במארס 2007, במהלך פגישת עבודה שגרתית, הדיחה בעלת השליטה בבנק הפועלים, שרי אריסון, את שלמה נחמה, יו"ר דירקטוריון פועלים . נחמה, איש אמונו של אביה המנוח טד, היה האיש החזק בבנק וכיהן כיו"ר מאז 1998. באותו יום ממש הודיעה אריסון כי תמנה במקומו ליו"ר את דני דנקנר, דירקטור בבנק, שרק חודשים ספורים קודם מכר לה את מניותיו ומניות משפחתו בגרעין השליטה.
פרופ' אמיר ברנע, דירקטור בבנק, היה היחיד שהרים גבה ושאל שאלות קשות על ההדחה. ברנע, מומחה לבנקאות ומהכלכלנים הבכירים בישראל, הצטרף לדירקטוריון לבקשתו של נחמה, שביקש לשקם את תדמית הדירקטוריון שהתגלה במערומיו כחותמת גומי בפרשת הבונוסים לבכירים שנה קודם.
גישתו של ברנע היתה לצנינים בעיני אנשי שרי אריסון. "ברנע שואל שאלות מטרידות ומהווה גורם מפריע בדירקטוריון", הם טענו. לאור זאת הופעלו בקיץ 2007 על ברנע לחצים על ידי דנקנר ובא כוחה של אריסון, עו"ד פיני רובין, כי יתפטר מתפקידו כדירקטור. בתחילת ספטמבר עשה כן.
לאחר ההתפטרות דיווח הפועלים באופן רשמי כי "התקיימה שיחה שיזם עו"ד רובין בינו לבין פרופ' ברנע על אפשרות סיום כהונתו בעיתוי זה. בשיחה זו נמסר לו, במילים אלו או אחרות, ובהמשך לשיחות הקודמות, כי בעלי השליטה בבנק מעוניינים שישקול בחיוב אפשרות לפרישה מהבנק". עוד דיווח הבנק כי "התקיימה שיחה בין פרופ' ברנע לבין דנקנר, בה ציין דנקנר, לאור הנסיבות והמשקעים שנוצרו בעקבות החלפת יו"ר הדירקטוריון הקודם, רצוי לדעתו שפרופ' ברנע יפרוש מדירקטוריון הבנק".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
