדעון גינת, שבעטיו הוגש הערעור.

עם זאת, שופטי העליון נמנעים מליצור בפסק דינם הלכה עקרונית בעניין הליכי הגבייה המינהליים, וזאת אף שהיועץ המשפטי לממשלה התייצב להליך בעליון בסוגיה זו.

"הסוגיה בדבר תוקפם של הליכי גבייה מינהליים הינה סוגיה חשובה", כתב גרוניס. "קיימות בדין הוראות שונות המאפשרות לרשויות המינהל לנקוט הליכי גבייה מינהליים בלא שיש לבססם על פסק דין. הטעמים שעליהם הצביע היועץ המשפטי לממשלה הינם רבי-משקל ועוצמה".

ועם זאת, לדעת שופטי העליון לא היה צורך להכריע בעניין זה, מאחר שהסוגיה הועלתה בבית המשפט לעניינים מינהליים ביוזמת השופט ולא ביוזמת הצדדים לדיון.

סכסוך עם הרכבת

מדובר בסכסוך בין עיריית חדרה לרכבת ישראל בדבר תשלום ארנונה בגין שתי תחנות רכבת המצויות בשטח השיפוט של העיר. ביולי 2003 נחתם הסכם בין הצדדים שהיה אמור להסדיר את הנושא, אך בנובמבר 2005 הוציאה העירייה תיקון שומת ארנונה לגבי השנים 1997 עד 2005, ודרשה מהרכבת לשלם הפרשים בסך 4.5 מיליון שקל, תוך שביטלה הנחה שהרכבת טענה שהיתה זכאית לה, בסך 45% מן הארנונה.

הרכבת הגישה עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה בפברואר 2006, ובמקביל נמנעה מלשלם לעירייה את הסכום הנדרש ביחס לשנת 2006, שעליו החליטה העירייה לפתוח בהליכי גבייה מינהליים. פנייתה של הרכבת לבית המשפט בדרישה לעכב הליכים אלה נדחתה, הן במחוזי והן בעליון.

החזרה למחוזי

השופט גינת במחוזי קבע כי "בדרך-כלל הליכי גבייה מינהליים, הנעשים בלא שניתן תחילה פסק דין, אינם מוצדקים, אינם סבירים ואינם מידתיים". לדבריו, תיקון סכום הארנונה בדיעבד היה פגום, משום שהדרישה שבו חורגת לאחור מעבר לתקופה של 7 שנים.

ואולם, לדברי בית המשפט העליון, "הפגם העיקרי בפסק הדין מצוי בכך שסוגיית תוקף הליכי גבייה מינהליים לא הועלתה כלל על שולחן הדיונים על-ידי הרכבת. הסוגיה הועלתה על-ידי בית המשפט מיוזמתו שלו, חרף ההחלטה שניתנה בעליון על-ידי השופטת מרים נאור".

העליון לא הסתפק בביטול פסק דינו של השופט גינת, אלא הוסיף והורה כי התיק יוחזר לשם הכרעה מחודשת לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, אך יובא בפני שופט אחר. (עע"מ 8380/07).