מעסיקים רבים ממשיכים "לתפוס טרמפ" על המשבר הכלכלי, על אף השיפור במצב בשוק, כתירוץ להימנע מהעלאת שכר לעובדיהם.
מנגד ניצבים עובדים רבים שנותרים מתוסכלים ונטולי כמעט כל מוטיבציה, בעודם חשים שלא בנוח לפנות למעסיקם בבקשה להעלאה, בשל תחושת אמפתיה למצב הכלכלי, חשש להיתפש כקטנוניים או בלתי מרוצים ממצבם הנוכחי, או פשוט מתוך ניסיון להימנע מעימותים.
תהיה הסיבה אשר תהיה, עובד אשר שרוי במילכוד שכזה, יחוש תיסכול וירידה בתחושת השייכות, מה שמוביל לרמת השקעה ירודה ותפוקה פחותה.
אז איך מבקשים העלאה בשכר ונשארים בחיים?
1) לא חוששים מעימותים
רבים נמנעים מליזום שיחת שכר בשל הפחד מעימות, ומחשש לקבל תשובה שלילית שמתפרשת כחוסר הערכה ונתפשת כדחייה.
חשוב להבין: תשובה שלילית אין פירושה בהכרח שלא מרוצים מהישגיכם ומתפקודכם. תהיה התוצאה אשר תהיה, הניסיון לבדו כדאי. בעולם העסקים והעבודה, משא ומתן עם הבוס הוא חלק בלתי נפרד משגרת החיים, ויש בכוחו דווקא להביע עוצמה, עקשנות, ביטחון עצמי, התגברות על חרדת הבוס הידועה ויכולת לתקשר בכנות ובישירות.
2) מתכוננים
לשיחת שכר חייבים לבוא מוכנים. על העובד להזכיר למנהל את חשיבות התפקיד שהוא מבצע, הכישורים הייחודיים הנדרשים לביצועו והערך המוסף שהוא מביא עמו. אם אפשר, כדאי אפילו לציין הישגים פיננסיים שבהם תרם לארגון.
זה אינו המקום להצטנע, להיפך. מקובל בהחלט להאדיר פרויקטים מוצלחים שבהם העובד לקח חלק. או מהלכים רווחיים שבהם היה מעורב. יחד עם זאת, חשוב לא לערוך השוואות מול עובדים אחרים - כל עובד צריך לדבר על עצמו בלבד.
3) מעריכים את עצמכם
רצוי מאוד שהעובד ידע מה, או יותר נכון כמה הוא שווה. לכן יש לאסוף מידע מהימן ככל האפשר לגבי הערך והשווי של משרה מקבילה בשוק. אם מדובר בארגון גדול, אפשר לנסות לקבל מידע על משרות פנימיות מקבילות או על משרות חיצוניות בשוק, דרך חברים וקולגות.
הדרך הטובה ביותר לעובד לדעת מה הוא שווה היא פשוט לחפש עבודה, משתי סיבות:
א) עובדים ותיקים נוטים לשכוח מה הם באמת שווים וכמה יוכלו להשתכר "בחוץ" במקרה שיעזבו. עדכון קורות החיים והצגה מחדש בפני מעסיקים פוטנציאלים הם הזדמנות מחודשת להערכה עצמית ולחיזוק הביטחון העצמי. במידה שתתקבל הצעת עבודה מפתה, כדאי לתעדה בכתב ולגשת עימה למעסיק הנוכחי כקלף מיקוח.
ב) היות שנטייתו הטבעית של אדם לחשוש משינויים ולהעדיף להשאיר את המצב כמות שהוא, לעתים נדרשת טלטלה כמו סירוב המעסיק להעלאה בשכר, כדי לגרום לעובד להבין שמקומו אינו שם יותר. במקרה כזה, הצעת עבודה חדשה - גם אם תוכננה לשמש כקלף מיקוח - יכולה להתגלות כדרך חדשה לבחור בה, ולגרום לעובד להיות שלם יותר עם עזיבתו.
4) נמנעים מאיומי סרק
אם אין הצעת עבודה חלופית, כדאי להימנע ממתן "אולטימטום דמיוני" ולהעמיד פנים
כאילו ישנה כזאת. זאת למקרה שהעובד יחליט בכל זאת להישאר בתפקיד גם בלי העלאה.
בכלל, כדאי להימנע מהצבת אולטימטום וחשוב לשמור על שיחה נעימה מבלי להתדרדר לאיומים או לסחטנות.
ואם התשובה שלילית?
אז יש לנקוט במהלכים הבאים:
- קבלת סירוב בלי לשאול שאלות ובלי להביע חוסר שביעות רצון מצטיירת כחולשה. לעומת זאת, בקשה להבין את פשר הסירוב והבעת רצון לשמוע ביקורת ולהשתפר, ישדרו רצינות ואכפתיות ויאפשרו לעובד לדעת היכן תפקודו לוקה בחסר כדי להגדיל את סיכוייו לזכות בהעלאה בעתיד.
- חשוב לשדר הבנה לסירוב, אך בה בעת לבקש דיון נוסף במועד מוסכם מראש. פרק זמן זה יאפשר השתפרות ולמידה מהביקורת שבגינה לא התקבלה העלאה, או פשוט יוביל למסקנה כי אכן הגיע הזמן לחפש עבודה חדשה.
שאלות לדיון
1. האם יש לכם דרכים יעילות נוספות לבקשת העלאה בשכר?
2. כיצד תגיבו על סירוב או התחמקות המנהל מניהול דיון שכר?
יעל מהודר היא יועצת ארגונית ובעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני בסוציולוגיה ארגונית.
הדברים הכתובים במאמריה מבוססים על הניסיון והידע המקצועי הרב שצברה בתהליכי ייעוץ ארגוני ופיתוח מנהלים בחברות ובארגונים שונים בתחומי ההייטק והתעשייה, ובעבור אנשים פרטיים. הדברים מיועדים להעשרת הידע בלבד, אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי אישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להסתמך עליהם ככאלה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
