גל קפיטליסטי עכור (שהטביע את מנצ'סטר יונייטד)

‎ברגעים בהם ג'ים אוניל לא מנסה לרכוש את מנצ'סטר יונייטד, הוא שולט בשוק המט"ח. בסוף שנות ה-90' עבדתי ככתב המט"ח של "הפייננשל טיימס", ותמיד ניסיתי להשיג בטלפון את אוניל, הכלכלן הראשי של גולדמן זאקס, האורקל של בנק ההשקעות הזה.

יום אחד התקשרתי ושאלתי האם יש סיכוי שמדינה דרום-אירופית ספציפית ומוכרת מאוד תוכנס אל שוק האירו. מר אוניל, בנו של דוור מהעיר סטוקפורט שליד מנצ'סטר, איש שמגלם בצורה הטובה ביותר את הסטריאוטיפ על האנגלי-הצפוני שמדבר בצורה גלויה ופתוחה, פלט: "ברור שהמדינה הזאת לא תוכנס לשוק!". למחרת בבוקר הוא התקשר אליי זועם: "הכנסת את מה שאמרתי לך לעיתון!", הוא אמר. "אבל אתה אמרת את הדברים!", השבתי לו. "ברור שאמרתי אותם, אבל עכשיו נגיד הבנק שלהם התקשר אליי והתלונן". בסופו של דבר אותה מדינה אכן הצטרפה לשוק האירו, למרות שכיום היא בוודאי כבר מתחרטת על זה.

אבל בואו נחזור לדבר על מנצ'סטר יונייטד, כמו שקורה בדרך כלל בשיחות טלפון עם מר אוניל, אוהד ותיק של הקבוצה. הוא וקית' האריס, יו"ר בנק ההשקעות סימור-פירס ואחד מרוקחי העסקאות המרכזיים של הכדורגל הבריטי, הצטרפו לאוהדים עשירים אחרים של יונייטד במטרה לנסות לרכוש את המועדון מידיה של משפחת גלייזר. בעוד הגלייזרים מרוויחים כסף מיונייטד, קבוצתו של אוניל - שקוראת לעצמה "האבירים האדומים" - מקווה להשתלט על המועדון למען שביעות הרצון של האוהדים. אבל "האבירים האדומים" כנראה איחרו את המועד.

‎זעם על הקפיטליזם

‎כלכלן מקרו מוכשר ברמתו של מר אוניל, בוודאי יודע שמאז שנות ה-80' יונייטד עברה את אותם השינויים שעברו על הכלכלה הבריטית. השלב הראשון היה אימוץ הקפיטליזם. יונייטד הונפקה בבורסה ב-1990, לאחר שמרגרט תאצ'ר, אז ראש הממשלה, החלה לעודד הפרטות ורדיפה אחרי רווחים, ושחררה בנקים כמו גולדמן זאקס היישר אל תוך הסיטי של לונדון.

השלב השני היה מעבר לרווחיות. העסק של יונייטד התחיל לפרוח יחד עם הכלכלה הבריטית. המועדון קיים את עצמו כמו חברה שמרנית טיפוסית בגודל בינוני מצפון אנגליה. המועדון היה מודע לכך שבכדורגל, כמו בכלכלה, צריך להקפיד על "ניהול סיכונים". שריקה אחת לא טובה של איזה שופט והרווחים יכולים להיעלם. ולכן יונייטד נמנעה מלצבור חובות באותו זמן.

ואז, בסוף התהליך הקפיטליסטי, הגיע מינוף-יתר. בזמן שבריטניה העמיסה על עצמה חובות, כך גם יונייטד. ב-2005, משפחת גלייזר מימנה את ההשתלטות שלה באמצעות העמסת הלוואות על המועדון - יותר מ-500 מיליון ליש"ט לפי הספירה האחרונה. רק בשנה שעברה שילמה יונייטד 41.9 מיליון ליש"ט עבור תשלומי ריבית. הגלייזרים לקחו לכיסם מקופת המועדון "דמי ניהול" ולוו מיליונים מהקבוצה. האוהדים כל כך כועסים עליהם, עד כדי כך שבמשחק גמר גביע הליגה בוומבלי בשבוע שעבר, הגלייזרים הזדקקו לשומרי ראש על מנת לראות את המשחק בבטחה.

הכעס של אוהדי יונייטד מזכיר את הוויכוח שקיים בבריטניה. מאז 2008, החייבים בממלכה מביעים את זעמם על הקפיטליסטים, במיוחד על הבנקאים. אפילו "האבירים האדומים", קפיטליסטים מובהקים בחיי היום-יום שלהם מתוקף עבודתם, טוענים עכשיו שיונייטד לא צריכה להתנהל מתוך כוונה להרוויח. התוכנית שלהם היא פשוטה: "האבירים" העשירים ייהנו מאחזקות-משנה גדולים במועדון, ויחד עם אוהדים פחות עשירים מהם שיחזיקו באחוזי מניות זעירים אפילו יותר, יונייטד תתנהל בצורה הטובה ביותר.

‎אובדן התמימות‎

‎אבל הרעיון הזה לא יוכל לשחזר את התמימות של מנצ'סטר יונייטד. כמו בריטניה, גם יונייטד חיה כיום עמוק בתוך הקפיטליזם. החטא המקורי שלה היה ההנפקה בבורסה, כי לאחר מכן היה ברור שמישהו יקנה אותה על מנת להרוויח כסף. המישהו הזה היה במקרה הגלייזרים. וכל מי שירצה לקנות עכשיו את יונייטד יאלץ לקנות את המועדון לפי שווי השוק שלו. פרופסור סטפן סיזמנסקי, מבית הספר לכלכלה ‏Cass‏ בלונדון, טוען שאפילו אם "האבירים האדומים" יצליחו לגייס 1.4 מיליארד ליש"ט (2.1 מיליארד דולר), כמעט פי 2 יותר ממה ששילמו הגלייזרים, הם יצטרכו להחזיר לעצמם חלק מההשקעה בצורה כלשהי. ונניח ש"האבירים" יסכימו לקבל החזר בשווי של 5% בלבד בשנה, סכום זעום במונחים של הון-סיכון, זה אומר שהם יצטרכו לקחת 70 מיליון ליש"ט מהקופה של יונייטד מדי עונה. עבור יונייטד, בדיוק כמו עבור בריטניה, יש אבחנה אחת: הגיע הזמן לשלם את החשבונות.

בדיוק כמו בריטניה, גם יונייטד עשויה ללכת לכמה שנים שחונות. המאמן שלה, אלכס פרגוסון (חבר של מר אוניל), בן 68. הוא, וכמה משחקניו הבולטים, יפרשו מכדורגל בקרוב. להחליף אותם יעלה הון תועפות. יונייטד יכולה אולי להחזיר את החובות שלה בקלות יחסית, אבל היא לא יכולה לזכות בתארים אירופיים תוך כדי. התהליך הזה יחליש אותה משמעותית.

לא ממש כיף להיות האיש שמשגיח על קבוצה בזמן שהיא שוקעת. קית' האריס ישב באולד טראפורד לצידו של יו"ר מנצ'סטר יונייטד לשעבר, מרטין אדוארדס, במשחק הפתיחה של עונת ‏‏‎1999/00‎‏. לפני שריקת הפתיחה הוצגו לקהל שלושה תארים מהעונה שלפני כן (עונת הטרבל המפורסמת). העניינים נראו טוב. למרות זאת, אמר האריס, "הקהל שר גסויות לכיוונו של מרטין אדוארדס. למה שמישהו ירצה להיות חלק מזה?".

את מי שישלוט בעתיד הקרוב על מנצ'סטר יונייטד לא יקללו אמנם כמו את זה שינצח בבחירות הקרובות בבריטניה. אבל זה לא יהיה רחוק מכך.